פסק-דין בתיק א 35451/05

1.         לפני תביעה כספית על סך 226,239 ש"ח (למועד הגשתה) כנגד ערבים להלוואה שנטלה חברה.

2.         יאמר כבר כאן, כי בשלב הסיכומים הצטמצמה הגנתם של הנתבעים לטענה לפיה ההלוואה נשוא התביעה נפרעה. כמו כן העלו הנתבעים טענות משפטיות בעניין ראיות התובעת.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת ותמצית טעוני התביעה

3.         התובעת היא חברה לביטוח אשר עוסקת בין השאר במתן הלוואות.

4.         חברת נווה אסיה בע"מ (להלן: " החברה"), היתה חברה משפחתית של משפחת מלינגר (נספח יא, עמוד שני, סעיף 2 לתצהיר התביעה).

5.         בתאריך 3.7.90, נטלה החברה מהתובעת, הלוואה בסך 310,000 ש"ח (להלן: " ההלוואה" או " ההלוואה הראשונה").

הנתבעים ערבו להלוואה באמצעות שטר חוב על סך 310,000 ש"ח.

6.         כן נתקבלו אצל התובעת, כבטוחות נוספות בעניין ההלוואה, שעבודים על שני נכסי מקרקעין - נכס הידוע כגוש 6355 חלקה 140 ואשר שימש כבית אבות (נכס אשר כונה על ידי הצדדים ויכונה להלן: " נכס א") ונכס הידוע כגוש 6380 חלקה 71/13 אשר שימש כחנות (נכס אשר כונה על ידי הצדדים ויכונה להלן: " נכס ב").

7.         לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 9.2.95 בוצע פרעון חלקי של ההלוואה (על סך 261,433 ש"ח) והתובעת איפשרה שחרור של השעבוד על נכס א'.

8.         עוד נטען בכתב התביעה, כי לפי שהחברה המשיכה לא לעמוד בתשלומי ההלוואה, ננקטו הליכי מימוש של נכס ב', נכס זה נמכר ביום 8.3.01, ויתרת ההלוואה הופחתה בהתאמה.

9.         לשיטת התובעת, סכום התביעה הינו יתרת חוב ההלוואה לאחר האמור.

10.       החברה עצמה, שהיא הלווה, מחוקה מאז 1999.

ההליכים וההגנה

11.       התביעה הוגשה לפי סדר דין מקוצר. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע 1 (להלן - " הנתבע").

12.       בחודש אוקטובר 2006, הגיעו הצדדים להסדר ובמסגרתו הודו הנתבעים במפורש וללא סייג, כי חתמו על שטר החוב נספח ג' לכתב התביעה, כערבות במסגרת ההלוואה אשר ניתנה לחברה לפי הסכם ההלוואה נספח ב' לכתב התביעה.

כן הוסכם, בין השאר, כי הנתבעים יקבלו רשות להתגונן רק לגבי הנטען בסעיפים 5, 8 ו-9 לתצהיר הנתבע התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, סעיפים אלו יהוו את כתב ההגנה מטעמם, ויתר טענות ההגנה אשר נטענו על ידם, נמחקות או נדחות מהתצהיר בהסכמתם.

13.       הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה ביום 30.10.06.

14.       טענות הנתבעים הנזכרות בסעיפים 5, 8 ו-9 לתצהיר הנתבע שתמך בבר"ל, כוללות את שני אלו:

א.   טיעון לפיו התובעת לא עדכנה את הנתבעים על הליכים משפטיים, על קיום יתרת חובה ועל ערבותם, והפרה את חובת הגילוי המוטלת כלפי ערב.

ב.      טיעון לפיו ההלוואה נפרעה (בשנת 1995).

15.       יוער כי במסגרת הטעונים שהועלו במקור בתצהיר שתמך בבר"ל, ואשר נמחקו או נדחו בהסכמה, נכלל גם טיעון התיישנות. כן יוער כי הסכמת הצדדים נכתבה ונחתמה עת היו הנתבעים מיוצגים ע"י עו"ד.