פסק-דין בתיק א 34803/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 10.4.85, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.6.02, בהיותו בן 17, בסוף כתה יא'.

3.         הנתבעים מודים באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "רבין", כשהוא סובל משברים באגן ובעצם הזנב ומדימום תוך בטני. בתום תקופת אישפוז בת שלושה שבועות הועבר לבית לוינשטיין, שם עבר טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה, כמו גם טיפולים קוגניטיביים ופסיכולוגיים. כעבור שבוע נוסף שוחרר התובע מהמחלקה לשיקום אורטופדי עם המלצה להמשך טיפול בתחנה לילדים נפגעי תאונות, ושם אכן טופל עד חודש נובמבר 2003.  

5.         התובע נבדק על ידי מומחים, בתחום האורטופדיה - דר' חיים סולן; בתחום הפסיכיאטריה- דר' רחל בלומנזון.

            אורטופדיה: חוות דעתו של דר' סולן התקבלה על ידי הצדדים ולא התבקשה חקירתו. דר' סולן בדק את התובע פעמיים - ביום 2.12.03 וביום 13.6.04. חוות דעתו נערכה ביום 22.6.04. המומחה מסכם בה כדלקמן: "כיום, כשנתיים לאחר התאונה, מר וורנר עודנו סובל לדבריו בעיקר מכאבים במפשעה השמאלית ובגב התחתון, הכאבים מחמירים בעת עמידה והליכה ממושכות. כמו כן הוא מוסר על הפרעות בהטלת שתן וביציאות. בעקבות התאונה נאלץ מר וורנר לקטוע קריירת ספורט כשחקן בנבחרת ישראל לנוער בכדוריד והוא מתקשה לחזור לפעילות ספורטיבית פחות מאומצת. ממצאי הבדיקה דהיום (13.6.04) וממצאי הדימות האחרונים (6.02) מעידים כי מירב השברים באגן התאחו בעמדה אנטומית, למעט השבר בענף היורד של עצם הפוביס מימין שהתאחה תוך תזוזה. לא נצפתה הפרדה או אסימטריה של מבנה טבעת האגן. עם זאת, נותרו רגישות וכאבים במפשעה, בעצמות הפוביס והסקרום הגורמות להגבלות בפעילות היומיומית... אני מוצא לנכון לקבוע את גובה הנכות, כתוצאה מהתאונה הנדונה, בגין הפגימה הכוללת באגן, בשיעור של 5%...".

            נכותו הרפואית של התובע בתחום זה היא אפוא 5%.

6.         חוות דעתה של דר' בלומנזון ניתנה ביום 18.4.05. המומחית מסכמת בחוות דעתה כדלקמן: "נער שנפגע בתאונת דרכים בראשו וסבל ממספר שברים באגן. המהלך לאחר התאונה היה טראומטי ולווה בכאבים עזים. עובר לתאונה היה ספורטאי מצטיין, נער חברותי ותלמיד טוב שסבל מקשיי קשב קלים ומקושי בעיקר בלימוד האנגלית, שבעטיו נעשה לו אבחון למידה והומלץ על הקלות באנגלית. סמוך לאחר התאונה סבל ממספר קשיים: 1. מצב לאחר זעזוע מוח - קשיים בזיכרון וריכוז, כאבי ראש, עצבנות. 2. תסמונת פוסט טראומטית שכללה זיכרונות חודרניים של מצבו לאחר התאונה, סף תסכול נמוך, הסתגרות חברתית, הימנעות מחציית כבישים וחשש רב בעת נסיעה במכונית. 3. מצב דיכאון וחרדה נלווים לתסמונת הפוסט טראומטית שהצריכו טיפול פסיכותרפויטי וטיפול תרופתי נוגד דיכאון. 4. ירידה משמעותית בדימויו העצמי שהתבסס במידה רבה על יכולותיו הספורטיביים ועל תמיכת חבורת החברים הספורטאים שליוו אותו במהלך כל השנים, שאותם איבד לאחר התאונה. כחלק מהערכת מצבו לצורך חוות הדעת ביקשתי ביצוע אבחון נוירופסיכולוגי לנער. האבחון הצביע על שימור היכולת האינטלקטואלית הכללית שלו לצד ירידה ברורה ברמת התפקוד בתחומים מסוימים. הליקויים הקוגניטיביים שהתגלו הם: האטה משמעותית בקצב תהליכי החשיבה, התעייפות חריגה ממאמץ מנטלי והחמרה בולטת בתפקוד החזותי-מרחבי (האחרון היה לקוי גם לפני התאונה, אך חלה החמרה ניכרת לעומת הארגון שלפני התאונה). להערכת הנוירופסיכולוגית את הירידה בתפקוד ניתן לייחס קרוב לוודאי לפציעת הראש בזמן התאונה. במהלך השנה שלאחר התאונה ותוך כדי טיפול, חל שיפור ניכר במצבו הנפשי - החרדות פחתו, חזר לפגוש חברים, הדיכאון חלף ואף הצליח, למרות קשייו, לגשת לרוב הבגרויות. לא הצליח לחזור לספורט תחרותי. מצבו נראה לכאורה יציב, אך ברגע שהצטרך להתמודד עם גיוס לצבא וטירונות, שוב נכנס למצב דיכאוני מתמשך שהצריך גם טיפול תרופתי. להערכתי התאונה פגעה בו ב- 2 תחומים עיקריים: 1. ירידה בדימויו העצמי והאמון בכוחותיו, כך שבעת ההתמודדות עם מצבי לחץ מתקשה מאוד ונוטה לכניסה למצבי דיכאון וחרדה. קיימת סבירות גבוהה שנטייה זו תתמיד גם בהמשך. 2. קשיים קוגניטיביים המתבטאים באיטיות מחשבתית והתעייפות רבה במאמץ אינטלקטואלי. קיימת סבירות גבוהה שקשיים אלו יפגעו משמעותית במימוש הפוטנציאל האינטלקטואלי הטוב שלו בתחום המקצועי. אני מעריכה את נכותו הצמיתה בגין התאונה ב- 15%... אני ממליצה על ליווי בטיפול פסיכותרפויטי למשך שנה במפגשים חד-שבועיים + מעקב פסיכיאטרי דו-חודשי, כל עוד מטופל תרופתית... קיים סיכוי גבוה שבעתיד בעת מצבי לחץ יזדקק שוב לטיפול נפשי. עלות שעה טיפולית בסקטור הפרטי 400-300 ש"ח. עלות מעקב פסיכיאטרי - דומה".

7.         כאמור, הנתבעים לא מקבלים חוות דעת זו. אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו.  כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה " (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)).

            האם יש במקרה דנא מקום להתערבות שיפוטית בקביעות המומחית?

8.         המומחית נחקרה חקירה נגדית מקיפה בידי ב"כ הנתבעים. הוצגו בפניה כל המסמכים והנתונים שהנתבעים ראו לנכון להציג, במיוחד בכל הקשור לעברו של התובע (נ/1 - נ/6). המומחית נתנה תשובות ענייניות ומספקות, ועמדה על חוות דעתה. היא הדגישה, בתשובה לב"כ התובע, כי אמנם בעברו של התובע הייתה "הפרעה מסוימת, לא בדרגת נכות" (עמ' 13 לפרוטוקול). היא גם לא ראתה לשנות מחוות דעתה הגם שהתובע הצליח לסיים את בחינות הבגרות, לקבל רשיון נהיגה, לחזור לפעילות ספורטיבית וליצור קשר עם חברה; בכל אלה אין כדי לשלול כניסה למצבי דיכאון וחרדה, שאף סביר שיקרו במצבי לחץ (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול). הבסיס העובדתי שעליו נשענת חוות הדעת יציב, ועולה בקנה אחד עם עדויותיהם האמינות של התובע ושל אביו, במיוחד לעניין השינוי החד שחל אצל התובע בשל התאונה.

            להשקפתי, אין המדובר בהערכה מופרכת או שגויה על פניה, המצריכה התערבות שיפוטית. לא ראיתי מקום לסטות מהנכות שנקבעה - 15%.

9.         נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אפוא על 19.25%.      

