פסק-דין בתיק א 34184/05

מבוא

בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

המנוח ישראל אנגלשטיין ז"ל (להלן: " המנוח") נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.10.04 ונפטר ביום 5.11.04.

התביעה היא בגין תלות התובעת במנוח, הן בפרנסתה והן בשירותי בעל שסופקו לה על ידו, וכן תביעת עזבון.

התובעת ילידת 24.7.25 (ראה ת/1) (להלן - התובעת או התלויה) והמנוח, יליד 16.2.1921, היה בן 83 ו-8 חודשים במועד פטירתו.

על פי צו הירושה שצורף לכתב התביעה, התובעת היא היורשת היחידה. 

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות (ראה הודעה של הנתבעת מיום 2.3.06, כי היא חוזרת בה מכפירתה בחבות וכן החלטת בית המשפט מיום 24.4.06, המתייחסת להודאה בחבות של הנתבעת, כאמור בהודעה לעיל).

המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק ומתמקדת בגובה הכנסות המנוח והתובעת וכן ברכיב שרותי בן זוג והמעבר של התובעת לבית אבות.

ביום 22.11.07, נשמעו הראיות בתיק, ולאחר שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב ע"י הצדדים. בפרשת התביעה, העידו שני עדים שהכירו את המנוח: מר הרשקוביץ ומר הרוש מישל, וכן מר חיים אנגלשטיין (בנם של המנוח והתובעת). בפרשת ההגנה לא נשמעו עדים, והנתבעת חזרה בה מהבקשה להזמנת עדים שהוגשה על ידה בטרם הדיון (פרו' 22.11.07 עמ' 14).

צודקת הנתבעת, כי בסיכומי התובעת בחלק של תביעת העזבון לא צויין רכיב אובדן השתכרות בשנים האבודות אף שהיה על התובעת לעשות כן. עם זאת, איני מקבל את טענת הנתבעת להרחבת חזית מצד התובעת לגבי רכיב הפיצוי בגין השנים האבודות בתביעת העזבון. אומנם, בסעיף 20 לסיכומים שהוגשו מטעם התובעת, לא צויין רכיב אובדן השתכרות בשנים האבודות והתובעת התייחסה לרכיב זה רק בסיכומי התשובה. אולם, בכתב התביעה (סעיף 17) נטען, כי עקב מותו של המנוח בתאונה זכאית התובעת כיורשת בלעדית של העזבון לפיצוי בגין אובדן הפנסיות של המנוח וכן בגין אובדן כל הכנסה שהיא. כלומר, במסגרת כתב התביעה, צוין רכיב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות כחלק מתביעת העיזבון. בנוסף, סוגיית הכנסות בני הזוג היוותה חלק ניכר מהמחלוקת בתיק ולנתבעת לא נגרם כל נזק ראייתי במהלך שמיעת הראיות לגבי רכיב זה ובכלל. בהתחשב באמור לעיל, ואף שהטענה בדבר אובדן הכנסה בשנים האבודות בתביעת העזבון לא נטענה בסיכומים שהוגשו מטעם התובעת, איני סבור שיש להשתיק את התובעת מלטעון טענה זו.

לפי ההלכה הפסוקה, לצורך חישוב הפיצוי לו זכאית התובעת, נחשב תחילה את תביעת העזבון, ולאחר מכן את תביעת התלויים, ובהמשך נבצע את הקיזוז המתאים בין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויים, למניעת פיצוי כפל, במתחם החפיפה בין התביעות השונות.

 בע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל ואח' (פורסם בנבו) (להלן - פסק דין כרכבי) נקבע לעניין דרך החישוב:

"סיכום אופן חישוב הפיצוי

א. תביעת התלויים

18.        בשלב ראשון, יש לזהות את הקופה המשותפת של המשפחה (בין אם היא מורכבת מהכנסת המנוח לבדה ובין אם היא כוללת את הכנסת בן הזוג או בת הזוג). בשלב שני, יש לברר את מספר הידות בהתאם למספר בני המשפחה התלויים בכל אחת מתקופות החיים (משפחה "דינאמית") בתוספת יד המנוח ויד משק הבית. בשלב שלישי, מחלצים את שוויה של כל יד באמצעות חלוקת הקופה המשותפת במספר הידות שהתקבל. בשלב רביעי, מפחיתים מהכנסתו של המנוח את יד הקיום. היתרה המתקבלת מבטאת את הפיצוי לתלויים בגין הפסדי התלותמההכנסה של המנוח, ולכך עשויים להתווסף, במקרים המתאימים, פיצויים בגין הפסדי ממון נוספים, דוגמת אובדן שירותי בן-זוג והורה. זו - תביעת התלויים. זוהי דרך החישוב "המסורתית" ונכונותה נבחנה היום גם בהשוואה לשימוש בנתיב הרעיוני המלא.

ב. תביעת העיזבון

19.        בשלב ראשון, יש לזהות את הקופה המשותפת של המשפחה. בשלב שני, יש לברר את מספר הידות בהתאם למספר בני המשפחה הנתמכים בתוספת יד המנוח, יד משק הבית ו"יד החיסכון" - כאשר גם הפעם המשפחה היא "דינאמית". בשלב שלישי, מחלצים את שוויה של כל יד באמצעות חלוקת הקופה המשותפת במספר הידות שהתקבל. בשלב רביעי, מפחיתים מהכנסתו של המנוח יד אחת - היא יד הקיום (נגיסתו של המנוח בקופה המשותפת - לצורכי קיומו). היתרה המתקבלת מבטאת את הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות של המנוח "בשנים האבודות" (מכלול הכנסתו בניכוי הוצאות הקיום). לפיצוי זה עשויים להתווסף, במקרים המתאימים, פיצויים בגין ראשי נזק נוספים, דוגמת נזקי ממון, כאב וסבל והוצאות שירותי קבורה ולוויה. זו - תביעת העיזבון."

בע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור (פורסם בנבו) נקבע לענין החפיפה בין תביעת העזבון לתביעת התלויים:

"על כן, למשל, אם תביעת העיזבון גבוהה יותר, אך בתביעת התלויים נפסק פיצוי עבור אבדן שירותים - עמדתי היא כי אין לנכות פיצוי זה מתביעת העיזבון. "מרכיב זה של אובדן שירותים אינו יכול להיות מובא בחשבון בתביעת הניזוק, שכן זו מקנה זכאות לניזוק על נזקיו שלו ולא זכאות לתלויים על נזקיהם" (גלעד, במאמרו הנ"ל, בעמ' 90-89). במלים אחרות: העובדה שהתלויים קיבלו לידיהם פיצוי עבור אובדן שירותים אינה משפיעה על ההפסד של העיזבון (קרי: של המנוח). אין, לפיכך, לנכותה, וממילא, בנסיבות אלה, אמת המידה של "הגבוה מבין השניים" אינה הולמת. ..... ואולם, עומדים אנו על הקביעה כי מתביעת העיזבון - כעניין שבעיקרון - אין לנכות פיצויים הנפסקים לתלויים בגין ראשי נזק שאינם הפסדי תמיכה, כגון אובדן שירותים.