1. התובע, יליד 1.1.1946, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.2.2005. הנתבעת לא חלקה על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד.
2. אין חולק כי למחרת התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים "מאיר" בכפר
-סבא. התלונה העיקרית שנרשמה בתעודת חדר המיון היתה "חבלת ראש מאתמול" (נספח א' לכתב התביעה). הומלץ על בדיקה ע"י נוירולוג. התובע נבדק ע"י נוירולוג אשר מציין כי התובע נפגע יום קודם לכן בתאונת דרכים "
לדבריו רכב נכנס מאחור. קיבל מכה מהמשענת בצוואר ובראש ללא איבוד הכרה. בערב הרגיש כאבי ראש. כעת כאבי ראש וצוואר".
התובע נבדק גם ע"י אורטופד אשר חזר על התלונה בדבר כאבי צוואר. האורטופד מציין "
מניע הצוואר בחופשיות ללא רגישות עמוד שדרה לכל אורכו".
נרשמה אבחנה של וויפלש (צליפת שוט) והתובע שוחרר לביתו עם המלצות להמשך מעקב אצל הרופא המטפל ותרופות נוגדות כאבים.
כשבוע לאחר התאונה, ביום 12.2.05, אושפז התובע במחלקה האורולוגית של בית החולים מאיר בשל עצירת שתן. בסיכום המחלה נרשם (נספח ב' לכתב התביעה):
"מציין לפני כשבוע תאונת דרכים כנהג באוטו חגור בחלק האחורי של הרכב, אז נבדק ע"י אורטופדים ללא בעיה חריפה. בקבלתו למיון היום נעשה צילום עמוד שדרה ללא עדות לשבר, נבדק ע"י רופא עמוד שדרה ללא בעיה חריפה". נציין כי האישפוז במחלקה האורולוגית נמשך עד ליום 18.2.05 ונמצא זיהום. התובע טופל ע"י אנטיביוטיקה ושוחרר לביתו.
ביום 15.3.2005 נבדק התובע ע"י רופא נוירולוג, ד"ר בשארה אוסמה, אשר הפנה את התובע למכון EEG. לענייננו חשובים הממצאים שרשם הרופא:
"רגישות יתר מעל שרירי הצוואר וגב תחתון" (נספח ד' לכתב התביעה).
באותו יום נשלח התובע לבצע גם מיפוי עצמות כל גופי, ע"י ד"ר בנימין קיש, מומחה בכירורגיה אורטופדית. בתלונות נרשם כי התובע מתלונן על כאב בגב תחתון והממצאים היו "
רגישות בגב תחתון".
התובע ביצע מיפוי עצמות במדיקל סנטר בהרצליה, ביום 28.3.2005, דהיינו כחודש וחצי לאחר התאונה. סיבת ההפניה שנרשמה היתה
- כאבי צוואר לאחר תאונת דרכים. עמוד השדרה מופה ובפרק הממצאים נרשם:
"לא הודגם ריכוז פתולוגי מוגבר של החומר בעמוד שדרה צווארי. קליטה בלתי סדירה של החומר בעמוד שדרה מותני". מסקנת המפענחת, ד"ר גלינה ניקולוב, היתה כי "
אין עדות לפתולוגיה גרמית בעמוד שדרה צווארי. לא ניתן לשלול שינויים ניווניים קלים בעמוד שדרה מותני" (נספח ו' לכתב התביעה).
ביום 11.5.05 נבדק התובע ע"י ד"ר מילגרם, מנתח אורטופדי. כאן לראשונה,בפרק התלונות נרשמה תלונה על כאב גב גבי הקורן לצלעות יותר משמאל. הממצאים בבדיקה היו
"פלס תחושתי גבי
T
6
T
7". ד"ר מילגרם שיער כי מדובר בפריצת דיסק גבי עם לחץ על החוט, והפנה את התובע לבצע בדיקת MRI של חוליות עמוד השדרה הגבי (נספח ט' לכתב התביעה).
ביום 22.5.05 ביצע התובע בדיקת MRI של עמוד השדרה הגבי. הממצאים שנרשמו הינם כדלקמן:
"מודגמת הנמכה של האספקט הקדמי של גוף חוליה
T
8 עם ירידה באותות לשד העצם בסדרת
T
1 והאדרה של גוף החוליה ושל הרגליות דו צדדי. בחתכים הסגיטלים מודגם חשד לקו שבר היפואינטנסי אלכסוני ברגלית ימנית".בפרק הסיכום רשם ד"ר פרידמן, המפענח, כי קיים חשד לשבר דחיסה בגוף חוליה T8, דרושה השוואה לבדיקות קודמות ויש לשקול בדיקה חוזרת בחלוף 6
-8 שבועות (נספח י' לכתב התביעה).
5. אין חולק כי בשנת 1999 נגרם לתובע שבר בחוליה T5. השבר לא אירע בעקבות טראומה אלא בעקבות הרמת משא כבד. האירוע הוכר כתאונת עבודה ע"י המוסד לבטוח לאומי ונקבעו לו 5% נכות בגין השבר.
6. התובע טוען כי בעקבות התאונה הוחמר מצב השבר בחוליה T5 והשבר שאובחן בחוליה T8 נגרם בתאונה.
