פסק-דין בתיק א 3522/02

1.         התובע הוא הנדסאי בניין במקצועו שעוסק במתן שירותי פיקוח לפרוייקטים בתחום הבניה. בתקופה הרלוונטית הוא עסק, ככזה,  באתר "חוצות המפרץ" עבור הנתבעים, כקבלן משנה עצמאי. התובע היה זכאי לשכר חודשי עבור שירותיו. שכר חודשי זה החל בסכום של 8,000 ש"ח והועלה לסכום חודשי של 14,500 ש"ח,  ללא מע"מ.  חשבונותיו של התובע היו נפרעים על ידי הנתבעים כנגד חשבוניות שהונפקו כדין.

2.         לטענת התובע בין החודשים  ינואר לספטמבר 2001 לא שילמו הנתבעים את שכר טרחתו, חרף דרישות והתראות חוזרות ונשנות.  כתוצאה מכך הצטבר חובם של הנתבעים לו לסכום של 152,685 ש"ח.  בעקבות מכתב התראה ששוגר על ידי בא-כוחו, ובעקבות פגישה שהתקיימה בין התובע לנתבע 2 (להלן - "הנתבע"), שולם לו על חשבון חוב זה סכום של 76,050 ש"ח. היתרה, איפוא, עמדה על סכום של 76,635 ש"ח שערכה ליום הגשת התביעה עמד על סך של 79,757 ש"ח, הוא סכום התביעה.

3.         הנתבעים התגוננו בפני התביעה. לא הוכחשה מסכת היחסים בין הצדדים. עיקר הגנתם של הנתבעים נעוצה בכך שהתובע נעדר חודשים ארוכים מעבודתו, הן מפאת חופשות יזומות והן בגין ימי מילואים רבים. ככל שעסקינן באחרונים שולמו לו בגינם תגמולי ביטוח לאומי. עוד טענו הנתבעים כי התובע הפר את התחייבויותיו לעבוד אך בשירותם של הנתבעים וכתוצאה מכך גרם להם נזקים כבדים.  לנוכח טענות אלו לא חייבים הנתבעים לתובע סכום כלשהו.

4.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו על ידי התובע והנתבע, שאף נחקרו על תצהיריהם.  סוכם כי בגדר חומר הראיות אדרש למסמכים שצורפו להודעת ב"כ התובע מיום 20/10/04. ועוד סוכם שאדרש לאישור משרד הפנים באשר לזמני יציאה וכניסה מן הארץ של התובע ולאישורים לעניין ימי המילואים שלו, בזמנים הרלוונטיים, שצורפו בגדר ראיות הנתבעים.  לאחר כל אלו הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים.

            בחנתי חומר הראיות והטענות שבפניי. בדעתי להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבעים, ללא היסוס ופקפוק. כתוצאה מכך מתחייבת היענות למלוא תביעת התובע נגד הנתבעים.

5.         ככל שעסקינן בטענת הנתבעים באשר  לעבודתו של התובע אצל אחרים דומה שטענה זו נזנחה, כבר בתצהיר עדותו של הנתבע. בתצהיר עדותו של התובע (ת/1) הוא ציין כי הנתבע אישר לו לעבוד במקביל בפרוייקט של אחד, צבי רום. גרסה זו לא הוכחשה, כל עיקר, בתצהירו של הנתבע. ככל שעסקינן בטענה אודות נזקים, כביכול, שגרם התובע לנתבעים, טענה זו נפקד מקומה, כל עיקר, מתצהירו של הנתבע, ודומה שהיא מופרכת על פניה לנוכח התנהלותם של הנתבעים, דווקא לאחר שנתגלע המשבר בין הצדדים. במה דברים אמורים?

6.         מסתבר כי לאחר שהנתבעים לא שילמו לתובע, באורח רצוף, בגין 9 חודשי שירות, ואף בעקבות מכתב דרישה ששיגר פרקליטו במועד בלתי ידוע אך שקדם ל- 23/10/01, ניהלו התובע והנתבע משא ומתן רציני שתועד בתרשומת, היא נספח ג לתצהיר התובע ת/1, בגדרו אף הועלתה האפשרות של התקשרות בשותפות בין השניים.  הנה כי כן, אבדה לבלי שוב כל טענה של הנתבעים אודות התובע באשר לנזקים שגרם, או להפרות שהפר, כאשר עבד אצל גורמים אחרים במקביל, שמא אף בגין העדרויות בלתי מוצדקות. אכן,  בלתי סביר באורח קיצוני  הכיצד הנתבעים מבקשים "לשדרג" את מערכת היחסים ביניהם, ולהעלותה לתנאי שותפות, אם אכן הנתבעים אינם שבעי רצון מהתנהגותו של התובע בשירותו אצלם.

            נתון זה הולך ומתעצם לנוכח העובדה, שאיננה מוכחשת, כי שכרו של התובע שהחל  בסכום חודשי של 8,000 ש"ח הועלה לכדי סכום של 14,500 ש"ח, ודומה שנשקלה הטבה כספית נוספת המתחייבת מעצם הצעת השותפות, שאכן לא יצאה לפועל.  נתון זה אף חובר לאישורו של מנכ"ל "חוצות המפרץ" מיום 19/2/02 (נספח ב לתצהיר ת/1). הוא מכתיר את התובע "כמפקח בנייה מן המעלה הראשונה", בהיותו "קפדן, מקצוען, איש נעים וצנוע בהליכותיו". משום כך הוא "ממליץ עליו בכל לב לכל פרוייקט ולכל משימה הנדסית". אין פלא, איפוא,  על שום מה ביקשו הנתבעים להתקשר עם התובע, אף בחוזה שותפות.

7.         לפני המפגש בין התובע לנתבע, כאמור, נשלחה לנתבעים התראה על ידי ב"כ התובעים באשר לאי-תשלום בגין 9 חודשים, מחודש ינואר עד ספטמבר 2001. בעקבות מכתב זה נערך המפגש מיום 23/10/01. התרשומת בגין המפגש נכתבה על ידי הנתבע. בראש התרשומת נרשם "סגירת חובות העבר - 9 ח' כולל אוקטובר 2001 והשלמות עבודות העבר 9 X 14,500 = 130,500 + מע"מ".

            מתחת לתרשומת זו נרשם כי חוב זה ישולם ב- "3 תשלומים". בצד תרשומת זו רשום "65,000 ש"ח + מע"מ תשלום אחד". מתחת לכך רשום "31,500 ש"ח X 2 + מע"מ".

            משמע, קיימת בפניי הודיה מושלמת בגין "חובות העבר". קיימת הודיה כי יש לערוך "סגירת" חובות אלו, דהיינו תשלומם. הסכומים האמורים תואמים במדוייק את דרישת החוב של התובע. אף הוסדר אופן פרעון חוב זה בשלושה תשלומים.

            בעקבות אותה פגישה, ואף על כך אין חולקין, אכן שולם  התשלום הראשון בסך 65,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

            הנה כי כן, ברי לחלוטין כי התובע עמד על כך שלפני שכורתים עמו חוזה שותפות, אף לפני שהוא שוקל זאת, שומה לפרוע באורח מלא ומוחלט את חובות העבר בגין שירותו, והנתבעים הסכימו לכך, ללא עוררין, ובתרשומת שנעשתה על ידי הנתבע בעצמו.

8.         ומה הגנת הנתבעים מול כל אלו? הנתבעים מבקשים לגמד את משמעותה  של תרשומת זו. בתצהירו של הנתבע הוא ממלא פיו מים, כל עיקר, כל שעסקינן בפרשנותו-שלו באשר  למשמעות האמורה של התרשומת הנ"ל. רק בעדותו בפניי הוא מפליג לטענה כי המסמך ביטא את גרסתו של התובע, שהוכחשה על ידי הנתבעים. וכלשונו "לטענתו 9 חודשים, ולו ההסכם היה מתקיים ואם לא היו לו 'עיניים גדולות' הוא היה מקבל בונוס של 9 חודשים. מאחר וזה לא התקיים אז אין חובות העבר" (עמ' 4 לפרוטוקול). 

