פסק-דין בתיק א 34955/04

שאלה עובדתית יחידה עומדת בפני להכרעה: שאלת חתימת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") על כתב ערבות לחובות כלפי התובעת, כאשר אין חולק באשר לגובה החיוב כלפי התובעת העולה על גובה החיוב הנערב.

רקע

ענייננו בנתבע החתום על כתב ערבות מוגבל לסכום של עד 100,000 ש"ח, כמו שני אחיו האחרים הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "יובל" ו- "דרור" בהתאמה), לחובותיה של חברת 'פינקו רהיטים' בע"מ, הנתבעת 1 (להלן: "החברה") שהינה לקוחה של 'תעשיות פולימרים זיקים' בע"מ, חברה לייצור מזרונים מפוליאורטן מוקצף (להלן: "התובעת"). הנתבע הינו מנהל ובעל מניות יחיד בחברה באמצעות חברת 'אטלנטיס' נ.ר.ג שירותי ניהול וייעוץ בע"מ (להלן: "אטלנטיס") ואחיו הנ"ל שימשו כעובדים בחברה.

אחיו של הנתבע חתמו על כתבי הערבות בפניו של מנהל המפעל של התובעת, מר הוגו פלמן    (להלן: "הוגו"), ומסרו אותם לידיו של הנ"ל (כל אחד מהם חתם על כתב ערבות הזהה בתנאיו לנתבע). לטענת התובעת, הנתבע לא היה נוכח בסיטואציה זו והאחים לקחו לידם כתב ערבות נוסף על מנת להחתימו. כעבור מס' ימים, שב הוגו למשרדי החברה וקיבל לידיו את כתב הערבות של הנתבע והתרשם כי מקורי הוא. לימים, במהלך הדיון על ביטול העיקולים הזמניים, התברר כי קיים הבדל בין כתבי הערבות שהועברו לידי התובעת: של האחים היו מקוריים בעוד של הנתבע היה העתק בלבד. הבדל זה לא ניכר לעין מאחר והחתימות כולן כתובות בעט שחורה.

דרור לעומת זאת, טוען בתצהירו שכשהגיע מר הוגו להחתים אותו ואת יובל אחיו על כתב הערבות, הוא הודיע לו כי הנתבע לא חותם על ערבויות כעניין עקרוני, עניין של מדיניות. לפיכך, מכחיש כי הושאר בידיו כתב ערבות ריק המיועד לחתימתו של הנתבע.

בתחילת שנת 2004 החלה החברה מפגרת בתשלומים, שיקים שמסרה לתובעת החלו חוזרים בציון הוראת "א.כ.מ" (לגבי שיקים אלו, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הוא שחתום עליהם) ויתרת החובה כלפי התובעת הלכה וגדלה. התקיימו שתי פגישות בין הוגו לאחים (לא כולל הנתבע) בעניין הסדרת החוב. בראשונה, הוזהרו האחים שהתובעת תפסיק לספק להם סחורה לאלתר ותפעל כנגדם, אם תוך מס' שבועות, יתרת החוב לא תסולק. לבקשת האחים, הסכים הוגו להמשיך לספק לתובעת סחורה בכמויות קטנות לתקופת חסד. בשנייה, משיתרת החוב לא הוקטנה, הוזהרו האחים כי אם תוך מס' ימים לא יפרע החוב או לא יוצע הסדר פירעון, תפעל התובעת להגשת תביעה נגדם.

הנתבע כופר בערבותו לחובות החברה כלפי התובעת וטוען כי החתימה על כתב הערבות איננה חתימתו. לדבריו, החתימה הנחזית לשלו זויפה (כך צוין בכתב ההגנה) או לחילופין "הולבשה" על כתב הערבות ממסמכים אחרים עליהם חתם (כך צוין בתצהירו).

דיון

יאמר מיד כי התובעת טוענת, ובצדק, כי הטענה השנייה בדבר "הלבשת" חתימתו על כתב הערבות ממסמכים אחרים מהווה הרחבת חזית אסורה. לפיכך, ראוי היה שאתייחס אך ורק לטענת זיוף החתימה גופה שהיא טענת ההגנה העיקרית שהוזכרה עוד בראשית ההליך. אולם למען הזהירות אתייחס לטענת הזיוף על שני גלגוליה.

