פסק-דין בתיק א 35870/05

1.       התובעת ילידת 9.8.51, נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.4.04.

          אין מחלוקת לגבי חבותן של הנתבעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובעת נפגעה בצווארה, אך למעט רגישות קלה בספק של שרירי הצוואר וספונדילוליסטזיס אחורי בחוליה 3 C, לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובעת שוחררה, בלא שאושפזה, עם המלצות לאנלגטיקה לפי הצורך, מעקב קופ"ח ו- 3 ימי מנוחה.

          ב.      התובעת קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה ורפואה משלימה.

          ג.       התובעת היתה באי כושר שבוע ימים.

          ד.      פרופ' גנאל, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, היה בדעה כי: "בבדיקתה נמצאה הגבלה קלה בתנועות סיבוב הראש. לשאר הכוונים הטווח תקין. הגבלה זו אני מגדיר כהגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי. הגבלתה מלווה בכווץ בשרירי השכמה והעורף. אין סימני קיפוח עיצבי.

                   לפי הרישומים בצלומי רנטגן שנערכו לאחר התאונה לא היו סימנים לחבלה גרמית.

                   מעברה הרפואי בתחום האורתופדי יש רישומים על שתי תאונות דרכים. אחרי התאונות משנת 1998 ומשנת 2001 היא סבלה מכאבים בצוואר ונזקקה לטיפול בפיזיוטרפיה. בהעדר רישום מדוייק על ממצאי בדיקת עמוד שדרה צווארי לפני התאונה הנדונה, איני יכול לקבוע, למשל, שהתאונה הנדונה גרמה רק להחמרה זמנית במצבה, מאידך, איני יכול להתעלם מהרישומים על סבלה בעבר. לפיכך, את מצבה כיום אני מייחס במידה שווה לשלוש תאונות הדרכים.

                   לפיכך, להערכתי בתחום האורתופדי, נגרמה לה נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה.

                   את שיעור נכותה אני מעריך בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המל"ל בגלל הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף  מותאם 37 (5) א'
(-) המקנה 5% מאחר והגבלה זו מקורה בשלוש תאונות דרכים, הרי ששתי התאונות שקדמו לתאונה הנדונה עתה אחראיות לשני שלישים מנכות זו.

                   לסיכום: התאונה ב- 28.4.04 הותירה נכות לצמיתות בשיעור 1.66%".

          ה.      ב"כ התובעת מלין על כי פרופ' גנאל בפרק הסיכום של חוות דעתו מציין: "הגבלה קלה ביותר" למרות שבפרק הבדיקה ציין הגבלה קלה בלבד. אכן פרופ' גנאל מצא בבדיקתו כי תנועות הסיבוב מוגבלות במידה קלה אך תנועות כיפוף ויישור וכן הטיה לצדדים נמצאו תקינות ועל כן כפי שהסביר בפרק הסיכום, הגבלה קלה זו רק בתנועות הסיבוב מוגדרת על ידי כהגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי.

          ו.       ב"כ התובעת מלין גם על ייחוס חלק מהנכות לשתי התאונות הקודמות שלשטענתו לא הותירו נכות לצמיתות, התלונות בגינן נפסקו זמן רב לפני התאונה הנדונה ולא חייבו טיפולים משמעותיים.

          ז.       בתשובות הבהרה מיום 7.1.07, חלק פרופ' גנאל על גישה זו.

                   בתשובה לשאלה 1 א': "האם נכון כי בעקבות התאונה משנת 1998 היו לתובעת תלונות בודדות? האם נכון כי לא טופלה בגין תלונות אלו בפיזיוטרפיה? האם נכון כי עד לתאונה בשנת 2001 לא היו לתובעת למעשה כל תלונות?"

                   ענה פרופ' גנאל: "לא. תאונת הדרכים ארעה ב- 29.9.98, סבלה מהצוואר אחרי תאונה זו. נרשם ב- 6.10.98, 8.10.98 וב- 2.12.99. לפי הרישומים היא נזקקה לטיפול בתרופות ובפיזיוטרפיה... איני חושב שניתן לומר שמדובר בתלונות בודדות ובהתייחס לטיפול בפיזיוטרפיה, ראי הרישום הנ"ל" (מיום 8.10.98 - מ.ש.).