            ברי כי בגדר תצהירו לא טען הנתבע לפרשנות דחוקה זו והיא אף מסתברת כחסרת-שחר ובלתי הגיונית. הנתבע, כאמור, היה זה שערך את התרשומת. מעולם לא נטען כי "סגירת חובות העבר עבור 9 חודשים", הם בגדר גרסתו של התובע המוכחשת על ידי הנתבעים, שתהיה בבחינת "בונוס" ככל  שיתקשרו השניים בהסכם שותפות.

9.         עתה נחזור לעיקר המחלוקת הדרושה לפנים בין בעלי הדין. לטענת הנתבעים לאורך 56 וחצי חודשי השירות של התובע אצלם, הוא נעדר בגין חופשות ממושכות בחו"ל ובגין שירות מילואים ממושך.  ככל שעסקינן בנתון זה אני מאמץ את גרסת הנתבעים, ומעדיפה על זו של התובע. אכן, כעולה מסיכום ב"כ הנתבעים, התובע  נטל חלק בשירות מילואים פעיל תקופה מצטברת של כ- 145 ימים. פירוט כניסות ויציאות מחו"ל מעלה כי התובע נעדר לחופשות בחו"ל לתקופה מצטברת של 57 ימים. לנוכח כל אלו, כך טענתם המרכזית של הנתבעים, יש לקזז מן השכר המגיע לתובע בגין כל הימים האמורים. כתוצאה מכך קיבל התובע מן הנתבעים את מלוא המגיע, ושמא הוא אף חייב לנתבעים בגין תשלום-יתר.

10.        המחלוקת האמורה היא בעלת פן עובדתי ומשפטי.  ב"כ התובע טוען, משפטית, כי מכל מקום התובע זכאי לקבל את פירות עבודתו, גם אם שהה תקופות ששהה בשירות מילואים פעיל או בחופשות בחו"ל. אכן, כלשונו, "למה הדבר דומה, לאדם אשר ביצע עבודה בתמורה לשכר הולם, הרי שאין חולק כי יקבל את שכרו גם אם ביצעה בשעות קצרות יותר מאלו אשר התחייב. התובע ביצע את כל המוטל עליו כפי שדרשו הנתבעים, מעולם לא חרג מהם אלא להפך קצר רק תשבחות. עתה, משהגיעה עת התשלום טוענים הנתבעים כי לא עמד בהתחייבויות שלו ולא התייצב באתר, מכסת ימים, כנדרש?" (סעיף 51).

            ככל שעסקינן בפן המשפטי יש פנים לכאן ולכאן, הגם שלטעמי כפות המאזניים נוטות לזכות התובע, ולו לאורו של היבט זה.  כאשר עסקינן בשירות הניתן על ידי בעל מקצוע חופשי, קבלן משנה עצמאי, הוא זכאי לשכרו ככל שהוא מעניק את השירות  הנדרש, ללא קשר לשעות עבודה אלו או אחרות. מנגד, השירות אותו התחייב התובע לספק לנתבעים הוא שירות של ביצוע עבודות פיקוח באתר בנייה.  עסקינן, איפוא, בשירות מובהק הדורש נוכחות פיזית באתר, לשם ביצוע הפיקוח האמור. פשיטא, שעה שהתובע נעדר מן האתר, אם משום שהוא בחופשות בחו"ל או בשירות מילואים, הפיקוח האמור אינו מבוצע.

11.        לנוכח נתונים אלו מכריעה את הכף, באורח ברור ומודגש, בחינת ההיבט העובדתי של מערכת היחסים שבין הצדדים, ודינמיקת יחסים אלו. אלו מעלים באורח מובהק כי הדין עם התובע.