פסק-דין בתיק א 35095/07

בפניי  תביעה לפינויו של הנתבע מדירה ברחוב שפרינצק 5 דירה 15 פתח תקווה  (להלן: "הדירה"), ולתשלום הסכום של 10,587 ש"ח.

לאחר שמיעת העדים הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

טענות התובע:

התובע טוען, כי הנתבע קיבל את החזקה בדירה, על פי הסכם שכירות מיום 24.10.1993, ביחס עם אשתו, אז.

לימים הנתבע ואשתו התגרשו, והגב' גדמו, עזבה את הדירה, ועברה להתגורר בדיירות ציבורית במקום אחר.

התובעת טוענת, כי על פי הכללים של משרד השיכון, לאחר שהנתבע נבדק, הרי נמצא כי אינו זכאי להמשיך ולהחזיק בדירה בדיירות הציבורית, וכי נדרש לפנות את הדירה.

התובעת טוענת,  כי הנתבע הפסיק לשלם דמי שכירות.

התובעת טוענת, כי לנוכח העובדה כי הסכם השכירות הינו  בלתי קצוב בזמן, הרי היא רשאית להפסיקו בהודעה בזמן סביר.

התובעת טוענת, כי רכישת הדירה לא אושרה לנתבע על ידי משרד השיכון.

לעניין דמי השכירות, נטען, כי דמי השכירות על פי החוזה הינם 333 ש"ח, כאשר שיעורכם נכון למועד הגשת התביעה, הינו בסך של 1,035 ש"ח, והתובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום 662 ש"ח לחודש, בעבור התקופה שהנתבע מודה כי לא שילם את דמי השכירות.

לפיכך, עותרת התובעת להורות על פינויו של הנתבע, וחיובו בתשלום דמי השכירות.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי לא הבין את ההסכם, משום שבמועד בו נחתם לא קרא עברית, בתקופה הרלוונטית היה עולה חדש.

הנתבע טוען, כי התובעת נמנעה מלתקן את הדירה, וכי נאלץ הוציא הוצאות שונות בגין התיקונים, אותם הוא מקזז מכל חוב נטען.

הנתבע טוען, כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה לעניין גובה דמי השכירות הנטענים, והמוכחשים, וכי למיטב ידיעתו היה עליו לשלם סכום של 70 ש"ח בגין דמי השכירות.

עוד נטען כי לאחר ששילם סך של 1,245 ש"ח, וכי הסכומים הנטענים על ידי התובעת הינם בלתי סבירים ואינם מעוגנים בתשתית הראייתית.

הנתבע טוען, כי התובעת הייתה מודעת לכך שאשתו עזבה את הדירה לאחר הגירושין, וכי התובעת מושתקת מלטעון אחרת, כיום.

הנתבע טוען, כי התובעת הכירה בזכותו לרכוש את הדירה, וזאת עוד בשנת 1999, כאשר התובעת מודעת לכך שאשתו עזבה את הדירה ולכן מנועה מלטעון אחרת כיום.

הנתבע טוען, כי התובעת, אישרה כי הוא זכאי לרכוש את הדירה, במסגרת המבצע שהתקיים על ידי משרד השיכון, וכי הגיעו שמאים שונים להעריך את הדירה, הדירה הוצעה לנתבע למכירה, וכי גם בודדים זכאים לרכוש את דירה במסגרת אותו מבצע.