פסק-דין בתיק א 35192/03

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.

התובעים, בעלי דירה ברחוב העצמאות בהרצליה (להלן: " הדירה"), רכשו אצל הנתבעת, חברה לביטוח פוליסה לביטוח מבנה ותכולה מסוג "הכל-בה", (להלן: " הפוליסה") לתקופה הרלוונטית לתביעה.

בפברואר 2000 הבחינו התובעים ברטיבות בקיר שבין פינת האוכל לבין חדר הרחצה וביום 20/02/00 פנו לנתבעת בבקשה לתקן את דליפת המים.

התובעים שילמו השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה בסך 300 ש"ח, והנתבעת שלחה לדירה שרברב מטעם חברת השירות ש.ח.ר (להלן: " חברת ש.ח.ר"), בכדי לתקן את הדליפה. השרברב איתר דליפה בצינור והחליף מקטע ממנו.

לאחר קבלת הודעה מחב' ש.ח.ר. צבעו התובעים על חשבונם את הקירות שניזוקו כתוצאה מנזילת המים. דא עקא שבעיית הנזילות נמשכה ובקירות השונים של הבית, בהם לא עוברים צינורות, הופיעו סימני רטיבות.

הנתבעת שלחה שמאי ובעקבות פניות נוספות של התובעים נשלחו בכל פעם עובדים שלחב' ש.ח.ר. אך הבעיה לא נפתרה.

לטענת התובעים, משראו שחב' ש.ח.ר. לא מצליחה לטפל בתקלה, הודיעו לנציג חב' ש.ח.ר. בשם עודד ולסוכן הביטוח, מר דוד לבנון, כי בכוונתם לפעול באופן עצמאי לפתרון הבעיה. לאחר שהללו לא הביעו התנגדות הזמינו התובעים שמאי מטעמם וכן ביצעו תיקון באמצעות אנשי מקצוע שאינם מטעם הנתבעת או חב' ש.ח.ר.. לאחר פירוק מרצפות המטבח התברר כי בניגוד לטענות חברת ש.ח.ר., מקור הדליפה אינו באגנית שבחדר הרחצה אלא בצנרת העוברת ברצפת המטבח ופינת האוכל, שהיתה רקובה ודלפה במספר מוקדים.

לאחר ביצוע התיקון פנו התובעים בדרישה לנתבעת שתישא בעלויות התיקון, ולאחר שהנתבעת הסכימה לשלם להם סך של 5,000 ש"ח בלבד לסילוק מלא וסופי של תביעתם, הגישו את התביעה שבפני לסך של 48,333 ש"ח כדלקמן:

דמי נזק והחזר הוצאות בסך 38,155 ש"ח.

שכ"ט השמאי מטעם התובעים בסך 2,178 ש"ח.

עגמת נפש בסך 8,000 ש"ח.

לטענתם האחריות לתיקון נזילות מים בדירה מוטלת על הנתבעת מכח הפוליסה. משלא תיקנה הנתבעת את הנזילות למרות פניות חוזרות ונשנות של התובעים, זכאים היו התובעים לתקן את הנזילה ועל הנתבעת לשאת בהוצאות אלה. לא אף זאת לטענתם, דבר זה עולה בקנה אחד עם חובת הקטנה הנזק המוטלת עליהם, ואלמלא עשו כן היו נזקיהם גדלים.

בנוסף טוענים התובעים כי הנתבעת הסכימה לביצוע התיקון על ידם ולמצער לא התנגדה לו למרות שהתובעים הודיעו לה על כוונתם לעשות כן מבעוד מועד.

בנוסף טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש בשל התקופה הממושכת בה התגוררו בדירה עם נזקי מים הולכים וגדלים, טחב וריחות לא נעימים.

הנתבעת אינה חולקת כי האירועים היו מכוסים בפוליסה וכי היה על הנתבעת לטפל בתקלה ולהשיב את המצב לקדמותו. לטענתה התובעים אינם זכאים לפיצוי אלא לתיקון בלבד.

לטענתה נתנה הנתבעת וחב' ש.ח.ר. שירות טוב לתובעים, בכך שנענתה לפניותיהם התכופות, ובכל פעם שלחה אנשי שירות שביצעו תיקון. לשיטתה, מקור הדליפה היה באגנית חדר הרחצה.

הנתבעת מכחישה בתוקף את טענת התובעים לפיה היא אישרה הזמנת בעלי מקצוע באופן פרטי ע"י התובעים וכי התחייבה לשפותם בגין כך. לטענתה, חרגו התובעים מתנאי הכיסוי הביטוחי בכך שביצעו את התיקון שלא באמצעות הנתבעת וחב' ש.ח.ר. ללא קבלת אישורה של הנתבעת, ובנוסף היא טוענת כי התובעים ניצלו את האירוע על מנת לבצע שיפוץ כללי בדירה.

התובעים טוענים, כי בעוד שהנתבעת סברה, כי מקור הדליפה הוא באגנית חדר הרחצה, הסתבר, כי מקור הדליפה בצנרת העוברת ברצפת הדירה. לטענתם, צנרת המטבח דלפה מכמה מוקדים המצויים הן בחדר הרחצה והן במטבח. הנתבעת, כאמור טוענת כי מקור הדליפה הינו באגנית חדר הרחצה ועלות התיקון כ- 2,000 ש"ח בלבד.

דיון .