פסק-דין בתיק א 34237/05

ביום 23.2.06, הגישו הנתבעים בקשה למתן רשות להתגונן וביום 5.4.06 ניתנה להם הרשות.

הנתבעים הגישו תובענה שכנגד בסדר דין מהיר על סך 16,897 ש"ח וזאת, בגין חיוב כספי שלא כדין באמצעות כרטיס אשראי וחיוב החשבון השוטף "בדמי טיפול" שלא כדין (ת.א 52437/06).

הדיון בשני התיקים אוחד בפני.

תמצית טענות התובעת/הנתבעת שכנגד

ביום 14.08.03, נחתם הסכם מסגרת (להלן- ההסכם) בין הצדדים לפיו, תשכיר התובעת לנתבעת רכב מסוג "מאזדה".

ביום 21.10.03, חתם הנתבע על כתב ערבות בו התחייב כלפי התובעת לשלם את כל החיובים הכרוכים בהסכמי השכירות, שנחתמו או יחתמו בין הצדדים.

ביום חתימת ההסכם מסרה הנתבעת לתובעת שובר כרטיס אשראי, כאמצעי תשלום לכל סכום אשר יהיה עליה לשלם בגין השכרת כלי הרכב.

לאחר חתימת ההסכם שבה הנתבעת ושכרה כלי רכב נוספים, בהתאם לצרכיה המשתנים.

לאחר שהנתבעת לא שילמה את חובה לתובעת, השתמשה התובעת בשובר כרטיס האשראי שנמסר לה, וגבתה באמצעותו סך של 17,000 ש"ח.

לאחר פירעון התשלום בכרטיס האשראי, נותר לתשלום חוב בסך 19,552 ש"ח, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה, עומד על סך 20,024 ש"ח.

בסעיף ו' להסכם נקבע, כי בגין חריגה מעבר ל- 5,000 קילומטרים בחודש, יחויב כל קילומטר נוסף ב-0.25$ בתוספת מע"מ. על פי ההסכם, בדיקת הקילומטרים לחיוב תעשה אחת לחודשיים. בפועל, הבדיקה נעשתה בעת שהרכב הובא לטיפול תקופתי אצל התובעת וההתחשבנות נעשתה בתום תקופת ההתקשרות. יש לציין בעניין זה, כי שיטת חישוב הקילומטראז' באופן זה היא לטובת השוכר שכן החישוב נעשה באופן גלובאלי. הנתבעת חויבה בסך של 26,172 ש"ח בגין כך. התחייבות זו לא בוטלה, כפי שנטען על ידי הנתבעת, טענות שהן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב.

התובעת חייבה את הנתבעת בדמי טיפול בנסיעות בכביש האגרה בסך של 50 ש"ח לחודש.

ביום 28.11.03, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, תנאי התשלום יתוקנו לאשראי אפס. דהיינו, בתום כל חודש תונפק חשבונית אשר תשולם באופן מיידי. עוד הוסכם, כי האישור על כרטיס האשראי יהיה בסך של 10,000 ש"ח והתובעת תוכל להגדיל סכום זה בכפוף להודעה על כך מראש לנתבעת. לאחר החתימה על הסכמה זו, חתמו הנתבעים על שובר כרטיס אשראי נוסף בו נקבע, כי ישמש כאמצעי תשלום לכל סכום אשר התובעת תהיה זכאית לו.

עקב אי עמידת הנתבעת בתנאי ההסכם והימנעותה מתשלום חובותיה, גבתה התובעת סך של 17,000 ש"ח באמצעות שובר כרטיס האשראי, כפי שהוסכם בין הצדדים. חיוב זה נעשה כדין.

סעיף ב' להסכם קובע, כי במקרה של תאונה יהיה על הנתבעת לשלם לתובעת דמי השתתפות עצמית בסך 600$ בתוספת מע"מ. היות ואירעה תאונה בה היה מעורב צד ג', חויבה הנתבעת בתשלום מלוא ההשתתפות העצמית. חיוב זה נעשה כדין.

התובעת מכחישה את כל הנטען באשר לאירוע בו נלקח הרכב על ידי נציגה ביום 24.5.04, שלא בא אלא כדי "להעכיר פני הנתבעת" (סעיף 18 לכתב ההגנה בתובענה שכנגד).

תמצית טענות הנתבעים והתובעת שכנגד

מדובר בתביעה קנטרנית וטרדנית, אשר הוגשה בחוסר תום לב ונובעת מיצר נקמנות ותו לא. התובעת מבקשת לגבות כספים שנמנעה מלגבותם כל זמן שההסכם היה בתוקף ורק לאחר שהנתבעת ביקשה להפסיק לשכור את שירותיה, מיהרה התובעת והוציאה חשבונית רטרואקטיבית לגביית הכספים.  

לא זו אף זו, יש למחוק את התביעה האישית נגד הנתבע. הנתבע חתם ערבות לחובות הנתבעת בגין הסכמי השכירות עם התובעת. אולם, טרם חיובו האישי, היה על התובעת לפנות אליו ולהתרות בו לגבי חובותיה, לכאורה, של הנתבעת. 

במסגרת ההסכם, הסכימה הנתבעת לשלם 1,400$ לחודש בתוספת מע"מ. בנוסף הוסכם, כי התעריפים כוללים 5,000 ק"מ בחודש לרכב ותשלום עבור כל קילומטר נוסף בסך 0.25 $ + מע"מ.

באותה תקופה קיבלה הנתבעת מחברות השכרה נוספות הצעות מפתות, לשכור מהן רכב ללא חיוב בגין קילומטראז' עודף. הנתבעת פנתה לתובעת והציעה לה להמשיך לשכור ממנה את הרכב, בתנאי שלא תהיה  מחויבת בגין קילומטראז' עודף וזאת רטרואקטיבית, החל מיום החתימה על ההסכם.