פסק-דין בתיק א 3467/01

1.        המנוח אמין שומאן הוא מורישם של הנתבעים 2-8. נקרא לו להלן, לשם נוחות, "המנוח" גם כשנתאר פעולות שנעשו בחייו. התובע פרנק אברהים והמנוח היו גיסים. שמו הקודם של התובע היה פח'רי עבד אלח'אלק. הוא התגורר בבית חנינה, ובתחילת שנות ה-50 נסע לארצות הברית, השתקע שם, וקיבל דרכון אמריקאי.

2.        המנוח היה גם עורך דינו של התובע; ולדברי התובע היה הוא אף איש סודו. בין שתי המשפחות התגלע סכסוך, על רקע סירובו של אחד הגיסים להשיא את בנו או את בתו לבן או הבת של הגיס האחר. ישנה בין הצדדים מחלוקת מי ביקש לקיים את הנישואין, ומי סירב, אך לשאלה זו כשלעצמה אין חשיבות. הסכסוך החל, כנראה, בסביבות שנת 1980.  

3.        תביעה זו עניינה ב-17/96 חלקים במושע מחלקה 83 בגוש 30611 שבבית חנינה. התובע טען בתצהירו שביום 21.12.1964 רכש, באמצעות המנוח, 13/96 חלקים מהחלקה האמורה לאחר שהוא, התובע, שילם למוכר את מלוא התמורה בגין זכויותיו. הואיל ולא היה ברשותו של התובע, עובר לרכישה, דרכון ירדני בר תוקף אלא רק דרכון אמריקאי, לא ניתן היה לרשום את הזכויות על שמו אלא לפי בקשה משר האוצר הירדני ואישור מועדת השרים. על כן, כך הטענה, הוא סיכם עם המנוח שהזכויות שהוא, התובע, רכש, יירשמו בנאמנות על שם המנוח. ביום 16.2.1967 רכש התובע 4/96 חלקים נוספים מהחלקה, הפעם מאביו המנוח (של התובע). בשל אותם טעמים, כך הצהיר, ו"לנוכח העובדה שהייתי צריך הגעתי להסכמה עם המנוח אמין שומאן כי הזכויות יירשמו על שמו בנאמנות". התובע מדגיש כי גם המנוח רכש מאביו של התובע 4/96 חלקים בחלקה. המנוח נרשם (ועל כך אין חולק) כבעלים של 21/96 חלקים בחלקה, כאשר על פי הטענה מתוך חלקים אלה 17/96 הם בבעלותו המלאה של התובע.

4.        השאלה שבמחלוקת בהליך זה היא האם, אכן, כטענת התובע, 17/96 מהחלקים הרשומים על שם המנוח (21/96) שייכים לתובע, ונרשמו על שם המנוח בנאמנות עבור התובע.

5.        פרט לעדויות התובע ונתבע 3 המסמכים והראיות העיקריים הם אלה: הצהרה שניתנה על ידי המנוח בשנת 1981 בלשכת המסחר העירונית בירושלים; ייפוי כוח נוטריוני שכתב המנוח בשנת 1986 ומסמכים הקשורים בייפוי הכוח; תצהירים של קרובי משפחה של התובע ועדותם.

6.        התביעה הוגשה כחודשיים לפני פטירת המנוח. חלק מיורשיו של המנוח הספיק לשוחח עמו על טענות התובע בתביעתו. על כך - ביתר הרחבה - להלן.

7.        ביום 9.2.1981 חתם המנוח (לטענת התובע) על כתב הצהרה לפני לשכת המסחר העירונית בירושלים (תרגומו - נספח ב/2 לכתב התביעה המתוקן). בהצהרה מאשר, לכאורה, המנוח כי 17/96 מתוך 21/96 חלקים הרשומים על שמו (של המנוח) בחלקה, נרכשו בזמנו על ידי התובע וכי על כן התובע הוא הבעלים של 17 חלקים מתוך 21 החלקים. עוד מצהיר המנוח בכתב ההצהרה כי החלקים נרשמו על שמו (של המנוח) לאור קושי שהיה אז בביצוע רישום הזכויות על שם התובע. לא הובהר בהליך זה מה היה מעמדה, אם בכלל, של לשכת המסחר העירונית בירושלים שחותמה מופיע על המסמך. במסמך מופיעות חתימות של שני עדים, רפיק מחפוז וסאלם מוסטפא; עדים אלה לא הובאו לעדות ולא הובהר אם עודם בחיים. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל כלשהו למסמך, שלא אומת כראוי.

8.        הראיה המרכזית שהציג התובע היא מסמך שכותרתו ייפוי כוח נוטריוני עליו חתם המנוח בנובמבר 1986 בפני עו"ד גדעון יפת. אציין כאן, ועוד אעמוד על פרטי הדברים, כי היורשים-הנתבעים כפרו בחתימתו של המנוח. לאחר שמיעת הראיות אין לי שום ספק כי מדובר בחתימתו של המנוח. אביא את המסמך כלשונו, על פי התרגום שנעשה בידי מתורגמן בית המשפט:

"יפוי כוח נוטריוני

אני החת"מ אמין מחמוד שומאן נושא ת"ז מס' 8018351, כשאני כשיר משפטית ושרעית מצהיר ומאשר כדלקמן:

1. אני הבעלים וביחד עם אחרים בחלקת מושע מס' (83) שבגוש (11) מאדמות בית-חנינא, סך הכל החלקים הרשומים על שמי בחלקה זו 21 חלקים במושע מתוך 96 חלקים. החלקים הרשומים על שמי הגיעו לידי ברכישה מעבד אלחפיז עבדאללה עבד אלהדי ויוסף אברהים עבד אלח'לק לפני שנת 1967.

2. הואיל והחלקים אלה הרשומים על שמי ושהם 21 חלקים, שילם ממחירם פכ'רי יוסף עבד אלח'לק למוכר בזמנו, עבור 17 חלקים, ואני שילמתי למוכר בזמנו עבור 4 חלקים. רשמתי אז כל החלקים על שמי בזמנו וזאת על סמך בקשתו של פכ'רי בזמנו, הואיל ופכ'רי עבד אלח'לק רוצה להעביר את החלקים שישלם עבורם ולרשמם בשמו בלשכת רישום מקרקעין, חלקים אלה הם 17 חלקים. הואיל והשותפים החלו בתהליך של חלוקה, כמו כן על הקרקע חלים מיסים. על כן הנני ולפי מסמך זה ובהסתמך על בקשת פכ'רי עבד אלח'לק אני מיפה את כחו של אביו מר יוסף אברהים עבד אלח'לק, על מנת לנקוט בהליכים הדרושים לשם העברת ורשום שבעה עשר חלקים במושע מתוך החלקים הרשומים על שם בנו פכ'רי יוסף עבד אלח'לק, וזאת לאחר שישלם את מלא המסים והאגרות המתחייבים מזאת, או שכבר חלים על הנכס, ולאחר שישלם את מלא ההוצאות והאגרות הדרושות לחלוקה וכפוף לזכותי לחתום על תוכנית החלוקה בקשר לחלקים הרשומים על שמי. כמו כן כפוף לכך שישלם כל ההוצאות והמיסים החלים על פעולת החלוקה שאני מחוייב לשלם עבור חלקים אלה, והואיל והנ"ל שילם למוכר שרכש ממנו עבור 17 חלקים מהחלקים הרשומים על שמי מלפני שנת 1967, אזי  יפוי כוח זה הינו יפוי כח בלתי חוזר בשל זכויות צד "ג" התלויות בו, והוא יהיה תקף בכפוף להתחייבות ותנאים שפורטו ביפוי כח זה, וכדי לאשר את הודאתי כאמור ביפוי כח זה, הנני מבקש לאשר את יפוי הכח לפי התנאים.

3.11.1986

                                       חתימתו של נותן יפוי כוח".     

9.        עדותו של עורך-דין יפת נשמעה במסגרת קדם המשפט. הוא הצהיר כי המנוח חתם בפניו על ייפוי הכוח. קיוויתי שעדותו תסיים את המחלוקת, אך הדברים רק הסתבכו. ב"כ הנתבעים הגיש בחקירתו של עו"ד יפת מכתב שכתב עו"ד יפת לתובע (נ/1) ביום 18.11.1995. במכתב (שיצוטט להלן) מסר עו"ד יפת לתובע כי הוא, עו"ד יפת, נדרש על ידי מייפה הכוח (המנוח) להודיע לתובע על ביטול ייפוי הכוח, הואיל והתובע לא שילם את ההוצאות והמסים המוטלים על האדמה.

10.      בעת חקירתו בישיבת קדם המשפט לא ידע עו"ד יפת להסביר מדוע כתב את המכתב נ/1. מאוחר יותר, ובעקבות החלטה שניתנה בסיום עדותו, חזר למשרדו, בדק בתיק הכללי של משרדו לשנת 1995 ומצא מכתב שקיבל מהמנוח ביום 13.11.1995. למיטב זכרונו הוא היה בשבתון בעת קבלת המכתב. פקיד שעבד במשרדו דווח לו על המכתב; עו"ד יפת ביקש מהפקיד לנסח מכתב מתאים בערבית, לחתום בשמו, ולשלוח אותו לתובע - זהו המכתב מיום 18.11.1995. כן זכור לו, שהמנוח ביקש ממנו אחר כך טלפונית לא להמשיך בטיפול כיוון שאנשים מכובדים מהמשפחה נכנסו לעניין בנסיון לפתור אותו.

11.      וכך נאמר במכתב שכתב המנוח לעו"ד יפת ביום 13.11.1995:

"ירושלים, 13.11.1995

לכבוד הנוטריון עו"ד גדעון יפת הנכבד