פסק-דין בתיק א 34719/05

1.    התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה סמוך לטייבה, ביום 24.6.04, בין משאית, המבוטחת על ידי התובעת (להלן - המשאית) לבין רכב מסוג מיצובישי, השייך לנתבע.

2.    התובעת טענה כי התאונה ארעה עת נהג המשאית נסע בכביש ורכב הנתבע 1, נהוג בידי מר נשאת יוסף שייח (להלן - נהג המכונית) הגיח מצד שמאל, סטה לנתיב נסיעתה של המשאית ופגע בה.

3.    הנתבעים טענו כי נהג המכונית נסע בכביש הראשי בטייבה, הוא פנה ימינה לתחנת דלק, כאשר לפתע הגיחה המשאית מכביש, שהיה בשלבי סלילה. בקצה אותו כביש הוצב תמרור "עצור". המשאית לא עצרה, התפרצה לצומת ופגעה ברכב הנתבע 1.

4.    בדיון שהתקיים ביום 27.9.05 העידו נהג המשאית ונהג המכונית. נהג המשאית סיפר כי נהג בכביש, אותו הגדיר ככביש שירות, שעוד לא היה גמור, אך הנסיעה בו היתה מותרת. אכן, טוען נהג המשאית, מוצב בקצה אותו כביש תמרור "עצור", אך הוא עצר בו, הסתכל שמאלה, לא ראה דבר, החל בנסיעה וכשהגיע לאמצע הצומת, מרחק של כ-5 מטרים, פתאום נכנס רכב הנתבע 1 מצד שמאל. לדבריו, נהג המכונית איבד שליטה על הרכב ונהדף שמאלה. נהג המשאית שירטט את מקום התאונה ( ת/2). הוא טען, כי יש לו שני חברים שהיו לידו בכביש לפני התאונה. בהמשך הסביר כי הם נסעו בכלי רכב מאחוריו, ולדבריו ראו את התאונה. לדבריו, נותר במשאית לאחר התאונה, שכן "ראשו נדפק", ואז הגיעו אנשים מתחנת הדלק, והביאו לו מים. בהמשך אותו יום הלך בעצמו לבית החולים. כמה ימים לאחר התאונה מסר עדות במשטרה. איש מאותם עדים שהוזכרו לא זומן לבית המשפט.

5.    נהג המכונית העיד כי נסע מכוכב יאיר לכיוון טייבה, בכביש הראשי. הוא פנה ימינה, לכיוון תחנת הדלק, כאשר הגיעה המשאית ופגעה ברכב בו נהג. מאחר שמדובר בפניה חדה יחסית, הרי שלאחר הפניה ימינה היה בנסיעה איטית. לדבריו הסתכל לעבר שלט ה"עצור", ראה שאין שם איש והמשיך לנסוע. הוא שירטט את מקום הארוע ( נ/2) וסיפר כי הרכב בו נהג נפגע באמצע דופן ימין ובדלת הקדמית מצד ימין. הוא נפגע בתאונה ופונה באמבולנס.

6.    בתום הדיון ביום 27.9.05 ביקש ב"כ התובעת לזמן את שני העדים שהוזכרו על ידי נהג המשאית, שהם אמורים להיות עדים נייטראליים. נעתרתי לבקשתו והדיון הנדחה נקבע ליום 11.10.05, אלא שבאותו יום הודיע ב"כ התובעת, כי לא הצליח עדיין לאתר את העדים, בעיקר בשל החגים. לכן ביקש דחיה נוספת. הדיון נדחה שנית, ליום 3.11.05, וקבעתי בהחלטתי שלא תהיינה דחיות נוספות. היום, 1.11.05, הובאה אלי הודעת התובעת לפיה נאלצת התובעת לוותר על הבאת העדים הנוספים. זאת, מאחר שנהג המשאית הודיע לנציג התובעת, ששני העדים הם שכנים של הנתבע 1 וחוששים שיווצר סכסוך עימו עקב העדות שימסרו בבית המשפט.

7.    לפיכך, פסק דיני ניתן על סמך החומר שבפני. בנוסף לעדויות הנהגים, הוגשו גם תמונות הנזק ודוחות השמאי מטעם שני הצדדים, הודעת המבוטחת של התובעת והודעת נהג המכונית במשטרה.

8.    על סמך חומר הראיות שהוצג לי ועל סמך עדויות הנהגים, אני מגיעה למסקנה שעיקר האחריות לתאונה רובצת על כתפיו של נהג המשאית. היה עליו להבחין ברכב הנתבעים, שנסע במקביל אליו, בכביש הראשי; היה עליו לבדוק היטב את הצומת בטרם נכנס אליו, לאור העובדה שיצא מכביש לא גמור, כביש צדדי ("כביש שירות", כהגדרתו) ולאור קיומו של תמרור "עצור" בכיוון נסיעתו. אם עצר, כטענתו, לפני התמרור, לא ברור כיצד לא ראה את נהג המכונית, שביצע באותה עת את הפניה ימינה מהכביש הראשי לכיוון תחנת הדלק. מכל מקום, שוכנעתי, כאמור, כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת לפתחו. לנהג המכונית יש, לטעמי, אשם תורם של 15% לקרות התאונה, בשל כך שנכנס לצומת לא פנוי.

9.    לאור המסקנה הנ"ל, אני מוצאת שיש לדחות את התביעה, שכן אינני סבורה שיש להשתית תביעה על אשם תורם של הנתבע, כשעיקר האחריות היא על התובע (ראה לענין זה: פסק דינה של כב' השופטת תמר אברהמי בת.א. 56522/04 הכשרת הישוב נ' שלו ברוך ואח', והאסמכתאות המובאות שם).

10.  לאור כל האמור התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט, הכוללות שכר בטלת העד מטעם הנתבעים, מר נשאת יוסף שייח, בסך 300 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 1,300 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום כ"ט בתשרי, תשס"ו (1 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: