פסק-דין בתיק א 34160/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תובענה שטרית על 5 שיקים בסך 1,900 ש"ח כל-אחד, שזמן פירעונם בחודשים אוקטובר-נובמבר 1999.

2.        הנתבע טוען כי לווה כספים מהתובע, כנגד שיקים שמסר לו, ובכללם השיקים הנדונים. ביום 16.4.01 מסר הנתבע לתובע שיק על סך 40,000 ש"ח, והוסכם כי פירעונו יהיה לסילוק מלא של כל תביעותיו של התובע נגד הנתבע. באותו מעמד ויתר התובע, למצער בכפוף לפירעון השיק בסך 40,000 ש"ח, על השיקים הנדונים; אך לא השיבם לנתבע בטענה כי אבדו. ההסכם האמור עוגן בכתב חתום בידי התובע, שצורף לתצהיר הנתבע.

3.        התובע טוען כי זכותו השטרית, מושא תובענה זו, נוצרה לאחר ההסכם האמור; ועל כן אינה כלולה בו. לטענתו, קיבל את השיקים הנדונים מצד שלישי, ר.ע.מ. כלי עבודה בע"מ ('רעמ'), על חשבון חובה של רעמ כלפיו.

4.        הוסכם על מתן רשות להתגונן בטענת 'פרעתי', ולאחר מכן - על מתן פסק דין לפי החומר שבתיק, ללא חקירות המצהירים.

5.        עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

דיון והכרעה

6.         אין מחלוקת שהתובע אינו 'אוחז-כשורה' בשיקים, ולו משום שנטלם לאחר מועד פירעונם [סיכומי התובע, פסקה 13]. משכך, גורל התובענה ייחתך לפי השאלה אם השיקים הנדונים נמנים עם אלה שהנתבע מסר לתובע בחובו, כגרסת הנתבע; או שמא הם שיקים אחרים, שהנתבע משך בנסיבות אחרות, ואשר הגיעו לידי רעמ שסיחרתם לתובע.

7.        נטל הראיה הראשי, הוא נטל השכנוע, רובץ בענייננו על הנתבע; שעליו להוכיח את טענת הפגם בזכות השטרית הגלומה בשיקים הנדונים.

8.        הנתבע הרים את הנטל המשני, של הבאת הראיות, על ידי הצגת ההסכם עם התובע משנת 2001, בשילוב העובדה כי החיוב השטרי המגולם בשיקים הנדונים הוא משנת 1999. בכך עובר הנטל המשני אל התובע להראות כי השיקים הנדונים, משנת 1999, הגיעו לידיו לראשונה עת סוחרו לו על ידי צד שלישי במועד מאוחר ליום 16.4.01.

9.        יתכן כי יש מקום לומר שאפילו נטל הראיה הראשי, נטל השכנוע, עובר בענייננו לתובע; מן הטעמים שלהלן.

10.    אי-השבת שיקים שנפרעו הוא מחדל רשלני, היוצר סיכון לתביעתם-מחדש מן המושך על ידי צדדים שלישיים ששיקים אלו יתגלגלו לידיהם. במקרה חמור יותר, הוא מהווה מעשה-תרמית מכוון לתביעה-מחדש כאמור על ידי הנפרע, לרבות לאחר עסקה סיבובית כלשהי, אשר תעטה עליו מעטה של 'צד רחוק' ו'אוחז-כשורה'-כביכול. כך או כך, הנפרע המקורי, שלא השיב את השיקים, חשוף עקב מחדלו זה לסיכון המשפטי כי אם ייקלע לעימות משפטי עם מושך השיקים - ידו של הנפרע המקורי תהיה על התחתונה.

11.    בענייננו לא הוברר כי מדובר באותם שיקים. אולם, לפי קו-מחשבה זה, העמימות צריכה להיזקף לחובת התובע, שלא השיב בשעתו לנתבע את השיקים שקיבל ממנו, ובכך גרם לנתבע נזק ראייתי. לו פעל התובע כיאות, והשיב אותם שיקים לנתבע, היה ברור בענייננו כי השיקים הנדונים אינם אותם שיקים שנפרעו על ידי הנתבע.

12.    לכאורה מתקיימים, אפוא, בענייננו היסודות להחלת 'דוקטרינת הסיבתיות העמומה', שכבר קנתה לה שביתה בפסיקה. דוקטרינה זו עוסקת במקרה שבו פלוני ביצע עוולה, אך לא ברור שהתנהגות זו דווקא גרמה לנזקו של אלמוני התמים. בנסיבות כאלה מעדיף הדין את האינטרס של הניזוק התמים על זה של המעוול, ומטיל על המעוול את הנטל לשלול את הקשר הסיבתי בין עוולתו לנזק; שאם לא כן - יחוב בגינו.

13.    בין אם מדובר בתסיבת הנטל המשני, ובין אם מדובר בתסיבת הנטל הראשוני - על התובע להציג הסבר, ותשתית ראייתית לו, שלפיהם חרף העובדה שזמן פירעונם של השיקים מוקדם למועד של הסכם הסילוק שלו עם הנתבע - השיקים הנדונים אינם כלולים בהסכם זה. אם ייכשל בכך, תועדף גרסתו של הנתבע.

14.    העדויות שהביא התובע, שעל יסודן הוא מתיימר להרים נטל זה, אינן זורות אור על הנסיבות שבהן התגלגלו השיקים. שיקים אלו, שזמן פירעונם בשנת 1999, לא הוצגו לפירעון בבנק (כך עולה מהיעדרן של חותמות בנקאיות על פניהם ועל גבם), ולא הוגשו לביצוע, עד יום 31.5.02 (מועד ההסכם שצורף לתצהיר מר גילת, מנהל רעמ). מדובר בתופעה תמוהה, שבלא הסבר מניח את הדעת עולה כדי תופעה חשודה. לא בכדי נקבע כי נטילת שיק שזמן פיעונו עבר אינה נחשבת לנטילת שיק בתום לב, ולפיכך היא שוללת 'אחיזה-כשורה'.

15.    העדויות שהביא התובע אף אינן חושפות קשר בין השיקים הנדונים לבין ההסכם בין התובע לרעמ מיום 31.5.02. כדי לחבר בין הדברים, עליי לסמוך בלעדית על עדותם של התובע וגילת, שכאמור מגוללת גרסה תמוהה ונטולת חיזוקים ראייתים אובייקטיביים.

16.    אעיר כי התובע הודה שרעמ חייבת לו כספים. כבר נאמר כי "עבד לווה לאיש מלווה". לפיכך איני רואה בעדותו של גילת, עדות סתומה שלא הציעה כל הסבר לנסיבות אחיזתו התמוהה בשיקים הנדונים, משום עדות אובייקטיבית ואפקטיבית.

17.    התובע, בתצהירו, לא סתר את גרסת הנתבע שלפיה התובע לא השיב לנתבע את השיקים שבשעתו מסר לו הנתבע בחובו, ואשר עליהם ויתר בתמורה לפירעונו של השיק ע"ס 40,000 ש"ח. לפיכך עליי לקבל את גרסתו האמורה של הנתבע.