7. ד"ר משה דרור, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מונה כמומחה רפואי ע"י בית המשפט. בפני המומחה הובאו כל המסמכים שנזכרו לעיל, ומסמכים נוספים. בבדיקתו את התובע בתאריך 8.2.06, מצא ד"ר דרור כי טווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי תקין ואין רגישות ללחץ על הזיזים האחוריים של חוליות הצוואר. בגב העליון נמצאה רגישות יתר בלחץ על הזיזים האחוריים של חוליות T5
-T8 אך טווח התנועות של עמוד השדרה הגבי נמצא מלא והתנועות היו חופשיות. לא נמצא חסר נוירולוגי. ד"ר דרור סוקר את כל המסמכים הרפואיים שהובאו בפניו, ובפרק הסיכום הוא מגיע למסקנה כי לא נמצא קשר סיבתי בין כאבי הגב העליון עליהם מתלונן התובע לבין התאונה בה עסקינן. ד"ר דרור גם קובע כי לא נמצא קשר סיבתי בין שבר הדחיסה של חוליה T8, אשר אובחן מספר חודשים לאחר התאונה, לבין התאונה דנן. לפיכך קבע ד"ר דרור כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה.
8. ב"כ התובע לא שבע נחת מקביעתו של ד"ר דרור בחוות הדעת והפנה אליו שאלות הבהרה. ד"ר דרור חזר על קביעתו כי השבר בחוליה T8, אשר לכשעצמו מקנה לתובע 5% נכות לפי סעיף 37(8)א לתקנות, לא קשור לתאונה נשוא התביעה. יחד עם זאת, ד"ר דרור העריך את הנכות הזמנית של התובע כתוצאה מן התאונה בשיעור 20% למשך 3 חודשים.
9. ב"כ התובע עדיין היה בדעה כי התובע קופח בחוות הדעת והזמין את ד"ר דרור לחקירה בבית המשפט. בחקירתו נדרש ד"ר דרור ארוכות לשאלת הקשר הסיבתי שבין השבר בחוליה T8 לבין התאונה. ד"ר דרור הסביר כי הגיע למסקנה שהשבר ב
- T8 נגרם, כנראה, על רקע אוסטאופורוזיס (בריחת סידן) ממנו סובל התובע ולא בגין טראומה הנובעת מהתאונה. את דעתו כי התובע סובל מאוסטאופורוזיס ביסס ד"ר דרור על תשובת המפענח בבדיקת ה
-CT, במסגרתה נבדקת דחיסות העצם לאורך עמוד השדרה. המפענח רשם כי התובע סובל מאוסטאופורוזיס דיפוזית (מפושטת), הווה אומר שנבדקה דחיסות העצם בחוליות שונות לאורך עמוד השדרה ונמצאה בהן ירידה בכמות הסידן.
אך המסקנה בדבר העדר קשר סיבתי בין השבר ב
-T8 לבין התאונה מתבססת גם על העדר כל תלונה על כאבים בעמוד שדרה גבי עד לחודש מאי 2005, שאז לראשונה התלונן התובע בפני ד"ר מילגרם על כאבים באזור זה. ד"ר דרור מסביר שבכל המסמכים עד למועד זה, כפי שנזכרו לעיל, התובע מעולם לא התלונן על כאבים באזור הגבי של עמוד השדרה, ואילו היה נגרם לו שבר טראומתי בוודאי היה מתלונן שכן שבר בחוליה תמיד גורם לכאבים. במסמכים הרפואיים עד לחודש מאי, בהם נרשמה בדיקה אורטופדית של עמוד השדרה, נרשם "ללא רגישות". ד"ר דרור מסביר כי ניקוש על החוליה, אילו נשברה בתאונה, היה בוודאי גורם לרגישות או לכאבים והתובע באופן קונסיסטנטי לא התלונן על כאבים או רגישות בזמן הבדיקה.
זאת ועוד, לתובע בוצעה בדיקת מיפוי עצמות ביום 28.3.05. אילו היה נגרם שבר בתאונה, כחודש וחצי לפני הבדיקה, היינו צריכים לראות קליטה מוגברת של החומר באזור חוליה T8. וכאמור, במיפוי העצמות אין כל ממצא בעמוד השדרה הגבי. ד"ר דרור מסביר כי ניתן להבחין בקליטה של החומר הניגודי במיפוי עצמות במשך כשנה לאחר הטראומה, ולפיכך העדר קליטה כחודש וחצי לאחר התאונה מצביע על כך כי במועד הבדיקה לא היה שבר והשבר נגרם בין סוף חודש מרץ לתחילת חודש מאי.
ואם בכך לא די, מסביר ד"ר דרור כי גם השבר בחוליה T5, שנגרם לתובע בתאונה משנת 99, לא נבע מאירוע טראומתי אלא מהרמת משא. ד"ר דרור מסביר כי החוליה היא עצם ספוגית, וכאשר אדם סובל מאוסטאופורוזיס
- העצם רכה והרמת משא כבד גורמת לדחיסה של ספוגית העצם ולשבר. מנגנון זה יכול היה לחזור על עצמו גם בחוליה T8 לאחר התאונה וללא קשר אליה.
מכל הטעמים הללו גם יחד לא שינה ד"ר דרור את מסקנתו בחוות הדעת כי השבר בחוליה T8 לא נגרם בתאונה בה עסקינן.