פסק-דין בתיק א 34156/05

מבוא

1.         התובעת, ילידת 1951, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.4.04 בדרכה לעבודה. התובעת משמשת כמנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאה של קופת חולים כללית .

2.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות והחבות והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות

3.         התובעת פונתה לבי"ח איכילוב ושם טופלה ושוחררה באותו היום. היא המשיכה במעקב וטיפול במסגרת קופת החולים. בהמשך בשל מצבה הנפשי, שבא לידי ביטוי בחרדות וחוסר יכולת להירדם, הופנתה לטיפול פסיכיאטרי  במרפאה לבריאות הנפש ברמת - חן וטופלה ועודנה מטופלת בכדורי טרזודיל.

4.         לטענת התובעת ניסיון שעשתה להפסיק את הטיפול בטרזודיל לא צלח שכן כל החרדות מהן היא סובלת לאחר התאונה שבו אליה והקשו על תפקודה. במצב דברים זה היא שבה ליטול את הטיפול התרופתי הנ"ל. במסגרת הטיפול הנפשי היא עברה גם טיפול בביופידבק ושיחות עם הטבה מסוימת.

5.         התובעת מתלוננת על  כאבי צוואר וכתף ימין שבגינן היא נאלצת מידי פעם ליטול כדורים משככי כאבים דוגמת אטופן וכן נדרשה להחליף את המזרון במיטתה למזרון קשה.

6.         פרופ' בלנקשטיין, שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי התובעת סבלה מחבלת טלטלה בצוואר. בבדיקה קלינית מצא הגבלה קלה ביותר בתנועות הצוואר בכיפוף, יישור, סיבוב והטיה. הוא מציין כי בדיקת C.T. הצביעה על פריצות דיסק זעירות בגובה, 4C - 3C, 5C - 4C, 6C - 5C. אחת מן הפריצות יוצרת לחץ מינימאלי על השק.

7.         בשל ממצאים אלה ראה פרופ' בלנקשטיין לקבוע לתובעת 5% נכות לצמיתות לפי סעיף 37 (5) (א), מתואם למחצית, למבחני המל"ל.

8.         לאור תלונותיה של התובעת בתחום הנפשי מונה ד"ר ערד קודש כמומחה בתחום זה מטעם בית המשפט. ד"ר קודש מציין בחוות דעתו כי בתקופה הסמוכה לתאונה סבלה התובעת מתסמונת בתר חבלתית שבאה לידי ביטוי בהפרעת שינה וסיוטי לילה, עיסוק יתר בתאונה, פגיעה בריכוז ובעיקר שינויים בהרגלי הנהיגה שלה שהתבטאו בהימנעות ובחרדה.

9.         המומחה מציין כי בהמשך הגיבה התובעת טוב לטיפול התרופתי והפסיכו-תרפויטי  ורוב התסמינים נעלמו. התסמינים הקלים שנותרו אינם משפיעים על תפקודיה התעסוקתיים, החברתיים והמשפחתיים.

10.        הוא מוסיף ומציין כי לתובעת כוחות ויכולת התמודדות עם אירועי החיים הקשים שניקרו בדרכה כמו מחלות אביה ואחיה.

11.        בסופו של יום רואה המומחה בתחום הנפשי לקבוע כי לתובעת נכות נפשית בשיעור 10% למשך שנה מהתאונה וזאת מכוח סעיף 34 ב' למבחני המל"ל. בתום שנה מהתאונה נותרו סימני מצוקה סובייקטיביים קלים ביותר ללא כל עדות אובייקטיבית להפרעה בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית.

12.        איש מן המומחים לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

13.        ב"כ התובעת טוענת כי המומחה בתחום הנפשי לא הביא בחשבון את העובדה שתפקודה של התובעת כיום הוא טוב בשל הטיפול התרופתי שהיא נוטלת באורח קבע. במצב דברים זה יש לשיטתה לקבוע כי לתובעת נותרה נכות נפשית והיא מבקשת להעמידה על 10% נכות.

14.        ב"כ הנתבעת מבקש לקבל את חוות דעתו של ד"ר קודש כלשונה. לטענתו לו רצתה ב"כ התובעת לקעקע את חוות הדעת היה עליה לזמן את המומחה לחקירה או לשלוח אליו שאלות הבהרה. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי טענתה של התובעת כי עשתה ניסיון לא מוצלח להפסיק ליטול את הטיפול התרופתי לא תועד ולא הוכח.

15.        ב"כ הנתבעת טוען עוד כי גם בעברה של התובעת היה שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ותרופות לשינה.

דיון

16.        ראשית יש לציין כי התובעת עשתה רושם אמין בעדותה. נראה היה כי לא ניסתה להאדיר נזקיה.