פסק-דין בתיק א 34967/04

1.      עניינה של תביעה זו הוא עתירת התובע לפירוק שיתוף במקרקעין - דירה צמודת קרקע הנמצאת ברמת פנקס ואשר ידועה כגוש 6223, חלקה 80, תת חלקה 2 (להלן - "המקרקעין").

2.      התובע התמנה לתפקיד כונס נכסים על זכויותיו של החייב - שלום חכמון - הרשום כבעל זכות חכירה במחצית המקרקעין. בעלת המחצית השנייה של זכויות החכירה במקרקעין היא הנתבעת - אשתו של החייב.

מינויו של התובע ככונס נכסים כאמור נעשה בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח בשנת 1999, לביצועו של פסק דין אשר ניתן כנגד החייב לטובת הזוכה - אבי משייך אסמעיל (תיק הוצל"פ (0-99-66368-01).

3.      לאחר שהזוכה עשה מאמצים להפרע את חובו הפסוק באמצעות תיק ההוצאה לפועל - כל שהעלה הוא (מלבד תשלום חד פעמי אשר לא היה בו כדי לסלק את החוב, אלא את מיעוטו בלבד) היה תשלום חודשי של 200 ש"ח ומשום כך לא ראה הוא מנוס מנקיטת ההליך הנוכחי, לאחר שראש ההוצאה לפועל התיר לו לנקוט בהליך של תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, היא התביעה הנוכחית.

4.      אין מחלוקת בין הצדדים כי המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה בעין וכי לא ניתן לרשמם כבית משותף. משום כך המוצא היחיד לביצוע פירוק השיתוף הוא מכירת המקרקעין. גם על כך מסכימים, למעשה, הצדדים והמחלוקת היחידה התלוייה ועומדת ביניהם היא האם יימכרו המקרקעין כמקרקעין תפוסים, או כמקרקעין פנויים. כחלק ממחלוקת זו יש גם לקבוע האם יש או

5.      יש לציין כי החייב עצמו אינו צד להליך הנוכחי, באשר - כאמור לעיל - התובע הוא הפועל ביחס לזכויות החייב במקרקעין, לאחר שנתמנה ככונס נכסים עליהן.

6.      פירוק השיתוף במקרקעין במקרה זה מתבצע על פי הוראות סעיף 40א לחוק המקרקעין, הקובע, בסעיף קטן (ב) שבו, כי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה., כאמור בסעיף קטן (א).

סעיף קטן (א) הנזכר עוסק בפירוק שיתוף של דירה של בני זוג, המשמשת להם למגורים.

אין סעיף קטן (א) מבחין בין פירוק שיתוף בדירת בני זוג אגב הליכי גירושין, או מקרים אחרים של פירוק שיתוף בדירת בני זוג ומכאן שאין לעובדת היות התובע כונס נכסים הפועל במסגרת הליכי הוצאה לפועל למימוש זכויות החייב - הבעל - רלבנטיות לעניין זה והוראות הסעיף הנ"ל חלות גם במקרה זה.

7.      מן האמור בסעיף 40א לחוק המקרקעין, שהוא לצורך זה חוק ספציפי הגובר על הוראות החוק הכללי הדן בזכויות דיירות מוגנת במקרים שונים, עולה כי מכירת המקרקעין תתבצע כמכירה של נכס פנוי.

דברים אלו ומסקנה זו יפים הן לעניין מכירת זכויות החייב במקרקעין והן לעניין זכויות הנתבעת במקרקעין.

להסרת כל ספק אדגיש, כי אין בפי הנתבעת כל טענת הגנה כנגד פירוק השיתוף במקרקעין וכל שטוענת היא הוא, כאמור לעיל, באשר לאופן ביצוע הפירוק.

8.      מאליו מובן, כי מכירת זכויותיה של הנתבעת במקרקעין אין בה כדי להקנות דבר לתובע, הואיל והחוב הפסוק הינו של החייב בלבד ומכאן שמלוא התמורה אשר תתקבל ממכירת המקרקעין תתחלק בשווה בין התובע - בתוקף תפקידו ככונס נכסים של זכויות החייב במקרקעין ובין הנתבעת - הזכאית לקבל את מחצית תמורת המכירה.

9.      המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל עולה מלשונו המפורשת של סעיף 40א לחוק המקרקעין ומקבלת חיזוק נוסף, ככל שדרוש חיזוק כזה, מן ההלכה הפסוקה, בודאי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, המעניק הגנה לקניינו של אדם, כאשר בכלל קניין שכזה נכללות גם זכויותיו על פי פסק דין חלוט (כבמקרה הנוכחי).

אין ולא יכול להיות ספק, כי התובע - בשם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל - גילה אורך רוח ועל פי הראיות שבתיק אף נתן הזדמנויות רבות לחייב לסלק את חובו, אולם נתקל בסחבת מתמשכת ובנסיונות להתחמק ממילוי אחר פסק הדין.

בנסיבות כאלה - מול זכויותיו הקנייניות של החייב עומדת זכותו של הנושה - הזוכה - להפרע את פסק הדין שניתן לטובתו. פסקי דין יש לבצע והזמן שחלף מוכיח, ככל שיש צורך בהוכחה, כי אין ברצונו של החייב לבצע ולקיים את פסק הדין. משכך - אין מנוס מירידה לנכס היחיד שבבעלותו ולשם כך - אין מנוס מפירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירת זכויותיו בהם, ביחד עם זכויות אשתו, כאמור לעיל.

בעניין זה אין לי אלא להפנות לאסמכתאות אשר הובאו על ידי הצדדים, דהיינו - בר אופיר - הוצאה לפועל הליכים והלכות - מהדורה חמישית, עמ' 420א-421; ע"א 3295/94, פרמינגר נ. מור ואח', פד"י נ(5) 111; ע"א (חי') 4424/97, גטלן נ. פינקל, תקדין מחוזי 97(3) 1163; י. ויסמן, דיני קניין (חלק שני) בעמ' 97.

10.  השאלה האחרונה בה עלי להכריע בפסק דין זה היא השאלה האם יש להתנות את פירוק השיתוף במציאת דיור חלוף, או בקביעת סכום אותו ישלם התובע לחייב עבור מציאת דיור חלוף.

11.  התשובה לשאלה זו שלילית. לא זו בלבד שהחייב אינו צד להליך הנוכחי ולא ביקש להצטרף אליו, הרי שהנתבעת עצמה לא העלתה סוגייה זו בכתב הגנתה. כל שטענה הנתבעת היה כי סעיף 38 לחוק הגנת הדייר מחייב את מכירת המקרקעין כתפוסים, הא ותו לא.