פסק-דין בתיק א 35265/06

א.  רקע ועובדות

בפני תביעה כספית בסך 432,500 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובע, אזרח ישראלי המתגורר בדרום אפריקה ועוסק שם בייעוץ פיננסי, ובתקופה הרלבנטית ניהל חשבון בנק אצל הנתבעת שבאותה תקופה הייתה תאגיד בנקאי.

ביום 12.7.04 הגישה הנתבעת בתיק דנן תביעה נגד התובע בתיק זה בת.א. 49306/04 בסדר דין מקוצר וביום 3.1.06 דחה בית המשפט את בקשת הרשות להתגונן (אשר הוגשה על ידי התובע בתיק דנן), (להלן: " התיק הקודם)". פסק הדין הפך לחלוט ולא שונה בערכאת הערעור.

ב.  תמצית טענות התובע

1.         במהלך שנת 1993, התובע נפגש  עם מנהל חדר העסקאות של הנתבעת -  נחום פרצל, אשר יידע אותו כי הנתבעת אינה גובה עמלות על  עסקאות פורוורד. נחום פרצל הבטיח לתובע, כי חשבונו לא יחויב בעמלות, וכן יחויב או יזוכה, בשיעורי ריבית הנהוגים בבנקים אחרים בעסקאות פורוורד.

לאור מצג זה, החל התובע לבצע עסקאות פורוורד אצל הנתבעת. התובע חתם עם הנתבעת על הסכם אשראי כללי, אשר נועד להסדיר את מסגרת האשראי שיקבל, ועל כתב תנאים כלליים, לביצוע עסקאות חילופין עתידיות וביצוע עסקאות הפורוורד.

בכל התקופה בה נוהל חשבון התובע אצל הנתבעת, כל מנהלי חדר העסקאות של הנתבעת במועדים השונים, הודיעו לו טלפונית, כי הנתבעת אינה גובה עמלות בגין עסקאות אלה ובגין פעולות בנקאיות אחרות, מתוך שאיפה ומטרה למשוך לקוחות נוספים אליה.

התובע ביצע רק עסקאות פורוורד, באמצעות מסגרת האשראי שניתנה לו לצרכי קבלת הלוואה במטבע "יין" יפני.

2.         התובע מסר לנתבעת ערבות בנקאית ע"ס 50,000$ מטעם בנק לאומי לישראל, אשר שימשה כבטחון למסגרת אשראי עד לגובה של מליון דולר וזאת, מאחר והנתבעת דרשה ממנו, כתנאי לקבלת מסגרת האשראי לביצוע עסקאות הפורווד, בטחונות בשיעור 5% ממסגרת האשראי.

במהלך התקופה בה ביצע התובע עסקאות פורוורד אצל הנתבעת, הוא המציא לה שתי ערבויות בנקאיות נוספות, האחת בסך 100,000$ והשנייה בסך 10,000$, אשר אפשרו לו קבלת מסגרת אשראי בגובה 3,2000,00$.

כל כתבי הערבות נוסחו על ידי בנק לאומי לישראל ונמסרו לנתבעת, מבלי שהתובע ראה אותם או היה שותף לניסוחם ותנאיהם.

3.         הנתבעת לא שלחה מעולם, אל התובע למקום מגוריו בדרום אפריקה, את דפי החשבון שלו, וגם לא עשתה כן בפעמים שביקר בחדר העסקאות שלה בארץ. יתרה מכך, עד ליום 15.6.05 התובע כלל לא ידע שיש לו תיבת דואר אצל הנתבעת, לא ביקש תיבת דואר כזו ולא קיבל מפתח אליה. גם בדפי  הבנק שנמסרו לו לא מופיעה כתובת של מספר תיבת דואר כזאת.

העתקים משוחזרים של דפי חשבון העו"ש ומסמכים נוספים, נמסרו לו במסגרת ניהול ההליכים המשפטיים והגיעו למשרדי בא כוחו ביום 21.2.05. התובע ראה לראשונה את המסמכים רק בהגיעו ארצה ביום 4.3.05.

4.         בחודש אפריל 1999 בהתאם לבקשת התובע, אושרה לתובע הלוואה בסך 15 מליון יין יפני [להלן: " ההלוואה"], במסגרת האשראי שהוקצה לו בעסקאות הפורוורד. בדיעבד הסתבר לו כי הוא חתם על מסמכי העמדת ההלוואה אשר תחויב בריבית שנתית בשיעור ליבו + 2%.

למיטב זכרונו, הוא חתם על המסמכים במשרדי הנתבעת, לאחר קבלת ההלוואה בעת ביקורו בארץ, ונמסר לו כי הוא יוכל לפרוע את ההלוואה או חלק ממנה בכל עת, בין על ידי העברת רווחי עסקאות הפורוורד ובין על ידי הזרמת כספים לחשבון.

לצורך פירעון חלק מההלוואה, העביר התובע לנתבע, במהלך השנים 1999-2003, סך 77,000$ שהם 9,047,940 יינים יפנים, וביקש בשיחת טלפון מנציגי הנתבעת להמיר את הדולרים ל- יינים, כדי להקטין את שעור ההלוואה.

בבדיקת החשבון הסתבר לתובע בדיעבד, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לבקשתו להמיר את הדולרים ליינים יפנים, לא הקטינה את שיעור ההלוואה והשאירה בחשבונו את הסכומים בפיקדון דולרי.

לתובע לא הייתה כל אפשרות לדעת, כי הנתבעת לא פעלה על פי הנחיותיו והותירה את הכסף בחשבון פיקדון דולרי, כיוון שלא קיבל את דפי החשבון מהנתבעת.

5.         הערבויות הבנקאיות אשר מסר לנתבעת, שימשו כבטחון למסגרת האשראי לביצוע עסקות פורוורד ולא כערובה לפעילות בחדר העסקאות.

כאשר שער היין התחזק מול הדולר באופן פתאומי וחד, ביקש התובע טלפונית מהנתבעת, להמיר את יתרת ההלוואה לדולרים. סוכם בינו לבין נציגי הנתבעת, כי ההמרה תהא על פי שער של 112,25 יין לכל דולר, אך למרות זאת, הנתבעת ביצעה את המרת הכסף, על פי שער של 112.20 יין לכל דולר. במחדלה זה של הנתבעת הפסיד התובע 116$ נוספים בהפרשי שער של 3,605$.

שנה לאחר קבלת ההלוואה הבטיח לו נציג הבנק בשיחה טלפונית, כי יתוקנו ההסכמות בעל פה בין הצדדים, כך שיתוקן שער הריבית הגבוה שנגבה ממנו רטרואקטיבית מיום קבלת ההלוואה. בדיעבד, הסתבר לו כי בפועל הנתבעת לא פעלה כך, וביום 20.2.03 מסר לו בכתב נציג הנתבע בשם עידו, אישור המורה לנתבעת להזרים חיוב ריבית בשיעור של ליבו + 1.4 לשנה. הנתבעת החלה לעשות זאת רק החל מתאריך המכתב, אך לא רטרואקטיבית ולכן עליה לזכותו בסכום נוסף של 350$.