פסק-דין בתיק א 36084/05

מתוקף סמכותי על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ובהסכמת הצדדים, אני נותנת פסק דין על דרך הפשרה, בהנמקה קצרה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבפני ושמעתי את הנהגת, את הנהג ואת העד הנוסף מטעם הנתבעים, אני קובעת כדלקמן:

המחלוקת בתיק זה היא לענין נזקי רכב התובעת, בלבד. אין הכחשה של אחריות הנתבע 1, נהג האוטובוס, לתאונה. ואולם, טוענים הנתבעים, האוטובוס פגע ברכב התובעת רק בפינה השמאלית אחורית, ובכנף השמאלית אחורית, וכל הנזקים לאורך דופן שמאל - עד הפינה השמאלית קדמית - אינם שייכים לתאונה דנן. טוענת התובעת שכל הנזק כולו שייך לתאונה דנן.

לזכות התובעת עומדים השיקולים הבאים: הנהגת, גב' דרורה עזריה, העידה והתרשמתי שעדותה אמינה. כשלא ידעה להשיב - ענתה כך, בכנות, ולא התרשמתי כי ניסתה "להשלים פרטים", לטובתה. היא סיפרה שעמדה ראשונה ברמזור אדום, כשבנתיב משמאלה כלי רכב נוסף. האוטובוס הגיע מאחור, נכנס עם חזיתו בין שני כלי הרכב וגרר את שניהם אל תוך הצומת. לדבריה - לאחר התאונה היא העמידה את רכבה מצד ימין, מול הצומת, וניגשה ברגל לצד שמאל של הצומת, שם עצרו המעורבים האחרים. לדבריה, מאחורי האוטובוס שפגע בה נסע אוטובוס גרר של אגד. לטענתה, מיד לאחר התאונה תפס נהג האוטובוס הפוגע את ראשו ואמר ש"הלכו לו הבלמים". היא העידה כי בכלי הרכב שלה היו תאונות קודמות, אך כולן תוקנו ועובר לתאונה לא היה הרכב פגוע. הדבר העיקרי העומד לזכותה של התובעת הוא העובדה שרכבה נבדק על ידי שמאי יומיים לאחר התאונה (כאשר התאונה היתה ביום שישי אחה"צ והרכב נבדק כבר ביום ראשון). אילו טענו הנתבעים שכאשר ראו את רכב התובעת לאחר התאונה - הנזקים היו שם, אך הם סבורים שהם אינם קשורים לתאונה - היה קשה יותר להתמודד עם הטענה, אך טענתם היא שהנזקים הנראים בצילומים שצולמו יומיים לאחר התאונה - לא היו כלל. קשה להניח שנוצרו נזקים נוספים, בדיוק בהמשך לנזקים בהם מודים הנתבעים, בתוך אותם יומיים, בדופן שמאל של כלי הרכב. מדובר בנזקים הנראים רצופים לנזק שבו מודים הנתבעים.

לחובתה של התובעת עומדת העובדה שנהג הרכב שהיה בנתיב השמאלי, שנפגע אף הוא בתאונה ופרטיו ידועים לתובעת - לא הובא לעדות, ללא כל נימוק, ועובדה זו מחזקת את הראיות של הצד שכנגד.

לזכות הנתבעים עומדים הפרטים הבאים: שני עדים העידו מטעם הנתבעים: נהג האוטובוס, הנתבע 1, מר אופיר לבחר, ואדם שנהג באוטובוס גרר של הנתבעת 2 ונסע מאחורי האוטובוס הפוגע, מר איתמר צוף. שני העדים הללו מעידים, כי הרכב של התובעת היה שני בנתיב, בהמתנה להתחלפות הרמזור, ולא ראשון. לפיכך, גרסת הנהגת לפיה נגררה על ידי האוטובוס לתוך הצומת - איננה אפשרית. לטענתם, האוטובוס כבר היה מתוקן שעה שקרתה התאונה. שני הנהגים הגיעו עם אוטובוס הגרר אל האוטובוס התקוע, הם ביצעו את התיקון והנהג (הנתבע 1) נהג באוטובוס שתוקן. לדבריהם, האוטובוס לא הצליח לעצור מאחורי רכב התובעת והרכב האחר, והוא פגע בהם בפינות האחוריות: אצל התובעת מצד שמאל וברכב שהיה בנתיב השמאלי - בפינה הימנית. לדברי שני העדים, רכב התובעת נעצר אף הוא עמם לאחר התאונה, אחרי שפנה שמאלה, בפינה הקרובה לצומת. לדבריהם, גם הנהג השני, שהיה עם אוטובוס הגרר מאחורי האוטובוס הפוגע ראה את התאונה ולדברי שניהם - מדובר בפגיעה בחלק האחורי, ולא בכניסה בין שני כלי הרכב, ובוודאי לא מדובר בגרירה לתוך הצומת.