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

10.       כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

11.       כללית, אינני מקבל, מחד גיסא, את התיזה של התובע, שלפיה ישנה לנכות השלכה תפקודית גבוהה בהרבה משיעורה ה"רפואי", ומאידך גיסא את זו של הנתבעים, השוללת כמעט כל השפעה, במיוחד על רקע העבר. באופן  עקרוני, במיוחד לאור גילו של התובע ואופייה של נכותו, ניתן לדבר על "הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד".    

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות

12.       התובע נפגע כאמור עם סיום הלימודים בכיתה יא'. בתצהירו הוא כותב: "... מצה"ל השתחררתי בתאריך 4.9.06. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני מאד פוחד מהעתיד, ולא יודע מה יהיה. אני מנסה לתפקד כמיטב יכולתי ולעשות הכל על מנת לשפר את הרגשתי ואת מצב רוחי, אבל לא תמיד זה מצליח. כל פעולה המצריכה מחשבה מעייפת אותי. אני לא מצליח להתמיד במשימות לאורך זמן. קשה לי בעיקר עם פעולות הדורשות עמידה בזמנים. אני מרגיש איטי כמו צב, וכשאני רואה שאיני עומד במשימה - אני נכנס ללחץ. עצם המחשבה שאני עומד בפני משימה מכניסה אותי ללחץ ואני מרגיש מראש שאכשל. בכלל, אני  מרגיש שאני כישלון מאז התאונה. שום דבר לא מצליח לי. קשה לי להתמודד עם העובדה שאיני אותו אדם שהייתי, ולעולם שוב לא אהיה. אני מאד פוחד מהעתיד. אני נמצא בטיפול פסיכולוגי, אבל איני רואה את האור בקצה המנהרה. אני מתעייף מהר, ומוגבל בפעילות גופנית. קשה לי ללכת או לעמוד זמן רב, וזה מאד מתסכל. אני פוחד להירשם ללימודים אקדמאיים, כי אני פוחד שלא אצליח להתמיד בהם. אני לא רוצה להרגיש עוד פעם חרדות ודיכאון, ואיני רוצה לקבל שוב טיפול תרופתי. אני יודע שאני צריך לנסות ולעשות משהו בחיי, אבל מרגיש 'תקוע' באותו מקום. ההורים שלי מנסים לעזור לי כמיטב יכולתם. אני עובד עם אבא שלי, שהוא מהנדס, ועוזר לו בעבודות משרדיות. כמובן שזה לא מקצוע שיכול לפרנס אותי בעתיד, למרות שאני מקבל תמורת עבודתי 3,500 ש"ח לחודש" (סע' 20).

13.       אביו של התובע, מר יוסי ורנר, הצהיר כי: "... לפני כ- 9 חודשים [התצהיר נחתם ביום  24.6.07 - א.ז.] השתחרר אור מצה"ל, ואנו מודאגים מאד מהתמודדותו עם ההשתלבות באזרחות. בעוד שבני גילו נוסעים לטייל במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, אחרים נרשמים לאוניברסיטה ואחרים הולכים לעבוד, אור נקלע למצב, בו הוא אינו יודע מה לעשות עם עצמו. עצם הצורך להחליט מכניס אותו ללחץ. אנו משדרים לו שיקח את הזמן, ומנסים להפחית את רמת החרדה שלו, ואולם התסכול העז שמלווה אותו כאשר הוא מביט לעברם של בני גילו, פשוט משתק אותו. הוא נכנס למין מעגל קסמים, בו הוא נלחץ מהלחץ הצפוי לו, ולכן נמנע מכל פעילות. כך, למשל, הוא פוחד להירשם ללימודים גבוהים, פן יכנס ללחץ ולחרדה מהדרישות שיוצבו בפניו. אין לו אפילו את כוחות הנפש להתחיל עבודה מסודרת. במצב זה, פשוט על מנת שלא ישב בחוסר מעש, לקחתי אותו אלי, על מנת שיעזור לי במשרד, תמורת משכורת סמלית, שכל מטרתה הינה שיחוש עצמאות ולא יזקק לדמי כיס" (סע' 8).