פסק-דין בתיק א 34174/07

בפני תביעה ותביעה שכנגד שענינן פיצוי על נזקי רכוש בעקבות אותה תאונת דרכים.

טובה אלוש תובעת מס' 2 (להלן: "תובעת 2" ) היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים והנהגת של רכב מסוג דייהטסו מ.ר 9041316 וחברת AIGביטוח זהב בע"מ היתה המבטחת של רכב זה והיא תובעת מס' 1 (להלן: "תובעת 1")

שלום ששון, נתבע מס' 1 (להלן: "נתבע 1") היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים והנהג של רכב מסוג טויוטה מ.ר 1571362 ואליהו חברה לביטוח בע"מ היתה המבטחת של רכב זה והיא נתבעת מס' 2 (להלן: "נתבעת 2")

בתאריך 4.12.06 (לגרסת התובעים) או בתאריך 3.12.06 (לגרסת הנתבעים) שעה 14:00 לערך, בצומת הרחובות משגב - הדס בעיר כרמיאל אירע מפגש בין כלי הרכב הנ"ל.

 התובעת 2 נסעה ישר ברחוב משגב, בשעה שנתבע 1 נסע בנתיב הנגדי. בפנייתו שמאלה לרחוב הדס בצומת הרחובות משגב - הדס, נפגשו רכבי הצדדים ואירעה התאונה נשוא התביעה., אין מחלוקת כי נתבע 1 עצר את רכבו עצירה מוחלטת בקו העצירה המסומן על הכביש בנתיב המיועד לפניה שמאלה לפני הכניסה לצומת, אך לטענת תובעת 2, למרות שבתחילה עצר כאמור, התפרץ לצומת בפתאומיות, לאחר שרכבה של תובעת 2 היה קרוב מאוד לצומת, כך שלא היה באפשרותה לבלום בזמן למרות שהבחינה בהתפרצות הפתאומית. 

נתבע 1 מאידך, טוען כי למרות שמילא את חובתו והאט לפני הצומת ואף עצר עצירה מוחלטת, לצורך התבוננות ובחינה כי הצומת פנוי, כלל לא הבחין ברכבה של התובעת 1, אלא זו האחרונה הגיחה במהירות מופרזת ובפתאומיות מכיוון הירידה ופגעה ברכבו.

נקודת מחלוקת נוספת הינה, מיקום המפגש בין כלי הרכב. תובעת 2 טוענת כי בעת המפגש, נסעה בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתה, ברחוב משגב ולכן המפגש אירע בתחילת הצומת בהתייחס לכיוון נסיעת הנתבע 1. נתבע 1 מאידך טוען כי, מפגש הרכבים אירע בנתיב הימני, ביחס לכיוון נסיעת התובעת 2, לאחר שכבר חצה את רוב הצומת, מכוניתו התיישרה ו 95% מרכבו כבר היה ברחוב הדס.

 הצדדים הסכימו על פסיקה לפי סעיף 79אלחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

בעניינו, אין מחלוקת כי על הנתבע 1 היתה חובה לתת זכות קדימה. בשורה 18 בעמ' 4 לפרוטוקול מציין הנתבע 1 כי הוא עצר בקו המסומן בכיוון נסיעתו וכל אותו זמן לא היה רכב שיורד. בשורה 17 הוא מאשים את הצמחייה הגבוהה שמפריעה לשדה הראיה.

 במצב בו שדה הראייה פגום, חלה חובה על הנהג להתקדם עד ששדה הראיה יהיה ברור יותר. בסיטואציה לפנינו, היה על נתבע 1 להתקדם עד לקו הדמיוני בו מתחיל הצומת ולבדוק שנית את נוכחות הרכבים.  משלא עשה כן התרשל בנהיגתו. כמו כן, היקף הנזק מלמד על כך שהתובעת 2 לא נהגה במהירות מופרזת כנטען ע"י הנתבע 1.

 גם תובעת 2 אינה נקייה מאשמה. הנזק ברכבה של התובעת 2 ממוקד בקצהו הקדמי מצד ימין ואילו הנזק לרכבו של נתבע 1 ממוקם בקצהו האחורי מצד ימין. ממיקום הנזקים עולה באופן ברור כי מפגש הרכבים אירע, כאשר רכבו של  נתבע 1 כבר חלף כמעט כולו את רכבה של תובעת 2. בנסיבות אלו נראה כי היה לתובעת שהות מספקת כדי להבחין ברכב הנתבע ולעצור בזמן.

באשר למחלוקת בנוגע למיקום התאונה (בנתיב השמאלי או הימני), הרי שגם אם נקבל את טענת התובעת 2, לפיה התאונה אירעה בנתיב השמאלי, בו נסעה בשעת התאונה, הרי שיש בעובדה זו משום הפרה של החובה התעבורתית לנסוע תמיד בנתיב הימני הקיצוני בכביש. יש מקום להניח שאילו היתה עושה כן, היתה לה יותר שהות להבחין ברכב המגיח משמאל וכן יש מקום להניח שנתבע מס' 1 היה מבחין בה ביתר קלות. 

בשל כל האמור הנני סבור כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה כך ש- 60% יוטלו על הנתבעים/תובעת שכנגד ו-  40% יוטלו על התובעות/נתבעות שכנגד.

נזקי התובעת 1 המוכחים עומדים על 6,677 ש"ח ונזקי תובעת 2 עומדים על 1,795 ש"ח (הנזק הנטען בגין טרחה טרדה ועגמת נפש בסך 500 ש"ח כלל לא הוכח)

נזקי נתבעת 2 /התובעת שכנגד המוכחים עומדים על 1,974 ש"ח.

לפיכך הנני קובע כדלקמן:

1.         הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 1 את הסך של 4,006 ש"ח ולתובעת 2 את הסך של

             1077 ש"ח והכל בצירוף הפרשי הצמדה מתאריך 24.12.06. בנוסף על הנתבעים לשלם