פסק-דין בתיק א 35047/04

בפניי תביעה למתן חשבונות ובקשה למינוי רו"ח לבדיקת חשבונות הנתבעת.

רקע

התובע 1, הנו מנהלה של התובעת 2 (להלן: " התובע" או " מר לוי"), אשר הינה חברה שעסקה, בין השנים 1996-2000, במתן שירותים ללקוחות שונים באמצעות קווי בזק (להלן: " החברה" או " התובעת").

התובעת שכרה את שירותיה של הנתבעת, אשר הינה עו"ד במקצועה (להלן: " הנתבעת" או " גב' שפירו"), לצורך גביית כספים, שחבים לה לקוחותיה.

קודם לייצוג הנתבעת את התובעים, שכרו התובעים את שירותיו של עו"ד רן לוין (להלן: " עו"ד לוין") אך מפאת העובדה, כי עו"ד לוין ביקש תשלום שכ"ט מראש, והנתבעת הסכימה לקבל שכרה מתוך הכספים שיגבו, דבר שהוזיל את עליותיהם (כך לטענת התובעים) הוסכם, כי הטיפול בגביית החובות יעבור אליה, ולצורך כך חתמו התובעים לנתבעת על ייפוי כוח המאפשר לה לפעול בשמם ועבורם לגביית החובות. 

בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב, אלא הוסכם, לטענת התובעים, כי הנתבעת תהא זכאית לכל שכ"ט שיפסק לטובתה, וכי התשלום לנתבעת ישולם מכספי גבייה בלבד.

לטענת התובעים, בחודש יוני 2002, פוטרה הנתבעת, עקב כך שלא העבירה כספים אשר גבתה מהחייבים המגיעים לה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 40(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו- 1986 (להלן: " הכללים").

על אף פניות התובע וב"כ לא המציאה הנתבעת דו"ח גבייה מפורט מהחייבים השונים ומכאן התביעה שבפניי, למתן חשבונות.

טענות התובעים

לטענת התובעים, הנתבעת לא נענתה לפניות התובע וב"כ, להעברת דו"ח גבייה מפורט מהחייבים וזאת בניגוד לסעיף 42(א)(1) לכללים.

כמו כן, חרף פיטוריי הנתבעת, בחודש יוני 2002, המשיכה הנתבעת בגבייה מהחייבים, ללא ידיעתו והרשאתו של התובע.

בהמשך לדרישת התובעים לקבלת דין וחשבון, המציאה הנתבעת במהלך הדיון שני מסמכים: האחד- מסמך שכותרתו "כרטיס לקוח די אל פון בע"מ" (להלן: " כרטיס הלקוח"), אשר הומצא ע"י הנתבעת במסגרת כתב הגנתה ובתצהיר עדותה הראשית, ולא לימד דבר אודות - מהו הסכום שנדרש החייב לשלם ומהו הסכום ששולם בפועל.

השני- "כרטיס די-אלפון בע"מ", מעודכן מיום 30.1.07, אשר הוגש במסגרת תצהיר משלים להשלמת חשבונות ושיקף, לטענת התובעים, רק חלק מהחייבים ששילמו בפועל את החובות הנטענים, ולא שיקף דבר אודות הכספים שהחזיקה ו/או מחזיקה בידה הנתבעת, וכן אין זכר בכרטיס לעניין ההוצאות שגבתה מהתובעים, כטענתה, ואת שכ"ט שגבתה מהחייבים.

לטענתם, הנתבעת לא ניהלה חשבון פיקדונות כמתחייב בהוראות הדין ולמעשה עשתה ועושה בכספים של התובעים כבשלה ובניגוד להוראות הדין.

יתרה מכך, נטען ע"י התובעים, כי הנתבעת לא מסרה לידיהם את כל הכספים המגיעים להם בגין פעולות הגבייה אשר ביצעה עבורם.

בנוסף, הנתבעת עצמה לא התמצאה בכספי הלקוח ובכרטיס הלקוח, למשל כאשר לא ידעה כמה כסף קוזז על ידה בגין שכ"ט.

כמו כן, בניגוד לטענת הנתבעת, לא סוכם לעניין ההוצאות, כי התובעים ישאו בהוצאות הפקידות- טענה האסורה על פי הכללים ודינה להדחות.

לאור כל האמור, טענה התובעת, כי על הנתבעת ליתן מתן חשבונות ברור ומפורט לעניין הכנסות, הוצאות, יתרה, זכות וקיזוזים.  משלא מסרה הנתבעת דין וחשבון בסיסי ברור ומפורט, יש למנות רו"ח מוסמך ולהשית את הוצאותיו על הנתבעת.  בנוסף, על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 95,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התובענה, סכום אשר הודתה הנתבעת, כי לא העבירה לידי התובעים בטענה, כי קיזזה על חשבון הוצאותיה.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, הועבר לתובעים דו"ח מפורט של כל התיקים וכן כרטסת הלקוח של הנהלת החשבונות, לפי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג- 1973 (להלן: " הוראות מ.ה").

לטענתה, התובעים לא ניסחו מהו המסמך שהם מבקשים לקבל, מלבד המילה "חשבונות", ולא נקבו בהוראות החוק המפרטת חובה זו, מלבד הפניה לחובה הקבועה בכללים.

בעניין זה טענה הנתבעת, כי ניהלה את החשבונות לפי הוראות החוק וכל החשבונות מצויים בספרי החשבון שלה לפי הוראת מ.ה.