פסק-דין בתיק א 3480/06

1.         המדובר בתובענה שטרית שנפתחה בהגשתו לביצוע של שיק שנמשך לפקודת התובעת על סך 23,000 ש"ח. במהלך הליכי ההוצל"פ הגישה התובעת בקשה להקטנת סכום החוב והעמדתו על סך 10,560 ש"ח, נכון ליום 31/1/05.

2.         להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1.       התובעת, חברה לעמילות מכס, סיפקה לאביו של הנתבע, מר מוחמד מנאע (להלן-"מוחמד"), שירותי הובלה ימית בינלאומית, עמילות מכס, סבלות, אחסנה, מימון וכיו"ב בקשר למכולה שיובאה על ידו מחו"ל.

2.2.       במהלך חודש ינואר 2005 ביצעו הצדדים הערכה לגבי התמורה המשוערת שיהיה על מוחמד לשלם לתובעת וסיכמו כי זו תעמוד על סך של 20,500 ש"ח. באותו מעמד הובהר למוחמד כי עליו לסלק חוב קודם של בנו, בגין עבודה שביצעה התובעת עבורו, בסך כולל של 2,623 ש"ח.  בתום אותה שיחה סוכם כי מוחמד יעביר לתובעת שיק על סך 23,000 ש"ח וכך אכן נעשה. מועד פרעונו של השיק חל ביום 20/2/05.

2.3.       לטענת הנתבע, הוא עצמו לא היה מעורב בעסקה בין הצדדים, אלא מסר את השיק לאביו לפי בקשתו מבלי לדעת פרטים כלשהם אודות העסקה במסגרתה נמסר השיק. מוחמד מצדו טען כי מדובר בשיק ביטחון בלבד שניתן, לבקשת התובעת, להבטחת תשלום הוצאות שחרור המכולה שהזמין. לדבריו, השיק הוצג שלא כדין, בניגוד להסכמות שנעשו בין הצדדים. זאת, בין היתר, על שום שלא היה חייב את סכום השיק לתובעת.

3.         אפתח בכך שהטענה לפיה עסקינן בשיק ביטחון, כלל לא הוכחה. הנטל להוכיח טענה זו מוטל היה על הנתבע ונטל זה לא הורם. לא זו בלבד שעל גבי השיק אין כל רישום המעיד על כך שמדובר בשיק ביטחון, אלא שמעדותם של העדים אשר העידו בפניי לא שוכנעתי כי השיק אכן ניתן לביטחון.

4.         יתר על כן, אף אם היה מדובר בשיק ביטחון, לא היה בכך כדי לסייע בידי הנתבע. הנטל להוכחת הטענה כי לא נתמלאו התנאים הדרושים להצגת השיק לפרעון, מוטל על הנתבע. הכלל הוא שכאשר מדובר בשיק ביטחון עומדת לטובת האוחז החזקה כי התנאי למימושו התקיים, והנטל להפרכת חזקה זו מוטל על עושה השטר, במקרה זה הנתבע (ראו: ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פד"י מה (1), 647).

            בענייננו, לא זו בלבד שלא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל, אלא שוכנעתי כי נתמלאו הנסיבות המצדיקות הצגת השיק לפירעון. בעדותו בפניי טען מוחמד כי הינו זכאי לקיזוזים מקיזוזים שונים וכי החשבון שערכה התובעת שגוי מיסודו. דין טענה זו להידחות. די אם אפנה למכתב שהוציא מוחמד תחת ידו ואשר העתקו צורף להתנגדות לביצוע שטר, ובו הודה בפה מלא כי יתרת חובו לתובעת מסתכמת בסך 10,000 ש"ח. סכום זה זהה כמעט לסכום שבתיק ההוצל"פ לאחר הקטנת החוב. טענתו של מוחמד כי מכתב זה הוצא על ידו מבלי להביא בחשבון את הזיכויים והקיזוזים המגיעים לו, משוללת כל יסוד. די לעיין במכתב עצמו על מנת להיווכח כי כל הטענות שהעלה בפניי לעניין זיכויים המגיעים לו, כביכול, נלקחו בחשבון באותו מכתב, ואף על פי כן הוא עצמו הגיע לתוצאה כי הינו חייב לתובעת סך 10,000 ש"ח. די בכך על מנת לקעקע את הגנתו.

5.         למעלה מן הצורך אוסיף כי לדעתי התובעת דכאן הינה בבחינת אוחזת כשורה. התנאים לאחיזה כשורה הרלוונטיים לענייננו הינם נטילת השיק בתום לב ובעד ערך והיותו של השיק תקין ושלם על פי מראהו (סעיף 28(א) לפקודת השטרות).

            נכון הוא שהתובעת הינה נפרעת, ובתורת שכזו יש הסבורים כי אינה יכולה להיות אוחז כשורה, וזאת בשל היותה בד"כ צד קרוב לעסקת היסוד. אלא שבענייננו לא כך הדבר, שכן הנתבע כלל לא היה מעורב בעסקה והינו בבחינת צד רחוק. בע"א 364/83 (מזרחי נ' יעקובי פד"י מא(3), 402) נאמר מפי כב' השופט בך בעמ' 407 כי: "קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים. בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונאל, המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה. ואכן נראית לי דעתם של הגורסים כי במקרים כאלה ניתן להכיר בתובע כאוחז כשורה". כאמור, הנתבע נתן לאביו שיקים, לפי בקשתו, מבלי שהיה כלל מעורב בעסקת היסוד ועל כן דומה כי נתקיימו התנאים המצדיקים לראות בתובעת כמי שאוחזת כשורה.

6.         סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ 02-16888-05-02 והתובעת רשאית להמשיך בהליכי הגביה בתיק הנ"ל.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התיק דנן, בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ז (22 בינואר 2007)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: