פסק-דין בתיק א 34820/03

ביום 30/4/00 ארעה תאונת דרכים, כאשר רכב התובעת מסוג מזדה, שהיה נהוג על ידי מר גדה ראובן (להלן: "גדה"), נסע בכביש ומרכב שעמד בצידי הדרך, מסוג ג'יפ, שהיה נהוג על ידי מר יצחק מיכאלי (להלן: "מיכאלי"),  נפתחה דלת, שפגעה ברכב התובעת. רכב התובע  שניסה לחמוק מהפגיעה, סטה שמאלה ולפיכך, נפגע גם בצידו השמאלי מרכב חונה.

רכב הנתבעים הינו בבעלותו, לכאורה, של מר אמנון שקורי (להלן: "שקורי"), שהיה מבוטח באותה עת בחברת הביטוח AIG.

משנפגע רכב התובעת, פנה נהג התובעת, מר גדה, לחברת הביטוח הדר, בבקשה לפצותו על נזקיו והוא אכן פוצה וחברת הביטוח שילמה את נזקיו ביום 13/6/00. כחודש וחצי לאחר התאונה, שילמה התובעת את הכיסוי למבוטחה, בהפחתת הנזקים הישירים שנגרמו לו, כגון: השתתפות עצמית, אובדן העדר הנחת תביעות וכדומה, שהסתכמו בכ- 4,000 ש"ח.

במקביל לתביעתו של גדה לחברת הביטוח הדר, פנה שקורי, לחברת הביטוח AIG, בתביעה לקבלת הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעים. חברת AIGשילמה לשקורי את הנזקים שנגרמו לרכבו, אך הוא אולץ להחזיר כספים אלו, לאחר שהסתבר, כי מסר לחברת AIGפרטים לא נכונים בקשר עם תביעה זו, ובכלל זה לא הציג בפניהם את העובדה, כי למי שנהג ברכב, לא היה כיסוי ביטוחי. לדרישה זו של שקורי מחברת הביטוח AIG, ולאירועים אלו, אין קשר ישיר לתובענה שבפני, אם כי יש בה כדי להשפיע, כפי שיפורט בהמשך, על שאלת המהימנות של העדים בכלל.

לאחר שגדה קיבל את נזקיו מחברת הביטוח שלו (הדר), הוא פנה לנתבעים, וביקש לקבל תשלום על נזקיו הישירים, שלא שולמו לו על ידי חברת הביטוח שלו. לאחר מו"מ שנערך בין הצדדים, שילמו לו מר שקורי ומיכאלי סך של 3,000 ש"ח. גדה חתם על מסמך המאשר את קבלת הסכום הנ"ל, וגם האישור על קבלת הסכום היה על טופס ויתור על כל תביעותיו של גדה, והתחייבות אישית שלו לשפות ולפצות את שקורי או את מיכאלי בגין כל סכום שייתבעו, במידה ויתבעו על ידי חברת הביטוח של גדה (להלן: "כתב הויתור").

ביום 26/5/03 הגישה חברת "הדר" תביעות שיבוב נגד שקורי ומיכאלי (ת.א. 34820/03), ובעקבות כך, כ- 4 חודשים מאוחר יותר, ביום 17/9/03, הגיש שקורי תביעה מטעמו כנגד גדה ראובן בגין התחייבותו של גדה  לשפותו  ולפצותו  במקרה  שיתבע על  ידי חברת  הביטוח  של גדה, כפי  שאכן  ארע (ת.א. 57135/03). שני התיקים אוחדו לשמיעה בפני והיום נשמעו העדים.

השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתיק זה, הינה שאלת פרשנותו ומחוייבות הצדדים עפ"י מסמך כתב הויתור. כתב הויתור הינו הסכם לכל דבר ועניין שיש לפרשו בהתאם לדיני החוזים.

אך קודם לפרשנותו של המסמך, יש לדון בשאלה ראשונית ומקדמית, האם רשאי מר גדה להעלות טענות בעל פה כנגד כתב הויתור שהינו כידוע "מסמך בכתב".

אכן, כאשר "עסקה" כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם, ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאני, והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך.

ברם, אין מניעה להביא עדות בעל פה "כנגד התביעה", לאמור: עדות שאינה פוגעת במישרין בתוכנו של המסמך, אלא רק נוטלת ממנו, כמות שהוא ומבלי לשנות את תוכנו, את כוחו לשמש בסיס לחיוב המתבקש ממנו.

הוא שנאמר, יש להבחין בין עדות הבאה לסתור את תוכנו של המסמך בעת עשייתו, לבין עדות המכוונת "להוסיף" עליו, כאשר האיסור מתייחס אך ורק לעדות המכוונת לתכלית הראשונה, ואילו לתכלית השנייה - עדות בעל פה מותרת (ראה, י. קדמי, "דיני ראיות", עמ' 1305, 1317).

מהאמור עולה, כי אין מניעה להביא עדות הנוטלת מהמסמך את המחויבות הנובעת ממנו, באם התגלה כי מסמך זה נערך למשל, שלא בהתאם לרצון החופשי של הצדדים ו/או שלא בהתאם למפגש הרצונות של הצדדים, ובשל כך ניטל ממנו הכוח החוזי המתיר שלו.

מהעדויות שנשמעו בפני, כתב הויתור נכתב כאשר גדה הבהיר לשקורי באופן מפורש, כי דרישותיו הינן אך ורק בקשר לנזקיו הישירים ולא בקשר לנזקים ששולמו לו על ידי חברת הביטוח.

עדותו של גדה הייתה עדות אמינה, שלא נסתרה והתיישבה היטב עם נסיבות המקרה, בעוד שבעדותו של שקורי התגלו סתירות ותהיות, כפי שיפורט בהמשך, כך שלא ניתן לסמוך ולהשתית על עדות זו, את גרסת ההגנה וגרסת התביעה שכנגד, לגבי מחוייבותו של גדה כלפיו.

יתר על כן, שקורי בעדותו לא שלל את האפשרות, כי גדה אכן אמר לו שהסכום הנדרש על ידו הינו בגין נזקיו הישירים ורק העיד, שלמיטב זכרונו, הוא לא אמר לו שזה הנזקים הישירים ובכלל אמר, כי אינו זוכר בדיוק איך סגרו את הפשרה ולא זכר בגין איזה רכיבים שולם הסך של 3,000 ש"ח

(ראה עדותו של שקורי עמ' 5 שורות 14-4 לפרוטוקול).

שקורי הינו רו"ח, ואין זה סביר, כי אדם במעמדו ובמקצועו מוכן לשלם כספים, מבלי להבין את מהות הדרישה לתשלומם ואת הסיבה שהוא נענה לדרישה כזו.

מאידך וכאמור לעיל, גדה העיד מפורשות ועדותו לא נסתרה, כי ביקש 4,000 ש"ח ושקורי היה מוכן לשלם לו 3,000 ש"ח בלבד "בגין הנזקים שיצאו מהכיס שלו" וזאת לאחר ששקורי כבר ידע, כי גדה קיבל כספים מחברת הביטוח והיתרה הנדרשת על ידו היא בגין נזקיו הישירים (עמ' 2 שורות 12-10 לפרוטוקול).

בתחילה, טענו שקורי ומיכאלי (בדיון מקדמי שהתנהל בפני), כי שניהם היו נוכחים בעת שחתם גדה על כתב הויתור, אך במהלך עדותם חזרו בהם מטענה זו וטענו, כי רק שקורי היה נוכח בעת החתימה על כתב הויתור, כפי שגדה אכן טען בעדותו.