פסק-דין בתיק א 35536/06

זוהי תביעה בגין נזק לרכוש כתוצאה מתאונת דרכים. אין חולק שרכב הנתבעים פגע במכוניות חונות בלוד. כמו כן, אין חולק על כך שהנתבע 1 הגיע לזירת התאונה רק לאחר זמן כדי להחליף פרטים עם בעלי המכוניות שנפגעו. הנתבע 1 מאשר שהוא שנהג ברכב הפוגע והוא האשם בתאונה. הנתבעת 3 לא מאמינה לו והיא סבורה שהוא נטל על עצמו את האחריות לתאונה שגרם מישהו אחר, שכנראה אינו זכאי לכיסוי ביטוחי לפי תנאי פוליסת הביטוח.

התובע העיד שכאשר היה בביתו שמע "בום" חזק וכשירד למטה ראה שרכבו החונה נפגע בחלק הקדמי פגיעה שדחפה אותו אל הרכב שהיה מאחוריו. לאחר כרבע שעה הגיע אדם שהתוודה שפגע במכוניתו. אותו אדם הגיע בג'יפ במצב שלפי מראהו לא היה מעורב בתאונה. התובע העיד, שאותו יום לא היה גשום, אך הכביש היה מעט רטוב, כנראה בשל שאריות מגשם שירד ביום הקודם.

הנתבע 1 העיד שבעת התאונה ירד גשם חזק, רכבו החליק על מהמורת האטה, איבד שליטה ופגע ברכבים שהיו בחניה לימינו. הוא לא מסר את פרטיו מיד לאחר התאונה בשל הגשם, אלא נסע לביתו, השאיר שם את הרכב שגרם לתאונה, לקח רכב אחר ושב לזירת האירוע, שם הוא ראה התקהלות של אנשים וביניהם בעלי הרכב שנפגעו, להם הוא מסר את פרטיו.  בעדותו ובגרסה שמסר לחוקר נחשף שהנתבע 1 אינו יודע רבים מהפרטים  שמי שהיה מעורב בתאונה אמור לדעת:

א) הנתבע 1לא ידע לנקוב בשעת התרחשות התאונה אפילו בקירוב ולא ראה במקום איש - אף שמיד אחרי התאונה היתה במקום התקהלות.

ב) בגרסה שרשם מפיו החוקר, טעה הנתבע 1 בתיאור התאונה כאילו מכוניתו פגעה ברכב חונה שנדחף קדימה ופגע ברכב חונה אחר. בפועל  נדחף הרכב החונה הראשון אחורה, אל הרכב החונה השני. הנתבע 1 טען בבית המשפט שהטעות היא בתיעוד הגרסה ע"י החוקר  ולא בגרסה שנתן.

ג) גרסת הנתבע 1 באשר למועד הגעתו לזירת התאונה שונה מאוד מהעדויות האחרות. הנתבע 1 סיפר לחוקר שחזר למקום התאונה כשעה אחרי התאונה. התובע סיפר שהדבר קרה כרבע שעה אחרי התאונה. רומן גבריאלוב סיפר שהנתבע 1 הגיע למקום כעשרים דקות אחרי התאונה.

בענין זה גרסת התובע אינה סבירה. גם לדבריו כשהגיע למקום עדיין היתה שם התקהלות. האם סביר ששעה אחרי תאונה יתקהלו במקום אנשים?

ד) הנתבע 1 הסביר את התאונה בגשם חזק מאוד שירד במקום. רומן גבריאלוב העיד שהתאונה התרחשה בשעה 16:20 בעת שהתרחץ. באותה שעה לא ירד גשם, אבל קודם כן ירד גשם. גם התובע סיפר לחוקר שבעת התאונה לא ירד גשם אבל קודם כן ירד גשם. בסיכומי הנתבעים 1 - 2 נטען שעדים אלה אינם יודעים מתי בדיוק קרתה התאונה. כיוון שכך, סברתם ש"לפני התאונה", ירד גשם, מלמדת על כך שלפני שידעו על התרחשות התאונה ירד שם - מה שעשוי להתיישב עם גרסת הנתבע 1 דווקא. אלא, שמדבריהם ברור למדי שהם נזעקו לרכביהם הפגועים סמוך מאוד לאחר שהרכבים נפגעו. אז לא ירד גשם.

פוליסת הביטוח של הנתבעים 1 - 2 מגבילה את הכיסוי לנהיגתו של נהג בן 24 לכל הפחות. מובן שהכיסוי מותנה בכך שלנהג רישיון נהיגה. הנתבע 1 הסביר שברכב שהיה מעורב בתאונה נוהגים העובדים שלו והם אחיו ובניו בני 25,23,22 ו -17 (שלא אין רישיון נהיגה). לכאורה עולה מכך הודאה בכך שנהגים אשר אינם מכוסים לפי תנאי הפוליסה אכן נוהגים במכונית באופן שגרתי!

כרגיל, נהג הגורם לתאונה מצופה למסור את פרטיו למי שנפגע בה. כשהנהג הפוגע מסתלק ממקום האירוע ושב לאחר זמן, המעשה מעורר חשד הדורש הסבר. ההסבר שנתן הנתבע 1 לא משכנע. הטענה שירד גשם - כשלעצמה (אילו שוכנעתי בנכונותה למרות העדויות הסותרות)  -  לא מצדיקה הסתלקות ממקום האירוע. גם הטענה שלא היה במקום איש שניתן למסור לו פרטים, אינה נראית הגיונית. מדובר ברחוב מאוכלס. מיד אחרי התאונה היו במקום שכנים שהתקהלו וצעקותיהם הזעיקו למקום את רומן גבריאלוב. מסתבר שהנהג הפוגע לא טרח להשתהות במקום. התיאור המוטעה של התאונה, אי ידיעת שעת התאונה, הטעות באומדן הזמן שבין התאונה לשעת השיבה לזירה - כל אלה פוגמים מאוד באמינות גרסתו של הנתבע 1. הודאתו של הנתבע 1 שבשגרה נהגו ברכב נהגים אשר אינם מכוסים לפי תנאי הפוליסה מחמת גילם שופכת אור על הסבר אפשרי לאירועים. איני מאמין שהנהג הפוגע הסתלק ממקום התאונה "בשל הגשם" או מפני שלא מצא למי למסור פרטים. ההסבר הסביר הוא אחר: דומה שלא הנתבע 1 נהג ברכב, אלא אדם אחר, שלא העז להודות בכך ואשר הנתבע 1 מעדיף להגן עליו. ההסבר הטוב ביותר לראיות הוא, שהנתבע 1 נטל על עצמו מעשה שלא עשה. מובן שהנתבעת 3 אינה חייבת לשאת בכיסוי ביטוחי בגין גרסה כוזבת של אירוע שמוסר לה המבוטח תוך הסתרת זהותו האמיתית של הנהג.

לאור זאת מקבל את התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2 ודוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3. נוכח הודאתו של הנתבע 1, ולאור הסתרת זהות הנהג הפוגע ע"י הנתבע 1, ישלמו הנתבעים 1 - 2 לתובע סך12,582 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.6.08 ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, האגרה ששולמה והוצאות התובע בסך 400 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן בהעדר הצדדים בלשכתי היום 14 באפריל 2008, ט' בניסן התשס"ח.

ירון בשן, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: