פסק-דין בתיק א 35058/04

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 42,591 ש"ח. הצדדים לתביעה הינם בנק דיסקונט בע"מ (להלן:"התובע") וחברת גיל בע"מ (להלן:"הנתבעת 1") ובני הזוג יוסף ודגנית גיל (להלן:"הערבים או הנתבעים 2 ו 3" ). 

ביסודה של תביעה זו טענת התובע ליתרת חובה שנוצרה בחשבונה של הנתבעת 1, חשבון אשר ערבים לו הנתבעים 2 ו 3 באופן אישי ובסך התביעה.

טענות התובע בתמצית:

טוען התובע, בנק דיסקונט בע"מ, כי ביום 30.12.1998 חתמה הנתבעת 1 על טופס פתיחת חשבון בנק ובהתאם לתנאי החוזה התחייבה הנתבעת 1, בין היתר לסלק לתובע כל יתרת חובה שתיווצר בחשבון, מיד עם קבלת דרישתו של התובע לכשתופנה וזאת בצירוף ריבית.

כתוצאה של משיכת יתר, יתרת החובה של הנתבעת לתובע עולה לסך של 42,122.36 ש"ח, נכון ליום 31.3.04 כשהריבית מחושבת עד לתאריך הנ"ל בלבד.

טוען התובע, כי על פי כתבי הערבות מיום 22.9.1991 ומיום 26.3.1998 חתמו הנתבעים 2 ו 3 ערבות אישית לחשבון הבנק של הנתבעת.

טענות הנתבעים בתמצית:

טוענים הנתבעים כי בזמנים הרלוונטיים היה לחשבון החברה מסגרת אשראי בסך 150,000 ש"ח. ביום 2.6.02 , כעולה מתדפיס הבנק, עמדה מסגרת זו על הסכום הנ"ל. לטענת הנתבעים, הבנק חילל שלא כדין המחאה שנמשכה מחשבונו על סך 45,000 ש"ח עת אותה עת עמד חשבונה של החברה על יתרת חובה של 96,612 ש"ח היינו יתרת חובה נמוכה מתקרת האשראי, וההמחאה הנדונה חוללה שלא כדין.

מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי חשבון הבנק נשוא התביעה נסגר בתאריך 11.12.2002, עת הופקד בחשבון סך של 15,000 ש"ל לפרעון חיובים מעותדים של הלוואה בגין משאית ששועבדה לתובע. לטענתם אין להם ידיעה כיצד יכול היה חשבון, שאמור היה להיות סגור, להגיע ליתרת חובה כלשהי.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

נטל ההוכחה :

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364)

התובע הינו מוסד בנקאי הפועל מכוח החוק, לביסוס טענותיו הציג התובע את דף החשבון אשר מכוחו זכאי הוא לסכום התביעה. מעיון בדף - ניתן ללמוד על 17 פעולות האחרונות שבוצעו בחשבון הנתבעת 1 -  כאשר כותרתו של המסמך הינו: "תמצית כוללת תנועות משנים 2003 - 2000" על מסמך זה מבקש הבנק התובע לבסס את העילה אשר מכוחה יהא זכאי לטענתו לסעד המבוקש.

נשאלות השאלות  ( להלן מקצתם ) -

א.      מדוע לא הציג התובע את תדפיסי חשבון הבנק לימים להם טענו הנתבעים למחדלי התובע קרי התקופה שבה מסגרת האשראי היתה 150,000 ש"ח ובמועד בו חולל השיק ? 

ב.      מדוע הציג התובע תדפיס של 17 הפעולות האחרונות בלבד בשעה שידע כי קיימות לנתבעים מספר רב של טענות הגנה ?

ג.        מדוע לא שלח הבנק מכתבי התראה ובמשך כשנה וחצי ?

זאת ועוד - החשבון נשוא התביעה היה חשוף לטעויות רבות מצד התובע. על כך  הצהירה הגברת בר נתן בסעיף 23 לתצהירה: " ... במכתבו הנ"ל הורה גיל גם לבטל את הוראות הקבע כמצוין במכתב, אך הוראה זו לא בוצעה עקב טעות של הסניף ובוצעו רכישות נוספות, לפי הוראות הקבע....  " ובהמשך  " ... לאחר קבלת המכתב מיום 18.4.01 נמכרו ביום 19.4.01 הניירות שנרכשו בטעות כאמור לעיל, תוך יצירת רווח קטן לחברה כך שהיא לא הפסידה כלל מקניית הניירות ומכירתן. "

התובע ניסה להוכיח את גרסתו אך ורק באמצעות עדותה של הגברת בר נתן בשעה שיכל לבסס את תביעתו באמצעות עדים שבחר שלא להעידם (כגון מר לוי יצחק) ומסמכים שדאג שלא להגישם (כגון דפי חיובי כרטיסי האשראי שנטען שיצרו את החיובים).