פסק-דין בתיק א 3606/01

בתובענה זו הסכימו הצדדים, כי ביהמ"ש יפסוק בעניין שלפניו בדרך של פשרה, זאת מכח סמכותו על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

כידוע הרעיון העומד ביסוד הוראה זו הינו "הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדרך סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש".

[ד"ר ש. לוין " תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות היסוד", סעיף 167 , עמ' 155, וכפי שאוזכר בהסכמה ברע"א 9311/04 רונן נ' סמואל ואח' (מאגר נבו)].

ברע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת, תק-על, 97 (4)622, קבע ביהמ"ש העליון  כי ההסדר הקבוע בסעיף 79 א' מכוון להחיש פתרון הסכסוך מחד ולהקל מעומס ההתדיינויות שבבתי המשפט מאידך. 

באשר למהותו של ההסדר הקבוע בסעיף 79 א', קובע ביהמ"ש העליון כדלקמן:

            " סעיף 79 א' לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים

בפני הערכאות  ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם

תורם, חלוקת אחריות ועוד...".

בע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון (טרם פורסם) קובע ביהמ"ש העליון כי הסמכתו של ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה, בהתאם לקבוע בסעיף 79 א' , אינו מונע מביהמ"ש להחליט בגדר סמכותו, לקבל התביעה במלואה או לדחותה במלואה.

(עוד ראה בעניין זה רע"א 5569/97 אליאס נ' רם בן שמחון, תק-על 97 (4) 268 ).

מצאתי לנכון לפתוח בקביעת גדרי הסמכתו של ביהמ"ש לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה, מאחר וסברתי, כי לדברים חשיבות מרובה  בנסיבות הענין ולו לנוכח דרישתם של התובעים לקבל פיצוי של 140,000 ש"ח, בשל הימצאות גז ראדון בריכוז גבוה בדירתם, כך לטענתם.

ההכרעה בסוגיה זו חורגת, במידת מה, מזו המקובלת במקרים בהם הוסמך ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה, בסכסוך שבין  קבלן לרוכש דירה מאחר וביהמ"ש נדרש  ליתן דעתו לעניינים שבמדיניות  שיפוטית, זאת מלבד הצורך לקבוע, האם הונחה בפניו תשתית  ולו  לכאורית לקיומו של ממצא כאמור, המצדיק פסיקת פיצויים.

אין חולק כי התובעים רכשו מהנתבעת זכויות  בדירה המצוייה ברח' הנחל 18/2 בערד,  לפי הסכם מיום 6.2.96.

עוד אין חולק כי ביום 13.8.97 נמסרה החזקה בנכס לידי התובעים.

לטענת  התובעים בסקר שערך המשרד לאיכות הסביבה בשנת 1998, במהלכו נסקרה גם דירתם, נמצא רכוז גז ראדון של 382 בקלר/מ"ק, שהינו מעל  רמת הפעולה המומלצת ע"י המשרד לאיכות הסביבה.

אין חולק כי בניית ביתם של התובעים נעשתה בהתאם להוראות כל דין הכוללים אף מילוי אחר דרישות הועדה המקומית לתכנון ובניה בערד לעניין פרט "גז ראדון" ובנדון, אין טענה סותרת.

יושם אל לב, כי מומחה ביהמ"ש דרש וקיבל לידיו מהנתבעת  את כל אותם מסמכים ואשורים המצביעים על כך שהבניה בוצעה על פי התנאים והדרישות התכנוניות, כפי שהדבר נלמד מעיון בנספחים ד' ו- ה' לסכומי הנתבעת.

התובעים לא טענו, אף לא במשתמע, כי הנתבעת הפרה חובה או נורמה מקובלת, ביחס לגז הראדון ולשיטתם די בהימצאות גז ראדון בכמות העולה במידת מה, על רמת הפעילות המומלצת, כדי לחייב המסקנה שהנתבעת התרשלה כלפיהם או הפרה חובה החלה עליה מכח היותה  הגורם שבנה הבית ועסק במכירתו.

בכל הכבוד הראוי, סבורתני כי התובעים בטעוניהם ביקשו "לדלג", על כמה וכמה משוכות גבוהות הניצבות בדרכם זאת, בין אם מבקשים הם לקבוע אחריות הקבלן מכוח הוראות חוק המכר, ובין אם מכוח פקודת הנזיקין.