לחובת הנתבעים עומדים השיקולים הבאים: התרשמתי פחות משני עדי ההגנה, מאשר מעדת התביעה, לעניין כנות עדויותיהם ואמינותן. היו סתירות הן בתוך עדויותיהם, והן בינם לבין עצמם. למשל, הם היו חלוקים בצורה מהותית לגבי טיב התיקון שאותו באו לעשות באוטובוס התקוע. הנהג אמר שתיקן את "הרצועה", רכיב שאחראי על אי התחממות האוטובוס, קרי - דבר מה הקשור במנוע ובהתחממותו. העד האחר, שנהג בגרר, אמר שהתקלה היתה בדלת האוטובוס שלא נסגרה, דבר המונע מבעד לאוטובוס לנסוע, בשל מנגנון חדשני המצוי באוטובוסים. זהו פער משמעותי, בעיקר בהתחשב בעובדה שהתקלה אכן תוקנה בפועל, כלומר שני העדים "התעסקו" עם התיקון, ולא מדובר על אבחון התקלה בלבד, דבר שייתכן - לאחר שנתיים - שיישכח בקלות רבה יותר. היה פער גם בנוגע לתיאור מה שהתרחש לאחר התאונה, כאשר (לטענת שני עדי ההגנה) פנו כל כלי הרכב שמאלה. התיאור של שני העדים לגבי מעורבותו של הנהג הפוגע בשיחה לאחר התאונה היה שונה בצורה מהותית. כך גם טען נהג האוטובוס כי עצר מיד לאחר התאונה, במקום התאונה, "איבטח" את האוטובוס, הרים בלם יד וירד מהאוטובוס, ואף החליפו פרטים. אח"כ, אמר, עבר את הצומת ונעמד שוב בצד. העד צוף, מאידך, העיד כי האוטובוס לא עצר כלל במקום התאונה, אלא רק לאחר הצומת, כדי לא לחסום את הצומת. הנהג הנתבע העיד כי לאחר התאונה, הנהגת באה להרגיע אותו, כי הוא היה טיפה המום. העובדה שהיה המום מתיישבת יותר עם פגיעה משמעותית, כעולה מתיאור הנהגת, מאשר מפגיעה קלה רק בפינות שני כלי הרכב, כתיאור הנתבעים. בנוסף, בהודעתו הכתובה של הנהג לנתבעת 2 ( נ/1) השתמש בביטוי "האוטובוס עבר בין שני רכבים ברמזור", תיאור המתיישב, אף הוא, טוב יותר עם תיאור התובעת לגבי אופן קרות התאונה, מאשר עם תיאור הנתבעים. ההסבר של הנהג לכך - לא התקבל על דעתי. הנהג בגרר טען בתוקף כי ראה את כל התאונה ויכול להעיד בוודאות על מקום פגיעת חזית האוטובוס בכלי הרכב הפרטיים, זאת - למרות שהיה כ-10 מטר מאחורי האוטובוס, שהוא - כידוע - כלי רכב גדול וארוך. זאת, מאחר שהאוטובוס הפוגע הוא "נמוך משטח", בעל חלונות נמוכים וגדולים. למרות עדות זו, ספק בעיניי אם אכן יכול נהג אוטובוס אחר, הנמצא מאחורי האוטובוס הפוגע, לראות בדיוק את הפגיעות מקדימה, ולכן אינני מייחסת משקל רב לעדות זו בנקודה זו. לענין הסתירות בין עדויות הנהגים אבהיר עמדתי: אינני מצפה, כי שנתיים ויותר לאחר תאונה, יזכור כל אחד את כל הפרטים במדויק, אך אני מצפה, שאם עד אינו יודע פרט מסוים, או לא זוכר אותו - כך יאמר בעדותו (כפי שעשתה הנהגת), ולא יתן עדות מפורטת ומלאת פרטים, אם אינו זוכר או אינו בטוח. שני עדי הנתבעת מסרו עדויות מפורטות, אך מלאות סתירות.

בסופו של דבר, ולאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי כפות המאזניים נוטות לזכות גרסת התובעת, ועל כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 5,630 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד מיום 02.05.05 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, הוצאות משפט הכוללות אגרה  כפי ששולמה, שכר בטלת העדה כפי שנפסק, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 785 ש"ח כולל מע"מ כדין. 

ניתן היום 27 ביוני, 2007 (י"א בתמוז תשס"ז) בהעדר הצדדים.                                                                            

____________ ________

         מיכל  ברק-נבו, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: