פסק-דין בתיק א 34920/05

מבוא

1.         התובעת הינה הבעלים הרשום של רכב מסוג מאזדה שהיה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת. כפי שעלה בעדויות התובעת לא הייתה מעורבת באירוע ובמהלכים אל מול הנתבעת אלא בעלה בלבד.

2.         ביום 25.5.05 היה הרכב מעורב בתאונה בעת שבעלה של התובעת נהג בו. (להלן לשם הקיצור: התובע). הרכב סבל נזק והתובע הודיע לסוכן הביטוח שלו על כך.

3.         בהתאם להוראות הסוכן הוכנס הרכב למוסך ושמאי מטעם הנתבעת, מר שלומי מלכה, בדק אותו ונתן חוות דעתו. על פי חוות דעתו של השמאי עמד שווי התיקון הנדרש על 48.52% מערך הרכב בעת האירוע. מטעם זה המליץ השמאי כי הנתבעת תסלק את התביעה בערכים גלובליים באופן שישולם לתובע שוויו של הרכב בעת האירוע והשרידים יועברו לבעלות הנתבעת. היינו השמאי המליץ לפצות את התובע לפי "אובדן להלכה". לצורך כך נדרש התובע למסור לנתבעת את מפתחות הרכב, רישיונות וכן טופס העברת בעלות חתום על ידו.

4.         התובע היה נכון לקבל את שווי הרכב ולמסור לנתבעת את השרידים ובלבד שיקבל את שוויו כפי שהוא סבור שהינו שווי הרכב בעת האירוע.

5.         הצדדים חלוקים בשאלה מהו שוויו של הרכב נכון למועד האירוע ומה הוסכם בין התובע לנתבעת עובר לעריכת הביטוח בעניין זה. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 23.6.05, היינו פחות מחודש לאחר קרות האירוע הביטוחי, זאת לאחר שהנתבעת העבירה לתובע שיק ע"ס 62,041 ש"ח אותו לא פדה.

6.         יש לציין כי לאור הודעת הנתבעת כי הינה נכונה לשלם לתובע את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, היינו הסכום שנשלח לתובע, ניתן פסק דין חלקי על הסך של 62,041 ש"ח עוד ביום 8.2.06. מנגד חויב התובע להמציא לנתבעת את אותם מסמכים אשר יאפשרו לה לעשות שימוש ברכב.

7.         מכאן שהתביעה שבפניי כעת עומדת על סכום של 13,619 ש"ח בצירוף הוצאות שונות להן טוען התובע.

טענות התובע

8.         התובע טוען כי שוויו של הרכב מהדגם שהיה לו, היינו מאזדה לנטיס GLX אוטומטית  מודל 2002, עמד על 75,660 ש"ח על פי מחירון לוי יצחק. לטענתו הנתבעת העבירה לו שיק על סך של 62,041 ש"ח בלבד כאשר היא מפחיתה משוויו של הרכב בשל היותו רכב בליסינג וכן בשל הקילומטראז' הגבוה שלו.

9.         לטענתו בעת שערך את הביטוח אצל סוכן הביטוח של הנתבעת הבהיר לסוכן כי אינו מוכן לכל החרגות שהן והמציא לו דוגמה של פוליסה בחברה אחרת עם החרגות שבגללן לא ערך בה ביטוח. לטענתו לו היה הסוכן מודיע לו על דבר ההחרגות שבפוליסה, לא היה עורך אצלו ביטוח.

10.        התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת גבתה ממנו פרמיה מלאה ללא שום החרגה אך בעת התשלום מצאה להפחית מן השווי של הרכב.

11.        בכך הפרה הנתבעת את הוראות המפקח אל הביטוח וחוק חוזה ביטוח, התשמ"א 1981.

טענות הנתבעת

12.        הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה. מדובר בפוליסה תקנית שבה הנתבעת ציינה במפורש את הדרך לחישוב שווי תגמולי הביטוח בעת גניבה או אובדן מוחלט. במקרה זה באה הנתבעת לקראת התובע בכך שהסכימה לפצותו לפי אובדן להלכה הגם שהרכב לא היה באובדן מוחלט.

13.        הנטל להוכיח את שוויו של הרכב נכון למועד הגניבה/האובדן המוחלט מוטל על התובע והוא לא המציא חוות דעת שמאית שתתמוך בטענתו שהרכב היה שווה את מחיר המחירון ללא הפחתות בעת האירוע.

14.        על פי נתוני הרכב מדובר ברכב שהיה בבעלות ליסינג וכן עם קילומטראז' גבוה ביותר יחסית לגילו. מכאן שלפי המחירון היה שוויו אף נמוך מן הסכום שהוצע לתובע בשעתו על ידי השמאי.

15.        הנתבעת טוענת כי התובע פעל בחוסר תום לב כאשר מיד לאחר מתן פסק הדין החלקי אץ לפתוח תיק הוצל"פ מבלי שפנה לנתבעת לקבלת התשלום על פי פסק הדין. כך גם נהג התובע עם הגשת התביעה. שכן מיד לאחר שקיבל את השיק על הסכום שאינו שנוי במחלוקת רץ להגיש תביעה לבית המשפט ולא ניסה להביא את טרונייתו בפני הנתבעת.

דיון

16.        טענתו של התובע כי הגיע לידי הסכמה עם סוכן הביטוח כי הפוליסה תשפה אותו על הסכום הנקוב במחירון לוי יצחק ללא התייחסות להפחתות שונות המצויות במחירון, לא הוכחה.

17.        ראשית, התובע העיד כי קיבל לידיו את הפוליסה ועיין בה אך כדבריו לא דייק בהסתכלות ולא קרא את כל הפוליסה. יש לציין כי עסקינן ברשימה לפוליסה אשר אוחזת 5 עמודים בלבד.

18.        שנית, בעמוד 4 לפוליסה מצוין פרק תשלום תגמולי ביטוח במקרי אובדן מוחלט או גניבה של הרכב המבוטח. מתחת לכותרת הפרק הזה ישנו קו הדגשה. לאחריו מצוין כי המחירון שישמש בסיס לקביעת ערך השוק של הרכב בעת תשלום תגמולי הביטוח הוא המחירון של לוי יצחק הסמוך למועד קרות הנזק: