פסק-דין בתיק א 35800/05

א.        מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

בפניי תביעה לתשלום דמי נזק אשר נגרם לתובעת לטענתה בגין הגבלת יכולתה למכור ו/או להשכיר חנות שבבעלותה, הידועה כיחידה מס' 6 (להלן - " החנות"), בשל צו מניעה זמני אשר הוטל לבקשת הנתבעים 1 ו - 2 (להלן - " הנתבעים") בשנת 1998, ואשר בגינו נאסר על התובעת למכור את החנות, וכן נמנע ממנה מלהשכירה לתקופה שתעלה על שנתיים, ללא קבלת רשות מיוחדת מבית המשפט. אין חולק כי צו המניעה האמור בוטל ביום 17.2.05.

1.                  התובעת הינה חברה קבלנית שהקימה בסוף שנות ה- 90 מרכז מסחרי בעיר מודיעין, לצד פרויקט מגורים בן 270 יחידות דיור.

2.                  ביום 28.9.1997, רכשו הנתבעים מהתובעת את חנות מס' 9 במרכז המסחרי (להלן - " החנות הראשונה" ו- " המרכז המסחרי" בהתאמה). עם קבלת החזקה בחנות,  סברו הנתבעים כי הוטעו על ידי התובעת עמה התקשרו לגבי רכישת חנות בשטח נטו של 50 מ"ר, בעוד שזו מכרה להם  חנות ששטחה קטן ב- 15 מ"ר מהשטח אשר הובטח להם. לפיכך, הגישו הנתבעים תביעה נגד התובעת בבית משפט השלום בתל אביב, (תא 55038/98) ובמסגרתה עתרו וקבלו צו מניעה זמני [(בש"א 125900/98), להלן - " הצו"], לפיו נאסר על התובעת למכור את החנות. מטרת הנתבעים בבקשתם למתן הצו היתה שאם תתקבל תביעתם, ניתן יהא לאחד החנות יחד עם החנות הראשונה, ובכך יוכלו לקבל את החנות בשטחה המוגדל.

3.                  ביום 18.6.98 אושר צו המניעה המבוקש אשר אסר על התובעת למכור את החנות ו/או להשכירה לתקופה העולה על שנתיים ללא היתר מביהמ"ש. בהחלטתו, התייחס כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל, לנזקים הכספיים שעשויים להיגרם לתובעת מעצם הוצאת הצו, תוך שהוא מורה על הפקדת בטחונות וערבויות על ידי הנתבעים. אי לכך, הפקידו הנתבעים ערבות בנקאית בסך 19,000$, ערבות עצמית לכל נזק, ערבות צדדים שלישיים, ופיקדון כספי.

4.                  הצו עמד בתוקפו במשך כשבע שנים, וביום 17.2.05 ניתן פסק הדין בת.א. 55038/98 בו דחה כב' השופט יפרח את טענות הנתבעים, והורה על ביטול הצו.

ב.         עיקר טענות התובעת

1.               התובעת טוענת כי בשל המגבלות שהטיל עליה הצו, לא עלה בידה להשכיר את החנות, למעט לתקופה של מספר חודשים בודדים, ובשל כך נגרמו לה נזקים כספיים כבדים. זאת ועוד, לטענתה הנתבע 1 הערים עליה קשיים ועשה כל שלאל ידו על מנת למנוע את אפשרות השכרת החנות על ידה. לפיכך עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בפיצויים בשל ההפסדים שגרמו לה בגין אובדן דמי שכירות, מיסי עירייה, תשלומי ועד, ותשלומים בגין הכשרת החנות לייעודה.

2.               התובעת הסתייעה ב אינג' נחום פרמינגר, מהנדס ושמאי מקרקעין על פי הכשרתו (להלן - " המומחה"), לצורך קבלת חוות דעתו בעניין חישוב הנזקים בתקופה שבין 21.5.98 ועד 17.2.05. המומחה ביקר בחנות ובמרכז המסחרי ביום 5.5.2005 ואמד את הנזקים ו/או ההפסדים שנגרמו לתובעת בגין צו המניעה, בסכום של 158,780 ש"ח, הכל כמפורט בחוות דעתו מיום 27.5.05 אשר תידון בהרחבה בהמשך.

3.               התובעת טוענת כי מלבד אובדן דמי שכירות, נגרמו לה הוצאות בגין תשלום מיסי עירייה כגון ארנונה, מים, ואגרת שמירה - בסך של 20,674 ש"ח. בנוסף היה עליה לשלם תשלומי ועד למרכז המסחרי בגין החנות, בסך מצטבר של 16,750 ש"ח, וכן לבצע בה פעולות שיפוצים ותיקונים על מנת להכשירה לייעודה - בסך של 10,000 ש"ח.

4.               התובעת עתרה להורות על חילוט כספי הערבות הבנקאית שהפקידו הנתבעים במעמד בקשת צו המניעה הזמני, וכן חילוט הפיקדון הכספי.

ג.         טענות הנתבעים

1.               הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעת לנזקים שנגרמו כתוצאה מן הצו הזמני, וטוענים כי לא היה מנוס מהוצאת הצו הזמני כנגד התובעת, שכן החנות לגביה ניתן הצו, היתה מקור להשלמת החלק החסר (במ"ר) משטח הנכס שהם רכשו מידי התובעת, וכי על מנת להבטיח את זכויותיהם על פי חוזה המכר, היה עליהם לנקוט בהליכים המשפטיים בה נקטו.

2.               הנתבעים טוענים כי לתובעת ניתן היתר מפורש להשכיר את החנות למשך כל התקופה בה עמד הצו בתוקף, וכי העובדה שהחנות לא הושכרה הינה באחריותה הבלעדית של התובעת, אשר בחרה לעשות שימוש בחנות לצרכיה העסקיים.

3.               הנתבעים טוענים כי התובעת בחרה מיוזמתה, ועשתה בפועל, שימוש בחנות כמחסן לחומרי וציוד בנין, ולחלופין כמשרד מכירות, וכי ממילא כיום יש בידה למכור את החנות במחיר העולה על שוויה דאז, מכאן שלמעשה, לא נגרמו לה כל נזקים כספיים כתוצאה ממתן הצו למשך תקופת תחולתו.

4.               הנתבעים דוחים מכל וכל את טענת התובעת לפיה הנתבע ניסה להכשיל,  או לפגוע במאמצי התובע להשכיר החנות, בכך ששוחח עם שוכרים פוטנציאלים וניסה להניאם מלשכור את החנות.

ד.         דיון וממצאים

1.               תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין, ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם". (כל ההדגשות שלי מ.ב.ח.).