פסק-דין בתיק א 35214/06

1.      לפניי בקשה לסילוק תובענה על הסף.

תמצית העובדות וההליכים הרלבנטיים

2.      המבקשת זכתה במכרז שפרסם מנהל מקרקעי ישראל לפרויקט פינוי-בינוי בתל-גיבורים בחולון.

3.      ביום 17.6.2003 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בראשון לציון תביעה כנגד הורי המשיבים וכנגד בני משפחה אחרים ( להלן " ההורים") לפינוי המקרקעין נשוא המחלוקת (ת"א 3538/03).

4.      ביום 25.8.2005 נתן בית המשפט (כב' השופט ש. מנהיים) פסק דין לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, כנגד תשלום פיצוי בסך כולל של 125,000 ש"ח (להלן- " פסק הדין"). 

5.      על פסק הדין הוגש ערעור מטעם ההורים וכן ערעור שכנגד מטעם המבקשת, ואלו עודם תלויים ועומדים. בקשות ההורים לעיכוב ביצוע פסק הדין, נדחו הן על-ידי בית משפט השלום והן על-ידי בית המשפט המחוזי.

6.      משלא פונה המקרקעין על-ידי כל הנתבעים, תוך המועד שקצב לכך בית המשפט בפסק הדין, הפקידה המבקשת את כספי הפיצוי בקופת ההוצאה לפועל בראשון לציון ופתחה תיק פינוי כנגד ההורים ובני המשפחה הנוספים.

7.      בתוך כך, הגישו המשיבים לבית משפט זה עתירה (המרצת פתיחה מספר 200383/06) להכיר בזכויותיהם בבית המגורים בו הם מתגוררים יחד עם הוריהם ושני אחים נוספים, ולחלופין להורות על מתן סידור חלוף. כן הגישו המשיבים בקשה למתן צו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, לרבות פינוי המקרקעין (בש"א 161851/06).

8.      ביום 10.5.2006 נתן כב' השופט י. אטדגי, תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ולפיו, בין היתר, יפנו ההורים וילדיהם את המקרקעין והמבקשת תפקיד ערבות בנקאית להבטחת פיצוי שיקבע למשיבים, היה ויגישו תביעה כנגד המבקשת תוך מועד קצוב. עוד נקבע, כי עם הפקדת הערבות תידחה המרצת הפתיחה, צו המניעה הזמני יבוטל והליכי הפינוי יימשכו כסדרם.

9.      בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, סוכם על מתן ארכה נוספת לפינוי המקרקעין עד ליום 10.7.2006.

10.  ביום 11.6.2006 הגישו המשיבים את כתב תביעתם בתיק דנן כנגד המבקשת. המשיבים טוענים, כי הינם בעלי זכויות בחלק הבית נשוא המחלוקת וזכויותיהם בבית הן במעמד של ברי רשות בלתי הדירה או לפחות ברי רשות הזכאים  לדיור חלוף. לפיכך, עותרים הם לקבלת  דירה בבנין שיבנה באותו המתחם, ולחלופין לדמי פינוי כברי רשות בסך שלא יפחת מ-700,000 ש"ח.

11.  לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הנני קובעת כי הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.  

12.  בתביעה זו טוענים המשיבים לזכויות נפרדות מאלו של הוריהם, נוכח העובדה שהינם בגירים, נולדו בבית, התגוררו בו כל ימי חייהם והשקיעו מכספם בהוצאות הבית, החזקתו והשבחתו. לשיטתם, התעלמה המבקשת מקיומם ובחרה שלא לצרפם כנתבעים נוספים לתביעת הפינוי שהגישה כנגד ההורים ומנעה מהם את יומם בבית המשפט.

13.  לטענת המשיבים פסק הדין בטל מעיקרו הואיל והמבקשת לא הייתה מוסמכת, זכאית או רשאית להגיש התביעה כנגדם וממילא הוגש עליו ערעור.

14.   אין דעתי כדעתם. בתביעת הפינוי שנדונה בבית משפט השלום בראשון לציון, התבררו טענות ההורים וקרוביהם לזכויותיהם כברי רשות במקרקעין נושא המחלוקת. בתקופה הרלבנטית לתביעה, התגוררו בנכס ההורים עם ארבעת ילדיהם, לרבות המשיבים, אשר היו באותה עת קטינים.

15.  שאלת מעמדם של בני משפחת המשיבים וזכויותיהם במקרקעין נדונה והוכרעה לגופה במסגרת ההליך הקודם. בסופו, פסק בית המשפט כי אין לבני המשפחה הגנה בפני סעד הפינוי, אולם התנה מתן סעד זה וביטול הרשות בפיצוי כספי המאפשר רכישת דירה חלופית בת 3 חדרים.

16.  לטענת המבקשת, במהלך ההתדיינות המשפטית הקודמת לא נטען מעולם, כאילו יש למשיבים זכות כלשהי בנכס או כי מגיע להם פיצוי כלשהו. כעת, לאחר שניתן פסק דין לפינוי והם הפכו לבגירים, טוענים המשיבים טענות זהות לאלו שהעלו הוריהם בהליכים משפטיים קודמים, ועותרים למיצוי זכויותיהם בנכס וקבלת סעד מתאים, בנפרד ובמובחן מהסעד שהוענק להוריהם.

17.  כידוע, שתי פנים למעשה בית דין - השתק עילה מחד, והשתק פלוגתא מאידך. כלל השתק עילה נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין (או חליפיהם) בגין אותה עילת תביעה, מקום בו ניתנה הכרעה לגופו של ענין. כלל זה מונע מתובע לשוב ולהגיש תובענה בעילת תביעה שבגינה כבר הוגשה והוכרעה תובענה קודמת שהוגשה על ידו. חסימת התביעה המאוחרת תקפה גם אם ברצון התובע להעלות בה טענות אשר לא נטענו בתביעה הראשונה, ובלבד שניתן היה להעלותן בתביעה הראשונה. השתק פלוגתא, לעומת זאת, מונע מבעל דין התדיינות נוספת בפלוגתא אשר כבר נדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת, לה הוא היה צד (ראה: ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י בע"מ, דינים עליון, כרך סח, 60, פיסקה 6, ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561.

18.  אני סבורה, כי ממצאיו של בית המשפט קמא תקפות ומחיבות גם לגבי המשיבים, אשר היו קטינים והתגוררו בנכס עם הוריהם, בעת שהוגשה התביעה לפינויו של הנכס מיושביו. בנסיבות העניין, מן הנכון והראוי לראות בתביעת הפינוי ובפיצוי שניתן בפסק הדין, כאילו ניתן למשפחה זו, כמקשה אחת.