פסק-דין בתיק א 34458/05

1.         התובעת, ילידת 9.1.1960, נפגעה בתאונת דרכים ביום 11.12.03, בעת שנסעה במיניבוס של ההסעה של מקום עבודתה. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הנתבעים הכירו בחבותם לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שאונו לה בתאונה והמחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         התובעת נבדקה בבית החולים "אסף הרופא", שם אובחנו חבלות בכתף שמאל וצלעות שמאל. התובעת צולמה וכשלא נמצאו שברים שוחררה לביתה עם הוראות להמשך מעקב בקופת חולים וחופשת מחלה למשך 5 ימים. בהמשך ניתנו לה תעודות מחלה עד ליום 17.2.04.

3.         בכל תקופת אי הכושר התלוננה התובעת על כאבים ורגישות בצלעות ובכתף שמאל, היא נשלחה לבצע בדיקת סונר לכתפיים. בכתף שמאל הודגם קרע חלקי של הסופרא-ספינטוס. התובעת נשלחה לטיפול פיזוטרפי.

4.         עובר לתאונה עבדה התובעת כאורזת בחברת מקרו להלבשה תחתונה. היא הספיקה לעבוד כשבועיים עד לאירוע התאונה. לפני תחילת עבודתה במקרו היתה בתקופת אבטלה במשך 6 חודשים, וזאת לאחר שסיימה את עבודתה בחברת גוטקס, שם עבדה כתופרת ואורזת במשך 13 שנה.

5.         ביום 8.2.04 התיר לה רופא התעסוקה לחזור לעבודה תוך שהוא מעיר למעביד כי התובעת עלולה עדיין להמשיך ולהעדר לצורך טיפולים רפואיים ועל כן יש לאפשר לה המשך חופשת תאונת עבודה עד ל-92 יום מהפגיעה. בנוסף הומלץ להימנע מהרמת משא כבד ביד שמאל ומעבודות הדורשות הרמת הגפה השמאלית מעל לגובה הכתף. ההגבלות היו זמניות ובתוקף עד ליום 30.4.04.

6.         בפועל, התובעת מאשרת כי נעדרה מעבודה מיום 11.12.03 ועד ליום 17.2.04. לאחר מכן חזרה התובעת לעבודה מלאה, באותו היקף שבו עבדה קודם לתאונה,דהיינו: משעה 7.30 עד 16.30 אחר-הצהריים. התובעת העידה כי אמנם נעדרה מדי פעם לצורך טיפול רפואי אך העדרויותיה לא היו רבות ואת עיקר הטיפול הרפואי קיבלה בשעות אחר הצהריים, לאחר סיום עבודתה.

            ביום 1.6.04 הוצאה התובעת לחופשה ללא תשלום עד ליום 30.8.04, וזאת לאור המצב הקשה ששרר בענף הטקסטיל, בהתאם למכתב מעבידתה (נ/1). נסיון לקשור את תקופת החל"ת לתאונה נדון, איפוא, לכשלון.

            התובעת חזרה לעבודה סדירה ביום 1.9.04 ועבדה עד ליום 30.9.06, שאז פוטרה (נ/5), על רקע צמצומים - כפי שהודה בא כוחה של התובעת בסיכומיו.

7.         התובעת הגישה תביעת נכות למוסד לביטוח לאומי. בסיומו של ההליך נקבעו לה 15% נכות לפי תקנה 41(4)ב' לתקנות המוסד לביטוח הלאומי בגין הגבלה בתנועות פרק הכתף עד לגובה השכם.

8.         לאחר פיטוריה קיבלה התובעת דמי אבטלה למשך חצי שנה. בסיומם, ממש לאחרונה זומנה לעובדת השיקום במל"ל על מנת לנסות לשקמה. מאז פיטוריה, התובעת לא עובדת וטוענת לכאבים ולמגבלות אשר מקשים עליה לבצע את עבודות משק הבית, ולטענתה היא נעזרת בעבודות קשות של שטיפת הרצפה והקניות בילדיה בני ה-12 וה-13 ובבעלה.

            התובעת מודה כי עבודות קלות היא מבצעת בעצמה וכן היא מבשלת עבור משפחתה.

9.         התובעת טוענת כי היא נזקקה ותזקק לטיפולים תרופתיים בגינם עליה לשלם השתתפות, וכן קיבלה טיפול בדיקור סיני במסגרת פרטית שלא היתה מכוסה ע"י קופת החולים במסגרת סל הבריאות. עלותם הנטענת של הטיפולים כ-2,500 ש"ח, אך לא הומצאו כל קבלות התומכות את טענתה לעניין תשלומים בגין הוצאות רפואיות.

10.        גובה הנזק

            לאור הנכות שנקבעה לה ע"י המוסד לביטוח לאומי, נכות המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, זכאית התובעת לפיצוי בעד הנזק הלא ממוני, בהפחתת גיל ובצרוף ריבית מאז התאונה, בסכום של 21,775 ש"ח.

11.        התובעת עותרת לפסוק לה הפסד שכר מלא בתקופת אי הכושר. בסיס השכר שמבוקש לקחת בחשבון הוא 3,500 ש"ח לעבר.

12.        על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שכרה הרבע-שנתי על פיו חושבו דמי הפגיעה, הוא 9,549 ש"ח, שהם 3,183 ש"ח ברוטו לחודש. התובעת היתה באי כושר מיום 11.12.03 ועד ליום 17.2.04, דהיינו במשך 69 יום, ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר בסכום של 7,321 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה בסך של 8,672 ש"ח.

13.        לאחר שובה לעבודה לא נגרע משכרה של התובעת. טענתה כי נאלצה מדי פעם להעדר מן העבודה לצורך טיפולים רפואיים לא גובתה במסמכים רפואיים או באישורים מן המעביד על העדרות, לפיכך לא ייפסק לה פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר עד למועד פיטוריה. פיטוריה היו, כאמור, ללא קשר לפגיעה בתאונה ועל כן אינני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה בה קיבלה דמי אבטלה. יחד עם זאת, מוכנה אני להניח כי לאחר סיום תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה קרי, מה- 1.4.07 ועד היום, במשך כחודשיים מתקשה התובעת למצוא מקום עבודה אחר לאור מגבלותיה, ובנסיבות העניין אני פוסקת לה פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לתקופה זו בסך של 3,500 ש"ח.

14.               ב"כ התובעת עותר לפסוק לה פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד לפי בסיס שכר של 4,000 ש"ח. לא נראה לי שיש בסיס לכך לאור השתכרותה של התובעת בעבר, עד לפיטוריה. ב"כ התובעת סבור כי התובעת תתקשה להתחרות בשוק עם אנשים בריאים, במיוחד שהיא עדיין נזקקת לטיפולי פיזיוטרפיה וטיפול תרופתי, והא ראיה - שהיא הופנתה לשיקום ע"י המוסד לביטוח לאומי.

התובעת עבדה מאז עלותה ארצה לפני 17 שנה כתופרת ואורזת בענף הטקסטיל. לתובעת אין כישורים לעבוד כפקידה ולנכותה בכתף יכולה להיות השלכה מסוימת על תפקודה. אינני סבורה שיש מקום לבצע חישוב אקטוארי, שכן התובעת הצליחה לחזור לעבודתה הקודמת ללא מגבלות במשך כ-3 שנים לאחר התאונה. אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד באופן גלובאלי.