פסק-דין בתיק א 34367/03

1.         בנק המזרחי המאוחד (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד גלינואר יוסף (להלן: "הנתבע"), לסילוק יתרת חובה של הנתבע בחשבונו בסניף מרכז עסקים יהלומים של הבנק.

            בעקבות הסכמת הצדדים, קיבל הנתבע רשות להתגונן בטענות ההגנה הבאות:

א)         למרות ההסכמה בין מר ישראל גנות (להלן: "מר גנות"), מי שהיה מנהל סניף מרכז עסקים יהלומים של הבנק בעת פתיחת חשבון הנתבע בבנק      ב-1981, לבין הנתבע, כי חשבון הנתבע יחויב בגין יתרת חובה בריבית לייבור + תוספת סיכון בשיעור 1% לשנה, חויב החשבון לאורך כל הדרך ב"תוספת סיכון" בשיעור של 3% לשנה. חישוב נכון בהתאם לתוספת הסיכון המוסכמת יעמיד את החשבון בזכות של 85,188 $ נכון ליום הגשת התביעה.

ב)         מחשבונו של הנתבע הוצאו כספים (תחת הכותרת " העברות") בסכום נומינלי של 327,295 $, ללא קבלת הוראות מהנתבע ואף ללא ידיעתו.

ג)          בשנת 1999, לאחר כניסתו של מר אברהם צובל (להלן: "מר צובל") לנהל את סניף הבנק, דרש מר צובל מהנתבע, שלא כדין, להמציא ביטחונות לחשבון ולחסל על אתר את כל יתרת החובה, דרישה שגרמה לכך שהנתבע נאלץ למכור בבהילות יהלומים ונגרם לו הפסד כספי ניכר.

ד)         בפגישה, שהתקיימה בין מר צובל לבין הנתבע בחודש מאי 2002, הגיעו השניים להסכמה, כי הנתבע יסלק את חובו בתשלומים חודשיים של 1,000 $ כל תשלום. למרות הסכם זה, שלטענת הנתבע עמד בו, הוגשה התביעה.

ה)         הבנק גרם נזק לשמו הטוב של הנתבע ולפגיעה בעסקיו בפעולות הבאות:

(1)        שלא כדין, החזיר ללא פירעון, שיק על סך 12,000 $, שמשך הנתבע בעת שהחשבון היה ביתרת חובה של 100,000 $.

(2)        הבנק דיווח ללקוח של הנתבע, כי הנתבע הינו לקוח בעייתי.  כתוצאה מכך, עסקה, שעמד הנתבע לקשור עם אותו לקוח ירדה לטמיון. הנתבע הפסיד סך של 10% מערך העסקה קרי, 25,000 $.

אדון בטענות ההגנה הנ"ל אחת לאחת.

ההסכם באשר לחיוב בחשבון בריבית לייבור + 1%:

2.         אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאורך כל הדרך חויב חשבונו של הנתבע בהיותו ביתרת חובה בריבית בשיעור לייבור + 3%.

            לגרסת הנתבע, חיוב חשבונו בריבית בשיעור הנ"ל, נעשה שלא כדין, בניגוד להסכם מפורש בינו לבין מי שהיה מנהל הסניף בעת פתיחת החשבון, מר גנות. אותו הסכם לא שונה מעולם. אילו היה החשבון מחויב בריבית המוסכמת בלבד, הייתה יתרת החובה בחשבון  קטנה יותר ב-85,188 $.

            העדות היחידה מטעם ההגנה בנושא ההסכם הנ"ל הינה עדותו של הנתבע, אשר הודה, שההסכם שמדובר בו לעניין שיעור הריבית - סוכם בעל פה ולא תועד בכתב. להוכחת שיעור הזיכוי, שלטענתו יש לזכות בו את חשבונו, מסתמך הנתבע על חוות דעת מומחה מטעמו, מר דוד אברון, מומחה לניתוח ושחזור חשבונות בנק ויעוץ פיננסי.

כנגד עדותו של הנתבע לעניין שיעור הריבית, הובאה עדותו של מר צובל, שלדבריו כיהן כמנהל סניף הבנק מאז ינואר 1999 ועד חודש יוני 2005, והכיר את חשבונו של הנתבע בבנק. מר צובל העיד, כי:

א)         בתקופה, בה היה מנהל הסניף, שיעור תוספת הסיכון על ריבית הלייבור בחשבונות לקוחות בתחום היהלומים היה בממוצע 2% - 3% והשתנה מלקוח ללקוח בהתאם להיקף הפעילות בחשבון הלקוח, להיקף הביטחונות ולטיב הלקוח.  לדבריו, בשנים קודמות, בשנות השמונים ו/או התשעים, שיעור תוספת הסיכון שגבה הבנק היה גבוה יותר מאשר בתקופה בה היה מר צובל מנהל הסניף. 

ב)         על פי היקף הפעילות בחשבונו של הנתבע, כפי שהשתקפה בדפי החשבון, ועל פי היקף הביטחונות שלו, חיוב בתוספת סיכון של 1% הינו נמוך ביותר ואינו סביר, ואילו חיוב בתוספת סיכון של 3% הינו סביר בנסיבות העניין.

ג)          בתיקו של הנתבע בבנק לא נמצאו תרשומת ו/או מסמך כלשהו בחתימת הנתבע ו/או הבנק, שמצביעים על ההסכמה באשר לשיעור הריבית שהנתבע העיד בקשר אליה. מניסיונו של צובל, אם הייתה תרשומת כזו, הייתה מצויה או בתיק הלקוח או שהיה תיעוד שלה במערכת הממוחשבת של תיק הלקוח בבנק.

ד)         מבקשה, שאותרה בבנק ואשר הוגשה ע"י הנתבע ביום 15/2/99, לחידוש מסגרת אשראי לשנה (ת/10), בקשה שנחתמה ע"י הנתבע, למדים, שהנתבע חתם על בקשה למסגרת אשראי של 500,000 $ לשנה בריבית לייבור + 3% ובתוספת 0.5% עמלת הקצאת אשראי, כאשר הביטחונות שהוצאו היו שיקים לביטחון ו/או יהלומים בכספת. הבנק אישר מסגרת אשראי זו בתנאים שפורטו (לייבור + 3%).