פסק-דין בתיק א 3478/01

ב- 24/12/97 נחתם הסכם בין התובעים לנתבעת, ולפיו רכשו התובעים הזכויות בדירה המצויה ברח' עמוס ירקוני 23/1, בבאר שבע (להלן: "הדירה").

אין חולק, כי החזקה בנכס נמסרה לתובעים ביום 5/3/99.

כבר ביום 15/4/99 הצטיידו התובעים בחוות דעת של מהנדס מטעמם, אשר קבע כי בדירה  ליקויי תכנון וביצוע, שעלות תיקונם מסתכמת ב- 15,554 $ (הכולל פ. הנדסי בסך של 1,414 $, נכון למועד עריכת חוות הדעת הסתכמו בסך של 62,216 ש"ח).

מהנדס התובעים אף הביע דעתו (למרות שאינו שמאי מקרקעין ואף לא מודד), כי שטח הדירה קטן ממה שהובטח וכי הלכה למעשה קיים חוסר שטח של 11.72 מ"ר.

ב- 16/4/01 הוגשה התובענה, במסגרתה ביקשו התובעים לחייב הנתבעת בעלות התיקונים וכן בפיצוי כספי בגין השטח החסר.

בית המשפט מצא לנכון למנות מומחה מטעמו וזה בחוות דעתו מיום 21/4/02 קבע אמנם קיומם של ליקויים, אלא שעלות תיקונם הוערכה על ידו ב- 7,430 ש"ח ובנוסף 1,000 ש"ח פ. הנדסי ובסה"כ 8,430 ש"ח בצירוף מע"מ.

בנוסף הורה בית המשפט, על מינויו של שמאי מקרקעין, לצורך מדידת דירת התובעים והתייחסות להתאמת שטחה של הדירה למתחייב מתוכניות המכר ומהתשריט וכן,  על פי הקבוע בת"י 975.

השמאי (מר דן אורמן) בחוות דעתו מיום 13/3/03 קבע, בצורה חד משמעית, כי דירת התובעים תואמת למידות המפורטות בתשריט וכי גם אם קיימות סטיות, המדובר בסטיות קלות ביותר

(2-1 ± ס"מ), אשר אינן חורגות מרמת הסטיה המותרת.

עוד קבע השמאי, ששטח הדירה, כפי שנמדד על ידו וכמתחייב מהתקן הישראלי החל (תי' 975), מביא למסקנה כי השטח הקיים עולה על השטח שהתחייבה הנתבעת לבנות במסגרת התקשרותה מול משרד השיכון, לגבי פרוייקט זה.

בעקבות ממצאיו של השמאי הודיעו התובעים, כי הם זונחים טענותיהם לענין השטח ה"חסר" וממילא נזנחת תביעתם לפיצוי בגין כך.

נדמה, כי במצב שנוצר, צריכים היו התובעים לבחון מחדש שאלת זכאותם להמשיך בהליך זה, במיוחד משנסתתמו טענותיהם לענין "שטח הדירה" ומשנמצא, כי מרבית הליקויים שנטענו ע"י המהנדס מטעמם, אינם בנמצא, ובכל מקרה עלות  תיקונם של אלו, כפי שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט, שיעורה אינו עולה על 13% מעלות התיקונים שמצא לנכון מהנדס התובעים לקבוע.

אלא שהתובעים בחרו "להאחז בקרנות המזבח", תוך שהם מנסים להאדיר נזקיהם בטענות שלא בא זכרם בכתב התביעה. כך למשל, ביקשו הם להישמע בטענה כי קיימת בעיה אקוסטית המחייבת ניתוק והפרדה של קו הביוב, אלא שבית המשפט בהחלטת כב' השופטת בהט מיום 5/11/02, חסם אפשרותם של התובעים לעשות כן ובדין, הורה כך.

בסופו של יום הסכימו הצדדים, כי המחלוקות הקיימות ביניהם הן קיומו, אם לאו, של קו ביוב נפרד וכן, חובתה של הנתבעת לפצות התובעים בגין הסורגים שהותקנו על ידם בחלונות הדירה.

עוד הסכימו הצדדים, כי בית המשפט יתן פסק דינו בתובענה ובסוגיות הנזכרות לעיל על דרך הפשרה (פרוטוקול דיון מיום 25/11/04).

הצדדים הורשו, על פי בקשתם, לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

כידוע, התכלית העומדת ביסוד סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט הינה "הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שבינהם, שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש".

רע"א 9311/04 אלי רונן נ' סמואל ואח' (מאגר נבו) וכן בספרו של השופט ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 167, עמ' 155.

עוד נקבע, כי "סעיף 79 א' אינו מונע את בית המשפט להחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח, שנסיבות אלה תהיינה, מטבע הענין, נדירות".