פסק-דין בתיק א 34959/06

התובע, יליד 1952, עותר לחייב את הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עת נתקל במהמורה במדרכה, בעת שעמד להיכנס למונית.

התביעה הינה עפ"י עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועיקרה התרשלות הנתבעת או מי מטעמה מלדאוג לתקינות המקרקעין שבשליטתה ואי מילוי החובות המוטלות עליה בדין כרשות מקומית להבטחת בטיחות העוברים והשבים בתחומה.

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת האירוע, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. כמו כן, הכחישה הנתבעת חבות וטענה שנסיבות האירוע נכנסות בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 ומשכך יש לדחות את התביעה מכח עיקרון ייחוד העילה.

התובע לא צירף חוות דעת מטעמו, כך גם הנתבעת. הצדדים הסכימו שאין צורך בחוות דעת רפואית (פרוטוקול 14.6.07), והתובע הגיש תעודות רפואיות בקשר עם פגיעתו ומצבו הרפואי.

מטעם התובע העידו בנו ירון ישינסקי, אשתו שרה ישינסקי והתובע בעצמו. כן הוגשו מסמכים ותמונות.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי והצריכות לענייננו:

1.       התובע, יליד 1952, רו"ח, כלכלן ועו"ד ועוסק בתחומים אלו במשרד עצמאי הממוקם בביתו.

2.       ביום 23.3.05 הגיע התובע בלווית בנו ירון ישינסקי לביתו של הבן, שביפו.

          הבן החנה מכוניתו בחניון ביתו בעוד האב ממתין לו ברחוב ומנסה לעצור מונית, על מנת לנסוע למכירה פומבית (עדות הבן בעמוד 7 לפרוטוקול ועדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול).

3.       התובע עצר מונית, צעד לקראתה ונפל.

4.       התובע המשיך, נכנס למונית וחש כאב לעת חזרתו לביתו. בימים הראשונים העדיף לטפל בכאביו בקומפרסים ( "בימים הראשונים חשבתי שהכאב יעבור לי ולא אזדקק לעזרה רפואית" עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול). ביום השלישי פנה לחדר מיון בית החולים "שיבא", שם אובחנה חבלה בקרסול ימין (תעודת חדר מיון מקורית צורפה).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בסיכומיו טוען שנפגע ברגלו הימנית בעת שנתקל במהמורה במדרכה ונפל, שהנתבעת היא האחראית על תקינות המדרכות שבתחום שיפוטה, שהוכיח התקיימות הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" באופן שמעביר את נטל ההוכחה על הנתבעת וזו לא הרימה את הנטל להוכיח העדר התרשלות ושלחילופין התביעה הוכחה פוזיטיבית לרבות עילת "הפרת חובה חקוקה", נזק והוצאות.

באשר למקום האירוע מפנה התובע בסיכומיו לצילומי הרחוב שצילם בנו לאחר האירוע.

התובע טוען שברגע ההיתקלות והנפילה לא ידע ולא יכול היה לדעת מה היה הגורם לנפילתו ולמעידתו, שבנו לא ראה את הנפילה אלא מצאו שרוע על המדרכה במקום בו נפל, וכי רק לאחר שסייע לו לקום שמו לב שניהם ל"בור" במדרכה. עוד נטען שחובת הנתבעת לדאוג לתקינות המדרכות וכי נסיבות הנפילה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שלא התרשלה, ולפיכך עותר להפעיל הכלל של "הדבר מעיד בעד עצמו" ולהעביר הנטל לנתבעת.

לחילופין, טוען התובע שעמד בנטל הוכחת עוולת הרשלנות כנגד הנתבעת, שכן המקום נמצא בתחום שיפוטה וכי חלה עליה אחריות מושגית לשלומם וביטחונם של ההולכים ברחובותיה, לצד חובה קונקרטית לצפות קיומם של מפגעים ומעידות של עוברי אורח. התובע טוען שמדובר במרצפות שקועות בסמוך לשפת המדרכה והפרשי גבהים בין המדרכה ובין אבן השפה התוחמת אותה המהווה פגם הניתן לאיתור ולתיקון במשאבים סבירים.

התובע מוסיף שלאחר שפנה לנתבעת בדרישה לפיצוי תוקנה המדרכה, מה שמוכיח - לטענתו - שהמפגע דרש תיקון.