פסק-דין בתיק א 34349/06

בפשרה - לפי סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד

התובעת, ילידת 1968 עותרת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע מיום 19.5.04, עת "... דלת האוטובוס נפתחה והתובעת נפלה החוצה ונחבלה בקרסולה ברגל ימין." (סעיף 3א לכתב התביעה).

בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות האירוע, חבותן והנזק הנטען.

בהסכמת בעלי הדין (פרוטוקול מיום 29.10.07) ניתן בזה פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. בהתאם להסכמת הצדדים, בכלל הפשרה מוסמך בית המשפט לקבל את התובענה או לדחותה, ההכרעה לעניין החבות תנומק בקצרה, ולעניין שיעור הנזק יוגשו תחשיבים קצרים.

בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי נדחתה, בהעדר רצף טיפול ותלונות ודלות המסמכים שצורפו לבקשה (ר' החלטה מיום 3.12.06).

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, וכן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעות הוגשו מסמכים (תצהיר העד מטעמה, נהג האוטובוס, נמשך).

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו ושהוכחו כדבעי:

1.       התובעת נסעה באוטובוס מבאר שבע לדימונה (עמ' 8 לפרוטוקול וכן תלונה שנשלחה לנתבעת 1 שצורפה לתיק המוצגים מטעמה).

2.       התובעת נותרה לבדה על האוטובוס, ועקב עבודות בכביש, התפתח דין ודברים בין נהג האוטובוס והתובעת. בסופם, פתח הנהג את דלת האוטובוס על מנת שהתובעת תרד.

3. התובעת ירדה מדלתו הקדמית של האוטובוס. במקום הירידה לא היתה תחנה. עקב העבודות שבוצעו בכביש היו במקום אבנים. בשלב שבין הירידה מהמדרגה האחרונה באוטובוס והקרקע, מעדה התובעת, וכדבריה:

"כשהתחלתי לרדת והייתי במדרגה האחרונה הוא התחיל לצעוק עלי ... ירדתי והרגל שלי התקפלה, ככה. בגלל שהייתי עם עקב זה גם היה ככה."(עמ' 7 לפרוטוקול).

4. ממקום האירוע הלכה התובעת לתחנה המרכזית, פנתה לסדרן בתחנה ושטחה את טענותיה כנגד הנהג. במהלך שיחה זו לא ביקשה התובעת כי יפנו אותה לבית החולים (עמ' 9 לפרוטוקול).

5. התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי ראשוני ביום 23.5.04, שאז אובחנה חבלה בקרסול רגלה הימנית (אישור מחלה צורף לתיק המוצגים מטעם התובעת).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם לעניין החבות:

התובעת בסיכומיה טוענת כי עדותה לא נסתרה; כי הנתבעות לא הגישו כל ראיה מטעמן וויתרו על עדות הנהג אשר אמור היה ליתן גרסתן לאירוע, הימנעות אשר פועלת לרעתן; כי התאונה דווחה בזמן אמת להנהלת אגד; כי התובעת ניגשה להתלונן בפני הסדרן ושני עובדים נוספים שהיו במקום, אשר היו עדים לתלונתה ולמצבה לאחר התאונה; כי סברה לתומה כי פציעתה תחלוף ולכן לא פנתה לקבלת טיפול רפואי וכי הנתבעות חבות בפיצויה לאור התרחשותו של האירוע והיותו תאונת דרכים.

עתירת התובעת בסיכומיה באשר לגובה הנזק תובא בדיון בראשי הנזק.

הנתבעות בסיכומיהן כופרות בנסיבות התרחשות האירוע, טוענות כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין; כי נהג האוטובוס הכחיש את האירוע (מפנה להודעתו במשטרה) וכי פגיעתה ארעה לאחר שהשלימה את ירידתה מהאוטובוס והיה ניתוק פיזי מהרכב ולכן אין המדובר בתאונת דרכים או בסיכון תעבורתי. עוד טוענות הנתבעות כי התובעת היתה "עצבנית" (מסתמכות על תיעוד רפואי) ובהיריון, אשר מהווה לדידן גורם זר מתערב המנתק קש"ס בין התאונה ותחלואיה, המוכחשים. הנתבעות באחרית עותרות לדחיית התביעה בטענה כי התובעת לא הוכיחה אירוע של תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

תשובת הנתבעות  בסיכומיהן באשר לגובה הנזק תובא בדיון בראשי הנזק.