פסק-דין בתיק א 3464/07

1.         התובעת הנה המעבידה של מר בן שלוש (להלן "העובד") שנפגע בתאונת דרכים ב 3.5.00 (להלן "התאונה") , והיא תובעת את מבטחת החובה האחראית לפיצוי באותה תאונה. התביעה הנה תביעת הטבה לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן "חוק ההטבה"), בשילוב עם תביעת חזרה לפי חוק הביטוח הלאומי. התביעה  נסבה על תשלומים ששולמו ע"י התובעת. הצדדים הסכימו שינתן פסק דין ללא חקירות, על סמך סכומים ומסמכים.

2.         את דעתי לגבי  הדין השליט בסוגיה ועקרונות הפיצוי  הבעתי בהרחבה בפסק דין אחר (ב"כ הצדדים באותו מקרה הנם אותם ב"כ שבתיק זה), הוא פסק הדין בת.א. (חי') 20713/05 ריבוע כחול ישראל בע"מ נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (פרסום נבו) . אני מפנה לאותו פסק דין (להלן " עניין הריבוע הכחול") כחלק מן ההנמקה בתיק זה. להנמקת דרך החישוב ראה למשל פסק הדין שנתתי לאחרונה ב ת.א. (חי') 22132/06 בנק הפועלים נ' הפניקס.

3.         התובעת הנה  בגדר מעביד מורשה לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954. היא משלמת לעובדיה השכר, וזוכה להשבת דמי הפגיעה מן המוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל"), למעט דמי הפגיעה שלתקופת הזכאות הראשונה לפי סעיף 94 לחוק הביטוח הלאומי. 

4.         המל"ל הכיר  לצורך תשלום דמי הפגיעה ב 76 ימי אי כושר לעבודה, שבמקרה זה אינם שנויים במחלוקת.

5.         התביעה  הנה לשכר שקבל העובד לאותם 76 יום, בניכוי ההחזר שקבל התובע מהמל"ל. המל"ל חזר על הנתבעת בגין דמי הפגיעה בהם נשא, ותביעתו סולקה במישרין מול הנתבעת, מכוח ההסכמים שבין המל"ל למבטחות החובה.

6.         בחודש מאי 2000 מדובר על 29 ימי היעדרות. השכר עמד על 12633.85. בניכוי מס הכנסה (עד 25%): 9475 ש"ח. בחלוקה לשלושים ימים בחודש והכפלה ב 29: 9159 ש"ח.

לגבי תנאים סוציאליים: יש לפרט מהם הרכיבים בגינם נתבעת התוספת, שכן רק מה שהנו בר תביעה בתביעת העובד, אלמלא הוטבו נזקיו, הנו בר תביעה בהליך זה. התובעת אמנם צירפה התלושים, אך הסתפקה בנקיבת סכום של 2856 ש"ח מבלי לפרט כיצד הגיעה אליו. כך עשתה אף לגבי יתר החודשים. לפיכך אכיר אך בהפרשות מעביד לקרן השתלמות ולבטוח חיים, כאשר מהתלוש עולה שאכן מפריש העובד משכרו לרכיבים אלה. לגבי רכיבים נוספים עליהם מפריש העובד משכרו - אין וודאות שיש הפרשה מקבילה או משלימה של המעביד לאותם פריטים, ומכל מקום ככל שחפצה התובעת לזכות ב 2856 ש"ח כאמור, היה עליה לפרט כיצד הגיעה לסך זה. התובעת לא הוכיחה הזכאות לתנאים סוציאליים נוספים.

המקובל הוא שהפרשות המעביד הנם 7.5% לקרן השתלמות ו 5% לביטוח החיים (בתוספת 8.33% לפיצויי פיטורין, בהם אין להכיר, היות והמעביד צובר אותם מדי חודש כשעליו לשלמם מכוח הדין בעתיד, בלי קשר לתאונה) היות והתובעת לא פירטה על אלו רכיבי שכר מפריש המעביד לרכיבים אלה, יבוצע החישוב רק על שכר היסוד בשיעור 3900 ש"ח. החישוב מניב סך של 471 ש"ח ל 29 יום. מעבר לכך - לא הוכחה הזכאות.

סה"כ לחודש מאי: 9630 ש"ח.

7.         לחודש יוני 2000 :  אף על התובעת מקובל שיש להפחית דמי הבראה, ואני סבור שיש ממש בטענת הנתבעת כי אין להכיר ב"שי שמחות" והחזר רישיון רכב. אין מדובר בפריטי שכר המשולמים דווקא לחודש ספציפי, היינו שממילא היו משולמים בשלב זה או אחר במהלך השנה, וככאלו לא היו ברי תביעה אף בתביעת הניזוק. לפיכך משכר הברוטו (18,405 ש"ח) ננכה רכיבים אלה, והיתרה 12,398 ש"ח. בניכוי 3150 ש"ח מס הכנסה היתרה 9248 ש"ח. מדובר על הפסד לחודש שלם, ולפיכך הפסד התנאים הסוציאליים בהתאם לדרך החישוב שנזכרה לעיל  עומד על 488 ש"ח.

סה"כ ליוני: 9736 ש"ח.

8.         חודש יולי 2000: מדובר על 18 ימי היעדרות. מן השכר ברוטו יש לנכות רק מס הכנסה, ולא "בגדי עבודה". רכיב זה, כמו אש"ל, הנו ממין רכיבי השכר המהווים תוספת שכר שיש לראותה "כשייכת" לחודש המסוים בו ניתנה ומגדילה השכר לאותו חודש, ואין צורך להראות שהעובד צרך רכיב זה בפועל. מדובר בתוספות שנועדו להגדיל  את הברוטו של העובד לאותו חודש וככאלו - דינן לדעתי כדין שכר לכל דבר ועניין, והן  ברות תביעה בתביעתו שלו, אלמלא הוטבו נזקיו.  עמדתי בהקשר פורטה בסע' 17 לפסק הדין בעניין הריבוע הכחול.

השכר ברוטו (12819 ש"ח) בניכוי מס הכנסה (3204 ש"ח כשיטת התובעת) מניב 9615 ש"ח. ההפסד ל 18 יום מתוך 30: 5769 ש"ח.

הפרשות המעביד לתנאים הסוציאליים (12.5% משכר יסוד, ל 18 יום מתוך 30) מניבות סך של 293 ש"ח.

סה"כ ליולי 2000: 6062 ש"ח.

9.         סה"כ הפסד המעביד למלוא התקופה: 25428 ש"ח.

10.        מל"ל השיב לתובעת 24160 ש"ח (ללא הלנה, כאשר ניכוי הסכום בהתאמה, נעשה מתוך הסך הנומינלי שנזכר לעיל). היתרה 1268 ש"ח.

11.        אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1268 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתקופת אמצע של 12.6.00 ועד למועד התשלום בפועל. שערוך הסכום הנ"ל נכון להיום הנו 1933 ש"ח, ולנוכח גובה הסכום והפער בינו לבין הסך שנתבע, תשא הנתבעת  בשכ"ט עו"ד בשיעור 500 ש"ח ומע"מ בלבד. כמו כן תשיב הנתבעת לתובעת את האגרה בה נשאה האחרונה,  בתוספת הפרשי הצמדה וריבית  למן היום בו שולמה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"א באלול, תשס"ז (4 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.