פסק-דין בתיק א 3524/05

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך של 9,812 ש"ח המהווים את נזקיו הנטענים של התובע עקב תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו ביום 17.1.05.

אירוע התאונה וכן מרבית העובדות אינן במחלוקת אך הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת גובה הנזק.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ועל סמך החומר שבתיק ביהמ"ש, וסיכומים בכתב.

התאונה ארעה, כך עולה, בבוקרו של יום 17.1.05 עת ביקש התובע להחנות את רכבו בחנייה מסודרת בסמטת בית שאן בחיפה. אין חולק כי מקום התאונה נתון לפיקוחה ותחת אחריותה של הנתבעת.

תוך כדי ביצוע החנייה נכנס גלגל קדמי ימני של רכב התובע לבור ביוב (ניקוז) שהיה ללא מכסה וכתוצאה מכך נגרמו נזקים שהצריכו תיקון והשבתת הרכב ל- 3 ימים.

אדון תחילה בשאלת האחריות.

הנתבעת היא עיריית חיפה ואין חולק כי מוטלת עליה אחריות מושגית לדאוג לתקינותם של מדרכות וכבישי העיר. אחריות מושגית זו נובעת מעצם מעמדה ותפקידה של הנתבעת כעירייה והן מכוח חובות חקוקות וביניהן סעיפים 235, 249 ו- 250 לפקודת העיריות.

ההיגיון מחייב כי מקום בו קיים מפגע שמהווה סכנה למשתמשים בדרך, תהא חייבת הנתבעת כעירייה לנקוט באמצעי זהירות סבירים אשר בכוחם להסיר את הסכנה או למנעה זאת ע"י תיקון בזמן סביר של המפגע או גידור וסימון המפגע.

דברים אלו מובילים לשאלת קיומה של אחריות קונקרטית במקרה נשוא התביעה שלפני.

הפסיקה קבעה כי אין מדרכות וכבישי העיר משטחים סטריליים, כי אין לדרוש מהעירייה להציב פקח על כל צעד ושעל 24 שעות ביממה ולא ניתן לדרוש כי מפגע שנוצר, יתוקן בו ברגע.

הגם שלא חסרים במקומותינו גנבי ברזל שאינם נרתעים מדבר הרי שעדיין אין מדרכן של רשתות ברזל כבדות ביותר המכסות בורות ביוב להיפתח מעליהם ולהיעלם ומדובר באירוע בלתי צפוי וחריג.

אין בפני כל ראיה כי בורות הביוב בהם נפל רכב התובע היו פתוחים לאורך זמן, באותה מידת סבירות ניתן לטעון כי רשתות הברזל הוסרו / נגנבו מספר ימים לפני התאונה או בלילה לפני. התובע שחונה באותו מקום מדי יום ביומו, לא הבחין גם הוא, עד לרגע התאונה, בחסרונה של רשת הברזל. אין בפני שום ראיה לפיה מישהו הודיע לנתבעת לפני התאונה, על קיום המפגע הספציפי ולמעשה עפ"י הראיות שבפני, הודעה ראשונה נמסרה לנתבעת רק ביום 26.1.05, 9 ימים לאחר התאונה. לא ברור מדוע לא הזמין התובע שהינו עו"ד במקצועו פקח למקום באמצעות המוקד העירוני ע"מ שהעניין ייבדק בזמן אמת. מהמקובץ לעיל ניתן היה לדחות את התביעה אלא שבנמצא יש את מכתבה של עיריית חיפה מיום 22.3.05 וכן את פסק הדין שניתן בתביעות קטנות בתיק 5501/04 ע"י כב' השופט רטנר ביום 12.1.05 והנוגע לתאונה דומה מאד במקום קרוב מאוד (ברחוב שיבת ציון).

מפסק דין הנ"ל עולה כי באזור היתה ידועה התופעה של גניבת הרשתות ועולה כי כפי הנראה פעלה הנתבעת וסימנה את המקומות במחסומים. עולה שהנתבעת ידעה שגם המחסומים נגנבו ולא הועלתה טענה כי אין במחסניה מחסומים נוספים.

דווקא מפסק הדין ומהמכתב הנ"ל עולה כי מדובר בתופעות נמשכות לאורך חודשים ורק ברחוב שיבת ציון (שסמוך מאוד למקום התאונה) הורכבו 14 רשתות ביום 15.3.05.

התאונה בתיק 5501/04 ארעה ביום 6.11.04.

מכאן מתגבשת אחריות קונקרטית אם כי מתונה שכן היה על הנתבעת לספק מידע וראיות לגבי הבור הספציפי, מתי נודע לה על גניבת הרשת (ולא על "המקרה" שכן "המקרה" הוא התאונה ולא הגניבה), מתי הושם במקום התאונה, לראשונה, מחסום או שלט אזהרה וחשוב מכך, היה עליה להראות כי בוצע פיקוח מתמיד במקומות בהם היו חסרים מכסי הביוב ולרבות וידוי כי אמצעי הסימון והגידור נמצאים, נראים ויעילים.

התנהגות זו מחויבת המציאות נוכח הסכנה שבמפגע ונוכח פרק הזמן הארוך שנדרש לצורך ייצור הרשתות החדשות והרכבתן.

בידי הנתבעת יומני עבודה, יומני מוקד ופקחים שיכלו ליתן תצהיר ומכל אלו הייתה יכולה הנתבעת להראות כי עשתה כל שאפשר וסביר היה כדי למנוע את התאונה להתנער מאחריות קונקרטית ולהפנות את האישום רק כלפי התובע או צד שלישי (גנבי הרשתות והמחסומים). במקרה שלנו לא שוכנעתי כי כך פעלה הנתבעת.

משכך, הנני קובע את אחריות הנתבעת לאירוע התאונה בשיעור של 50%.