פסק-דין בתיק א 3559/06

תביעה בעוולת התקיפה, בעקבות סכסוך שכנים:דירת התובעת מצויה מעל דירת הנתבע בבנין.

גרסת התובעת:

1.         ביום 24.5.05 בסביבות השעה 16:00 ביקשה התובעת לנוח לאחר יום עבודה, כשבאותו זמן נשמע רעש חזק מהדירה הצמודה לדירת התובעת - דירתה של הגב' שטרית סלמה. רעש זה היה מלווה במוזיקה ודפיקות על הברזלים של מעקה המרפסת, "כמו ששכנה זו ובני משפחתה עושים פעמים רבות" (לשון כתב התביעה).

2.         התובעת שמעה כי מאן דהו מנסה לפתוח את דלת הכניסה לדירתה, כשידית הדלת עולה ויורדת בכוח. בהביטה דרך עינית הדלת ראתה התובעת את הנתבע, עמו היתה מסוכסכת: פורט סכסוך הנוגע לחניה, והפרטים חשובים פחות לענייננו. די שאומר כי גרסת התובעת הנה שיחסיה עם משפחת הנתבע (ואף עם הגב' סלמה) היו רעועים.

3.         התובעת התעלמה מן הנתבע בתקווה שילך לדרכו, אך לא די שלא חדל אלא שהחל אף לדפוק ולצלצל. אז שאלה אותו התובעת מה הוא רוצה ונענתה  "מה אני כלב? תפתחי את הדלת". הכל תוך שהנתבע ממשיך לדפוק בדלת ולצלצל בפעמון.

4.         התובעת לא פתחה הדלת אך בנה מיכאל לא יכול היה להוסיף ולסבול את  הרעש, פתח הדלת והלך לחדרו.

5.         הנתבע הטיח כלפי התובעת  טענות לא נכונות לפיהן התובעת ובני ביתה קופצים ודופקים על הרצפה, בחוזק רב כל כך, שהרעשים מזיזים אצלו את הנברשת היקרה שעלתה 1000 דולר, ושעוד מעט תיפול. היא מוסיפה כי הנתבע נפנף בידיו בצורה מאיימת, מתוך רוגז.

6.         התובעת השיבה כי מקור הרעש אינו מדירתה אלא דוקא מדירת שכנתה, הגב' סלמה, שהיא ומשפחתה "מרעישי עולמות", וכי הנתבע ואשתו מסיתים את משפחת סלמה נגדה. התובעת ביקשה שהנתבע ילך מביתה, יתן לה לסגור הדלת, וידבר עם משפחת סלמה ביחס למקור הרעש.

7.         התובעת ביקשה לסגור הדלת אך הנתבע הציב רגלו השמאלית כך שתחסום הדלת כמעצור, ולא תיתן לה להיסגר. התובעת צעקה על הנתבע שיצא מביתה וניסתה לסגור הדלת על דרך הדיפתה קדימה באמצעות שתי ידיה. הנתבע בתגובה, דחף הדלת כלפי פנים, והתובעת קבלה מכה בשורש כף יד שמאל, והרגישה כאבים וסחרחורת.

8.         באותו שלב הופיעה אשת הנתבע וצעקה על התובעת כי היא חולת נפש. בנה של התובעת (להלן " מיכאל") הזמין משטרה. התובעת נסעה לבית חולים רמב"ם שם אובחנו אצלה ערכי סוכר ולחץ דם גבוה (נתמך בתעודת המיון שצורפה) אותם היא מייחסת לאירוע. ידה נחבשה בתחבושת אלסטית.

בתעודת המיון נרשם " תקיפה היום חבלה בשרש אמה שמאל.." וכן צוינה רגישות בשורש האמה, חולשה כללית וכאבי ראש. עם זאת צוין המימצא "במפ"  (בלי ממצא פתולוגי) לגבי האמה.

9.         בביקורות חוזרות בקופת חולים נרשמה האבחנה של שבר ברדיוס יד שמאל. התאריך המתועד הראשון בו נזכרת אבחנה זו הנו 2.6.05, שמונה ימים לאחר המקרה, והתובעת מבארת שידה צולמה בביקורת מיום 26.5.05, אלא שהרופא יצא לביתו בטרם פותחו הצילומים, ורק בביקורת חוזרת כאמור, כאשר הכאבים לא חולפים, אובחן השבר.

ב 5.6.05 נרשם מפי התובעת בביקורת אצל מומחית לפסיכאטריה בקופת חולים שיש סדק בעצם, וצויינה עובדת קיומו של גבס. הרופאה רשמה כי מדובר במצב "דכאוני/חרדתי" תגובתי לסיטואציה סטרסוגנית כרונית", וכי קיים מרכיב דכאוני חרדתי לסיטואציה. צורפו המסמכים הרפואיים ובהם האבחנות שנזכרו לעיל.

גרסת הנתבע

10.        הנתבע מודה כי בין הצדדים היה סכסוך שכנים (סעיף 11 לכתב ההגנה).

11.        ביום המקרה נשמעו דפיקות מתקרת דירתו, שהיו עזות עד כדי כך שהנברשת (ששוויה אכן מעל 1000 דולר) התנודדה. הוא עלה לברר את מקור הרעש, ודפק בתחילה על דלת משפחת סלמה, כאשר הוא מודה שאפשר שהיה בעבר מקרה בודד של רעש שבקע מדירת סלמה, אך אין הדבר נוגע למקרה דנן.

12.        לאחר בירור קצר עם הגב' סלמה הגיע הנתבע למסקנה כי מקור הרעש אינו מדירתה; משכך, האפשרות שעוד נותרה הנה שהרעש נובע מהדירה הצמודה לזו של הגב סלמה - היא דירת התובעת. הנתבע פנה אפוא לדירת התובעת, ונקש בדלת. הוא מודה כי התובעת שאלה אותו לרצונו, ובכתב ההגנה אף הודה כי נקש בדלת וצלצל בפעמון מספר פעמים במרווחים מקובלים בין צלצול אחד למשנהו כדי להביאה לפתיחת הדלת.

13.        עוד הודה הנתבע כי משלא נענתה התובעת שאל אותה "מה אני כלב", במובן זה שחפץ לדבר אתה  וכי אין זה מנומס להותירו בחוץ מול דלת נעולה. 

הנתבע מודה בכתב הגנתו שמיכאל, בנה של התובעת, הוא שפתח בסופו של דבר הדלת, ואז הלך לדרכו.