פסק-דין בתיק א 35951/06

^{בפני תביעה על סך כ- 46,000 ש"ח ותביעה שכנגד על סך כ- 93,500 שיסודן בתאונת דרכים מיום ו', 19/8/05 בשעה 11:45 לערך.}

^{התאונה אירעה בנתיבי איילון דרום סמוך למחלף רוקח ובמהלכה התנגשו רכב התובעת ורכב הנתבעים 1-2, התנגשות חזיתית. זאת, לאחר שרכב הנתבעים 1-2 הסתחרר בכביש עד אשר הגיע אל הנתיב השני משמאל כשפניו בניגוד לכיוון התנועה. בנתיב השני משמאל נסע רכב התובעת אשר התנגש חזיתית ברכב הנתבעים 1-2. הואיל ונטען כי הסחרור של רכב הנתבעים 1-2 נגרם כתוצאה מפגיעה שפגעה בו משאית הנתבע 3, הוגשו התביעות גם נגד הנתבע 3.}

^{התובעת טוענת, כי רכב התובעת נסע בנתיבו כדין כשלפתע הגיח מולו רכב הנתבעים 1-2 כשהוא בניגוד לכיוון הנסיעה, ובחוסר שליטה. התאונה היתה בלתי נמנעת מצד הנהגת ברכב התובעת ועל כן יש להטיל את האחריות לתאונה על הנתבעת 2 אשר נהגה ברכב הנתבעים 1-2 או על הנתבע 3 אשר גרם לאיבוד השליטה ברכב התבעים 1-2 ולסחרורו.}

^{הנתבעים 1-2 טוענים, כי רכב הנתבעים 1-2 נסע כדין בנתיב הימני, כשמשאית הנתבע 3 בנתיב שלשמאלו ומעט מאחור. לפתע פגעה המשאית בפינה השמאלית-אחורית של רכב הנתבעים 1-2 באמצעות הפינה הימנית קדמית של המשאית. הנתבעת 2 הרגישה שהרכב "מושך" שמאלה וניסתה לייצב אותו תוך סיבוב ההגה ימינה. סופו של דבר שהיא איבדה שליטה ברכב והוא נהדף לעבר מעקה הבטיחות הימני, תוך כדי סחרור. משם המשיך הרכב לעבר מעקה הבטיחות השמאלי, תוך חציית 4 נתיבי הנסיעה של נתיבי איילון, ופגע במעקה הבטיחות השמאלי. רכב הנתבעים המשיך להסתחרר עד שהגיע לנתיב השני משמאל ופניו בניגוד לכיוון התנועה. בשלב זה פגע בו רכב התובעת אשר סובב אותו והדף אותו חזרה לעבר מעקה הבטיחות הימני - שם נעצר רכב הנתבעים 1-2.}

^{הנתבעים 1-2 טוענים, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3 אשר היה הגורם שהתחיל את שרשרת האירועים הבלתי נמנעת, ולחילופין אחראית הנהגת ברכב התובעת על הנזק בחזית רכב הנתבעים 1-2 מחמת שלא מנעה את ההתנגשות החזיתית.}

^{הנתבעת 1 תובעת את הנזק שנגרם לרכבה (אובדן מלא) מהנתבע 3 ומהתובעת.}

^{הנתבע 3 נתבע בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, ולמרות שהוזמן להגיש כתבי הגנה בשתי התביעות, הגיש כתב הגנה רק מפני התביעה העיקרית. בפתח הדיון אישר הנתבע 3 את דבר קבלת התביעה שכנגד ומסר כי כתב ההגנה שהגיש מפני התביעה העיקרית ישמש אותו גם כהגנה מפני התביעה שכנגד.}

^{לעצם העניין, טוען הנתבע 3, כי הרכב שלו לא היה מעורב כלל בתאונה נשוא התביעה. בכתב ההגנה מוסיף הנתבע וטוען כי "על פי דו"ח תאונה של בוחן תנועה משטרתי שבדק את הרכב שלי -  המשאית - קבע שהרכב שלי לא היה מעורב בתאונה".}

^{במהלך הדיון אישר הנתבע, כי עבר במקום בעת התאונה אך לדבריו לא היה מעורב בה. עובדה זו, העולה מתיק המשטרה שהוגש, לא צויינה בכתב ההגנה.}

^{לעניין היקף הנזק הנטען בשתי התביעות - לא הועלתה כל טענה.}

^{יצויין, כי בתום הדיון יצא בית המשפט בלוויית ב"כ הצדדים והנתבע 3 להביט במשאית הנתבע אשר חנתה בגבעתיים. זאת, לאחר שהנתבע טען, כי המשאית לא היתה מעורבת בתאונה כלשהי, מלפנים או מאחור, וממילא גם לא היה צורך לתקנה.}

^{סימני פגיעה נראו בפינה הימנית הקדמית עם נזק נמשך לכיוון הכנף הימנית-קדמית של המשאית.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי, כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3 - נהג המשאית - ועליו לשאת בנזקי התובעת והתובעת שכנגד.}

^{אני נותן אמון מלא בעדות הנהגת ברכב התובעת ובעדות הנתבעת 2.}

^{הנתבעת 2 תיארה בפירוט את השתלשלות האירועים, שתחילתם בהיצמדות משאית של "מחלבות גד" לחלק השמאלי אחורי של רכב הנתבעים 1-2 ופגיעה בו. תיאור זה מתיישב היטב עם תמונות הנזק בפינה השמאלית-אחורית של רכב הנתבעים 1-2, ועם הנזקים בפינה הימנית הקדמית של משאית הנתבע 3, נזקים הנראים בבירור עד היום. משאית הנתבע 3 נושאת סמל מודגש של "מחלבות גד".}

^{הנהגת ברכב התובעת מחזקת את עדות הנתבעת 2, ומאשרת כי מיד לאחר התאונה שמעה אנשים אומרים כי משאית של "מחלבות גד" פגעה ברכב הנתבעים 1-2 וזרקה אותו לתוך הכביש. אמנם מדובר בעדות מפי השמועה, אך בהתחשב בנסיבות בהן נשמעה מדובר בעדות קבילה לפי החריגים שנקבעו בענין עדות מפי השמועה. זאת, מבלי להיזקק לכך שניתן להיעזר בעדות מפי השמועה במשפט אזרחי מקום שלא נשמעה התנגדות לעדות כאמור, ובמקרה דנן, לא נשמעה התנגדות כאמור, מחמת שהנתבע 3 אינו מיוצג.}

^{לעומת עדויותיהן של הנהגות ברכב התובעת וברכב הנתבעים 1-2, עדותו של הנתבע 3 היתה מבולבלת, לא עקבית ולא אמינה.}

^{תחילה העיד הנתבע 3 כי ראה את התאונה ממרחק של כ-100 מ' כשהוא במהירות של כ-90 קמ"ש. הנתבע ציין כי ראה כלי רכב נוסעים לצדדים, ואף הדגים זאת בעזרת ידיו מספר פעמים.}

^{בהמשך, טען הנתבע כי במקום נוצר עומס תנועה וכלי הרכב התקדמו לאיטם עד שחלפו על פני מקום התאונה. מרחק של 100 מ' במהירות של קמ"ש גומע הרכב בפרק זמן של 4 שניות. גם אם בלם הנתבע 3 בלימת חירום, והוא לא העיד כי עשה כן, הרי שהרכב היה מתקדם כ-70 מ' בטרם נעצר. כיצד ומתי הספיק, איפא, להיווצר עומס התנועה?}