פסק-דין בתיק א 36062/97

1.         בשנת 1986 פנה התובע אל הנתבע וביקש לשכור את שרותיו המקצועיים במספר עניינים.

הנושא הרלבנטי לעניין התביעה הנוכחית הוא שכירת שרותיו של הנתבע על מנת לפנות אל עורכי הדין בעז רווה ונחמן אמיתי ז"ל, אשר החזיקו בנאמנות כספים אשר הועברו אליהם עבור התובע.

עורכי הדין הנאמנים (רווה ואמיתי ז"ל) החזיקו בכספי הנאמנות בחשבון בנק בבנק דיסקונט לישראל בע"מ.

2.         ביום 10.3.1986 נערך הסכם שכר טרחה בין התובע לבין הנתבע, אשר בו נקבע שכר טרחת הנתבע עבור טיפולו בעניינים השונים אשר הועברו לטיפולו על ידי התובע וכמובן - צויינו בו העניינים האמורים.

3.         אין חולק כי לפי ההסכם שבין התובע לבין הנתבע פנה התובע אל עורכי הדין רווה ואמיתי על מנת לקבל את הכספים שהופקדו אצלם ובעקבות פנייה זו העבירו עוה"ד הנ"ל 5,000 ש"ח ו - 3,190 ש"ח לחשבונו של הנתבע, בתאריכים 17..86 ו - 19.3.86, בהתאמה.

4.         הסכומים האמורים הועברו אל הנתבע על חשבון שכר טרחתו עבור טיפולו בנושא אחר (ערעור לבית המשפט העליון) והנתבע הוציא לתובע קבלות/חשבוניות מס בגין התשלומים האמורים ששולמו לו.

5.         מאחר ולתובע הגיעו כספים נוספים מחשבון הנאמנות של עוה"ד רווה ואמיתי ומאחר והתגלע סכסוך בין התובע לבין עו"ד רווה ביחס לשכר טרחתו של האחרון, הרי שהוסכם בין התובע לבין עו"ד רווה כי הסכומים הנותרים המגיעים לו יישארו בחשבון הנאמנים רווה ואמיתי עד להכרעה בבוררות שהתנהלה בין התבוע לבין עו"ד רווה ביחס לשכר טרחתו, כאמור.

6.         בסופו של דבר הורו עוה"ד רווה ואמיתי לבנק דיסקונט, בשנת 1987 (התאריך המדוייק לא הוכח), כי עליו (על הבנק) להשמע להוראות הנתבע בכל הקשור לחשבון הנאמנות.

7.         במילים אחרות - בשנת 1987 עוה"ד רווה ואמיתי "יצאו מן התמונה" בכל הקשור לחשבון הנאמנות ובנעליהם בא ונכנס הנתבע שבפני.

8.         לא אדע ולא הובהר בדיון מה היתה או מה היו הסיבות לכך שהכספים שבחשבון הנאמנות לא הועברו מיידית אל התובע (ובכך היתה נחסכת מכל הצדדים ההתדיינות בתיק זה), אולם אין חולק כי כך ארע ואין גם מחלוקת כי הדבר היה בהסכמתו/ בהוראתו המפורשת של התובע.

9.         חשבון הנאמנות נוהל על ידי עוה"ד רווה ואמיתי בבנק דיסקונט סניף לב דיזנגוף וכאשר ניתנה הוראתם לבנק ביחס ל"כניסת הנתבע לנעליהם" בחשבון - ניתנה ההוראה לסניף האמור.

10.       ביום 13.4.1987 הורה הנתבע לסניף לב דיזנגוף להעביר מחשבון הנאמנות לחשבונו הוא בבנק דיסקונט (בסניף בראשון לציון) סכטום של 13,650 ש"ח וכך נעשה.

11.       לטענת התובע דרש הוא מן הנתבע דין וחשבון ביחס לכספים שבחשבון הנאמנות, אולם הוא לא קיבלו עד היום. משום כך, לטענת התובע, סירב הוא לקבל מן הנתבע סכום כלשהו אלא לאחר שהנתבע ימציא לו דיווח מלא ומפורט ביחס לכספי הנאמנות.

12.       משמעות דרישתו של התובע היתה כי לדעתו קיימים היו כספים נוספים (מעבר לסכום של 13,650 ש"ח) בחשבון הנאמנות; סכומם אינו ידוע לתובע והוא מבקש לקבל דיווח מדוייק, כאמור, ביחס לכל הכספים אשר היו בחשבון הנאמנות.

13.       הנתבע מצידו שלח אל התובע תשלום אשר לדבריו הוא הסכום של 13,65 ש"ח הנ"ל בתוספת הרווחים שנצברו עליו, אולם - כאמור לעיל - התובע מצידו סירב לקבל את הכסף (55,000 ש"ח) ולא הפקיד את השיק אותו שלח אליו הנתבע בשנת 1995.

14.       ביחס לסכום האמור ניתן על ידי פסק דין חלקי ביום 9.3.98 ועתה נותרה להכרעה יתרת התביעה, בשאלות אשר טרם הוכרעו על ידי והן - שאלת הדו"ח הכספי אותו תובע התובע מן הנתבע, אשר ממנו ניתן יהיה ללמוד האם נותרו כספים בחשבון הנאמנות אשר עליהם לא דיווח הנתבע לתובע; וכן - האם מגיעים לתובע סכומים נוספים, מעבר לסכום אותו פסקתי לתובע בפסק הדין החלקי. אדון בשאלות האמורות כסדרן.

15.       מעמדו של חשבון הבנק אותו ניהלו עוה"ד רווה ואמיתי כחשבון נאמנות - נותר כשהיה עם פתיחתו, שכן - לא הוכח כי מעמדו שונה, אלא רק ניתנה הוראה לבנק, על ידי עוה"ד הנ"ל, כי בחשבון האמור עליו - על הבנק - לפעול על פי הוראותיו של הנתבע. דהיינו - לכאורה (ולא הוכח אחרת) בעלי החשבון נותרו עוה"ד רווה ואמיתי ואילו נותן ההוראות ובעל השליטה בחשבון הוא הנתבע.

16.       הנתבע אומנם פעל על פי הכוח שניתן לו והורה לבנק להעביר לחשבונו סכום נכבד, כמתואר לעיל. הנתבע קיבל על עצמו את הכוח שניתן לו לפעול בחשבון ומימש כוח זה בפועל.

17.       התוצאה המשפטית הנובעת ממצב דברים זה היא כי הנתבע הפך למיופה כוחו של התובע ופעל בכשירותו זו גם בחשבון הבנק האמור (חשבון הנאמנות אשר הוחזק עבור התובע ולמענו). משמעות הדבר היא כי הנתבע חב חובות של נאמן כלפי התובע, הן על פי חוק השליחות והן על פי חוק לשכת עורכי הדין.