פסק-דין בתיק א 35980/04

בפני תביעה כספית בסך של 23,154 ש"ח.

טענות התובעת

הנתבע חתם על טופס הזמנת שרותי תיווך, בו הוצעו לו שתי חנויות, והוא התחייב לשלם לתובעת חודש מדמי השכירות עבור כל שנת שכירות וכן 5% מדמי הפינוי במידה וישכור את אחת החנויות המוצעות.

התובעת הראתה לנתבע את שתי החנויות המוצעות, והאחרון לא חזר אליה. בדיעבד הסתבר כי הנתבע שכר את אחת החנויות שמופיעה בטופס הזמנת שירותי התיווך, באמצעות מתווך אחר.

טענות הנתבע

הנתבע לא נפגש עם התובעת מעולם, לא קיבל ממנה שירותי תיווך, אינו מכיר אותה ולא התחייב לדמי פינוי, שכן לא היה פינוי.

גברת אורלי צדוק, עובדת משרדה של התובעת, אשר הציגה עצמה כמתווכת, החתימה אותו על טופס הזמנת שירותי תיווך, לא במשרדי התובעת, אלא בבית קפה.

גב' צדוק, איננה בעלת רישיון תיווך ולא היתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בגין אותה שכירות. היא לא היתה מעורבת במו"מ, לא בהשגת החוזה, לא בקביעת תנאי התשלום ובמגעים עם המשכיר. כל אלה נעשו על ידי מתווך אחר, אשר לו שולם בגין עבודתו.

לטענתו, הוא לא נפגש מעולם עם התובעת, לא התחייב כלפיה בכל התחייבות כספית, ועל טופס ההזמנה חתם "בלאנקו" בבית קפה לצ'נר, כאשר לא הוזכרו כלל דמי פינוי.

דיון

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, האם הנתבע חייב לתובעת דמי תיווך בגין שכירות החנות מושא תיק זה על פי טופס הזמנת התיווך, והאם חייב הוא לשלם לתובעת גם דמי פינוי.

ראשית, יש להכריע בשאלה האם התובעת זכאית לדמי תיווך, כאשר היא אישית לא ביצעה את טופס ההזמנה ולא החתימה את הנתבע עליו, אלא עובדת מנהלה מטעמה, אשר אין חולק שאין לה רישיון תיווך.

רק לאחר שאדון בשאלה זו ואם יוחלט שהזמנת התיווך נעשתה כדין, יהיה צורך להכריע בשאלה האם התובעת היתה הגורם היעיל בעסקה.

כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת, יש לפנות לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1966. (להלן: "החוק")

סעיף 2(א) קובע, "לא יעסוק אדם בתיווך מקרקעין, אלא אם כן הוא בעל רישיון..."

סעיף 14(1) לחוק קובע "מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם... הוא היה בעל רישיון לפי החוק בעת שעסק בתיווך..."

סעיף 14 (3) לחוק קובע: "הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

"13 . איסור העסקה

אדם לא יעסיק אדם אחר בתיווך במקרקעין אלא אם כן המועסק הוא בעל רישיון לפי חוק זה; סעיף זה לא יחול לגבי העסקת אדם בתפקיד מינהלתי."

מסעיפים אלה עולה, כי לדמי תיווך יהיה זכאי אדם אשר ביצע פעולת תיווך במקרקעין, כאשר ברשותו רישיון לתיווך.

לגרסת התובעת, הנתבע חייב את דמי התיווך, הגם שחתם על הטופס, בפני הגב' צדוק ולא בפניה, היות והגב' צדוק שאין חולק שאין לה רישיון תיווך, עבדה במשרדה, פעלה מטעמה, והחתימה את הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך על שם התובעת, ובטופס מופיע מספר רישיון התיווך שלה. לכן כל שירות  שהנתבע קיבל מגב' צדוק, יש לראותו כשירות שניתן על ידי התובעת.

היא אישרה כי לגב' צדוק אין רישיון תיווך, אלא שהיא עובדת מנהלה במשרד התובעת. טופס התיווך הוא שלה והגב' צדוק עשתה רק את פעולת ההחתמה. התובעת לא רואה כל פסול בכך, שעובדת מנהלה תעבוד תחת רישיון שלה.