פסק-דין בתיק א 36090/07

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 14,897.42 ש"ח. 

התובע, ולאדימיר מיסיוק (להלן: "התובע") הינו עו"ד במקצועו. בתחילת שנת 2005 יצג התובע את שמרלינג ערן (להלן: "הנתבע") ובת זוגתו (להלן: " אירנה") בהליכים משפטיים ומנהליים הקשורים בהיותה של אירנה קורבן למעשה סחר בנשים, ובנוגע להסדרת אזרחותה מכוח הקשר הזוגי בין הנתבע ואירנה.

לטענת התובע הסכם שכר הטירחה נעשה בעל פה לאור יחסי האמון בין התובע לבני הזוג. לגישתו שכר טרחתו עמד על 3,000$ + מע"מ.

ביום 27.02.05 פנה התובע לעו"ד דליה אברמוב בבקשה לקבלת חומר משפטי הנוגע להליכים אשר נפתחו בעניין.

ביום 21.03.05 הגיש התובע בקשה למשרד הפנים בשמה של אירנה לאשרת שהייה זמנית תוך ליוויה למשרד הפנים מספר פעמים.

התובע טוען כי עקב התערבותו הונפקה לנתבעת אשרת עבודה זמנית כמבוקש.

לאחר מכן פנה התובע לבית המשפט לענינים מנהליים בעתירה מנהלית בעניינה של אירנה וכן נתבקש פטור מאגרה עקב מצבם הכלכלי הקשה של בני הזוג. משסורבה הבקשה למתן הפטור ניתק הנתבע כל קשר עם התובע וכן התעלם מבקשת התובע לתשלום שכר טרחתו, מלבד לסכום של 1,000 ש"ח אשר שימש כמקדמה.

הנתבע, מכחיש את טענותיו של התובע מכל וכל. הוא ואירנה הופנו לעורך הדין על ידי עמותת "אשה לאשה" וזאת במטרה להסדיר את אשרת שהייתה של אירנה ארץ. הנתבע טוען כי התובע גילה  יחס מזלזל כלפיו וביקש להתעשר על חשבונו. לגישתו, עוד בפגישה הראשונה ציין התובע כי עקב מצבם הכלכלי הקשה וכן עקב הכרותו עם המפנה אליו מטעם עמותת אשה לאשה לא יגבה כלל שכר טירחה. מעולם לא נחתם הסכם שכר טירחה, ובמידה והיה  ניסיון מצד התובע להחתימם על הסכם מעין זה, היו הנתבע ובת זוגתו מחפשים פתרונות חלופיים עקב הקושי הכלכלי אשר בו היו מצויים.

הנתבע מוסיף כי סוכם כי תוגש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים וממה שיפסק בתביעה זו יקבל התובע כ- 40% כשכר טירחה. משלא הוגשה תביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים, אין התובע זכאי לשכר טירחה כלשהוא.

התובע טוען כי  התובע אכן השקיע מזמנו וממרצו לטובת הנתבע ומשכך שילם הנתבע לתובע סכום של 1,000 ש"ח כמחווה של רצון טוב.

 בתאריך ה - 24/02/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את המלצת בית המשפט ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, לפני אלפי שנים התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין. וכך נאמר בגמרא ( מסגת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר יהושוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובע לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,600ש"ח (כולל מע"מ).