פסק-דין בתיק א 35178/04

רקע :

ביום 3.6.03 אירעה תאונת דרכים בין כלי רכב, בו נהגה מבוטחת התובעת, לבין כלי רכב ששכר הנתבע 1 מאת הנתבעת 2.

יצויין, כי שני הנתבעים לא היו מיוצגים על ידי עורכי דין. הנתבעת 2 יוצגה בידי מר יוסי קרוייזר, המופיע מעת לעת בשם הנתבעת בהליכים משפטיים, והוא מיומן בניהול הליכים בבית משפט, בעוד שהנתבע 1 לא היה מיוצג כלל.

אין בית המשפט שם עצמו בנעלי הצדדים ואינו משמש כבא כוחם, אך מידת הצדק מחייבת, כי במקרים כאלה, ינקוט בית המשפט משנה זהירות ויתייחס ביד רחבה כלפי העובדה, שיתכן וצדדים בלתי מיוצגים לא ידעו להעלות טיעוניהם בדרך הפרוצדוראלית הראויה.

כדברי כבוד הרשם אוקון (כתוארו אז):

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן."

(בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח', פ"ד נד(4) 702, 705).

טענות התובעת:

לטענת התובעת, הנתבע 1, אשר נהג ברכב במועד התאונה, פגע ברכב המבוטח שלה בחלק האחורי וגרם לו נזק. לטענת התובעת, לנתבע 1 ולנתבעת 2 אחריות "ישירה ו/או עקיפה ו/או שילוחית" לקרות התאונה (סעיף 7 לכתב התביעה). התובעת פיצתה את המבוטח מטעמה ונזקיה מסתכמים בסך של 5,669 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה). לפיכך, הוגשה תביעה זו, מכוח זכות התחלוף העומדת לתובעת, לטענתה, כנגד שני הנתבעים.

טענות הנתבע 1:

הנתבע 1, אשר נהג ברכב, לא הגיש כתב הגנה. ניתן נגדו פסק דין, בהעדר הגנה, אשר בוטל בהמשך, בהסכמת התובעת. כתב הגנה פורמלי מטעמו לא הוגש עד היום, אך בבקשה לביטול פסק הדין ובעדותו בפני טען, כי היה לו ביטוח צד ג', הוא הודיע באופן מיידי לנתבעת 2 על קרות התאונה והנתבעת 2 חייבה אותו לשלם השתתפות עצמית בגין הנזקים לרכב של הנתבעת 2 ולרכב צד ג'. לפיכך, שילם הנתבע 1, השתתפות עצמית לנתבעת 2 בסך 1,500 $. עוד טוען הנתבע 1, כי הנתבעת 2 הבהירה לו שכל הנושא, מאותו רגע, בטיפולה ואל לו להתערב בנושא. הנתבע 1 התייצב לדיון בפני, העיד וחזר על טענותיו האמורות, ולגופו של עניין, בקשר לתאונה עצמה, העיד כי התנגש ברכב שלפניו כאשר זה עצר. הנתבע 1 בלם אך למרות זאת, ולמרות שסטה מעט ימינה, התנגש עם צד שמאל קדמי של הרכב השכור בצד ימין אחורי של רכב התובעת. תיאור התאונה כפי שמסר הנתבע 1 לנתבעת 2 סומן נ/4 והוגש.

טענות הנתבעת 2 :

לטענת הנתבעת 2, אין עילת תביעה נגדה ואין יריבות בינה לבין התובעת. הנתבעת 2, היא חברה, העוסקת בהשכרת כלי רכב לנהיגה עצמית. מאחר שנהג המכונית אינו עובדה או שלוחה של הנתבעת, אין היא אחראית בשום צורה למעשיו או למחדליו ויש לדחות את התביעה נגדה על הסף. לדבריה, הנתבע 1 החזיק ברכב שהיה מעורב בתאונה מכוח הסכם שכירות, ולפיכך, בהתאם לסעיף 1 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, הוא גם היה בעל הרכב.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא ביטחה את האירוע נשוא התביעה, ולא שילמה לנהג הרכב שלה סכומי כסף כלשהם, ואם שילמה - לא הייתה חייבת לעשות כן, ולפיכך, אינה זכאית לתביעת תחלוף. לא צורפה פוליסת ביטוח של המבוטח של התובעת, ומשכך, לא הוכחה חובת התשלום. הנתבעת 2 גם הכחישה את אחריות הנהג השוכר (הנתבע 1) לתאונה וגם את הנזקים הנטענים.

בדיון שבפני התנגד נציג הנתבעת 2 לקיום הדיון בהעדר כתב הגנה מטעם הנתבע 1. לטענתו, נפגעה יכולת הנתבעת 2 להתגונן, בהעדר גרסתו של הנתבע 1. לא קיבלתי טענה זו, הן משום שמדובר בדיון שלישי בתיק, כאשר בדיון הקודם הודיע ב"כ התובעת לפרוטוקול, כי שוחח עם הנתבע 1 אשר טען שהוא שילם את ההשתתפות העצמית, וזו טענת ההגנה שלו. לפיכך, לפחות למן הדיון הקודם, ובודאי - ביתר שאת - לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק דין החלקי שניתן כנגד הנתבע 1, בה נטענו טענות ההגנה של הנתבע 1 - טענות ההגנה של הנתבע 1 ידועות לנתבעת 2. לאור דחיית הטענה, הדיון התנהל לגופו של עניין.

נציג הנתבעת 2 טען בדיון, כי בהתאם להסכם ההשכרה בין הנתבעת 2 לנתבע 1 (הוגש וסומן נ/1, להלן - " הסכם ההשכרה"), היה על הנתבע 1 לשלם השתתפות עצמית נוספת ונפרדת בגין נזקי צד ג', וסכום ה-1,500 $ ששולם - הינו בגין השתתפותו העצמית של הנתבע 1 בנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת 2 עצמו. לדבריו, הדברים סוכמו גם בעל פה, בין מנהל סניף הנתבעת 2 ממנו שכר הנתבע 1 את כלי הרכב, לבין הנתבע 1.

הסכם ההשכרה בין הנתבע 1 לנתבעת 2 קובע בין השאר:

"2.       בכל מקרה של תאונה או כל נזק שייגרם לרכב או לצ"ג, תהיה השתתפות עצמית של השוכר בסך 1,500 $ גם אם רכש ביטוח. + מע"מ

 3.        אין הביטוח מכסה פגיעה בצמיגים ובמרכב תחתון של הרכב, וכן גניבת חפצים אישיים".