פסק-דין בתיק א 3500/03
|
א בית משפט השלום באר שבע |
3500-03
12.3.2006 |
|
בפני : נחמה נצר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מדלין אבקסיס עו"ד תמיר ואח' |
: 1. יורי ביללוב 2. משטרת ישראל - מחלק תשאול 3. משרד הרישוי - באר-שבע עו"ד סלומון |
| פסק-דין | |
- זוהי תובענה לצו הצהרתי וצו עשה, להכריז כי התובעת היא בעלת רכב מסוג ב.מ.וו. מ.ר 5355315 (להלן: "הב.מ.וו"), להורות למשטרת ישראל להחזירו לידיה, ולהורות למשרד הרישוי לרשום את הבעלות בו על שמה.
העובדות
- העובדות ברובן אינן במחלוקת. ביום 22.12.02 נרצח הבעלים המקורי של הב.מ.וו, מר דני אבוקסיס ז"ל (להלן: "המנוח"), על ידי שני רוצחים, אדוארד גסל וסרגיי לברושקו.
לאחר הרצח, זייפו הרוצחים את המסמכים הרלוונטיים, והעבירו את הרכב על שמו של לברושקו במשרד הרישוי. ביום 26.12.02 הגיעו הרוצחים למוסך בו עבד הנתבע (להלן: "הנתבע"), ומכרו לו את הב.מ.וו. בתמורה לב.מ.וו מסר הנתבע לשניים, רכב מרצדס מ.ר 8966258 (להלן: "המרצדס"), וסך של 1,700$.
- חקירת הרצח פוענחה, והרוצחים נדונו לעונש של מאסר עולם. שני כלי הרכב נתפסו על ידי המשטרה, ומוחזקים על ידה עד להחלטה שיפוטית בזכויות הקניין.
- הנתבע טוען כי העסקה חוסה תחת "תקנת השוק", מכח סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), , ואילו התובעת טוענת כי בנסיבות העניין לא נתקיימו תנאי סעיף 34, שכן היה על הנתבע לחשוד כי מדובר בעסקה מפוקפקת, הן בשל המחיר הנמוך, והן בשל הנסיבות האחרות.
- במסגרת פרשת הראיות העידו, בנוסף לצדדים עצמם, מטעם התביעה שמאי הרכב ברוך גבריאלי, ומטעם ההגנה, שני רוצחי המנוח.
דיון
- סעיף 34 לחוק המכר קובע כך:
"נמכר נכס נד על יד מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".
- בכל הנוגע ל"מהלך העסקים הרגיל", עסקה זו אינה שונה מעסקאות אחרות ברכב משומש, המתבצעות לרוב בין אנשים פרטיים בינם לבין עצמם, ולא מול סוחרי רכב.
על כן זהות הנפשות הפועלות בעסקה, קרי, אנשים מן היישוב ולא סוחרי רכב, היא כשלעצמה, לא די בה, להשמיט הקרקע מתחת ליכולתו של הנתבע לטעון לקיומה של הגנת סעיף 34.
- השאלה המתעוררת בהליך זה, היא שאלת תום ליבו של הנתבע בעת ביצוע העסקה, כנזכר בסיפא לסעיף 34.
בבחינת "תום הלב", תיבחן ראשית שאלת התמורה, שהיא לטעמי השאלה העיקרית, בנסיבות העניין, ולאחריה יתר פרטי העסקה.
התמורה
- ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי התמורה ששילם הנתבע עבור הב.מ.וו היא תמורה מלאה וממשית, שכן שווי המרצדס נע בעת המכירה בין 60,000 - 70,000 ש"ח, בעוד שווי הב.מ.וו כ-90,000 ש"ח. לכן, המרצדס ביחד עם התוספת של 1,700$ מהווים תמורה הולמת.
- מצאתי לנכון לדחות טענה זו, הן מהבחינה העובדתית, והן מהבחינה המשפטית.
- הנתבע לא הוכיח, כי שווי המרצדס היה בעת המכירה השווי הנטען.
הנתבע טען כי עובר לביצוע העסקה עיינו הצדדים במחירון יצחק לוי, וממנו שאבו הן את מחיר הב.מ.וו והן את מחיר המרצדס, ועל יסוד הערכות אלו ניהלו ביניהם המו"מ. לטענתו, הרוצחים דרשו ממנו תוספת של 20,000 ש"ח, והסכימו בסופו של דבר להתפשר על 8,000 ש"ח.
- אולם, הנתבע לא הוכיח טענתו בדרך המתבקשת, דהיינו, לא הציג כראיה את מחירון "יצחק לוי" הרלוונטי, שעליו לטענתו, הסתמכו הצדדים.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|