מוסכם על כולם כי הנתבע לא נפגש מעולם עם נציג כלשהו מטעם התובעת.

הוגו החתים את דרור במשרדי החברה באשדוד, את יובל החתים במפעל החברה במושב גן הדרום ואת הנתבע לא הכיר ולא פגש אף פעם. הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית: האם הועברו לידיה של התובעת שלושה כתבי ערבות או שניים? הוגו העיד שהשאיר כתב ערבות ריק בידיהם של האחים כדי שהנתבע יחתום, ולאחר מס' ימים נסע להביאו והעבירו למשרדי התובעת בתל אביב, כמו את שני כתבי הערבות האחרים. אחיו של הנתבע (דרור) מתכחש כידוע לעובדה זו.

עפ"י עדותו של הוגו, שלושת האחים הציגו עצמם כשותפים שווים בחברה. כל אחד ופעילותו שלו בחברה. עובדה זו גם נתמכת לכאורה בעדותם של דרור והנתבע.

אך הגיוני וסביר הוא, כי התובעת הסכימה לבקשת דרור כעולה מעדותו של הוגו להסדר חלוקת הערבות בין השלושה בעקבות הצגת שותפות שווה בין האחים, ולאחר שביקשה לנצל את היתרון שבהסכם זה (פרי מחשבתו של דרור) במקרה של חדלות פירעון החברה.

תמוה בעיני שדרור כאיש עסקים יעלה בפני מר הוגו  הטענה כי בעניין שבעיקרון הנתבע לא חותם ערבות כאשר דווקא הנתבע הוא הבעלים והמנהל הרשום שלה. כמי שניהל עסקים קודמים בעבר שכשלו הוא בוודאי יודע שהעלאת טענה כזו אך יוצרת אצל הספק חשד וחשש שיכול לפעול כבומרנג נגדו.

כמו כן, עולה מחוו"ד המומחה (שדבריו יפורטו בהרחבה בהמשך), שלא נסתרה, כי כתב הערבות עליו חתום הנתבע הוא מסמך אמין שלא נעשתה בו הרכבה צילומית כלשהי מכיוון שלדבריו, לאור ריבוי הפריטים, סבוך מאוד לערוך בו הרכבה צילומית בלתי נראית לעין. כתב היד המופיע על גביו נמצא מתאים לזה שמופיע בשיקים שנמסרו לתובעת (עליהם אין מחלוקת שחתם הנתבע) ולכן בלתי סביר בעיני לחשוב כי כתב הערבות המדובר, השלישי במספר, פוברק ע"י התובעת או כל גורם אחר.

לפיכך, סבירה יותר המסקנה כי נמסרו שלושה כתבי ערבות ולא שניים, לחתימה.

לאחר שהבהרתי נקודה זו, אפנה לבחינת השאלה העובדתית המרכזית: שאלת זיוף החתימה.

לא מצאתי כל ביסוס בעדויות ו/או בראיות שהובאו לטענת הנתבע כי החתימה על כתב הערבות הנדון רק נחזית להיות חתימתו והיא בפועל חתימה מזויפת וזאת מהטעמים הבאים:

1.         מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים מטעם התובעת, ערך השוואה בין כתב הערבות המדובר לשיקים שניתנו לפירעון חלק מהחוב (עליהם כאמור אין מחלוקת כי חתום הנתבע) ומצא התאמה מתוך כמות הכתב הגדולה והאופי הייחודי של כתב היד.

וזו לשונו:          " ככל שניתן לבדוק מתוך ההעתק הצילומי, מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימת הערב, פרטי הערב והמשפט "ערבות זו בתוקף עד..." שבמסמך הערבות שבמחלוקת, לבין הדוגמאות ע"ש אוליאל ארז שקיבלתי לבדיקה, ולדעתי סביר מאוד שהפרטים והחתימה נכתבו על ידו..."