פסק-דין בתיק א 34084/06

התובעת, חגית גביש, הגישה תביעה כספית על סך 49,240 ש"ח נגד רועי אורן (להלן - הנתבע).

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, הנתבע גרם נזק לרכושה, התנהג כלפיה באלימות ואיים עליה, ובשל כך נאלצה לעזוב את הדירה והפרה את הסכם השכירות עם בעלי הדירה.

ביום 28.2.06, נחתם הסכם שכירות בין מר יעקב אופנגל (להלן - המשכיר) לבין הנתבע ויערה כהנשטס (להלן - השוכרת המקורית) להשכרת דירה ברחוב שטנד 22/10 (להלן - הדירה). ביום 1.5.06, לאחר שהשוכרת המקורית הביעה את רצונה לעזוב את הדירה, חתמה התובעת על "תוספת לחוזה מיום 28.2.06" וביום 9.5.06 קיבלה את החזקה בדירה בנוסף לנתבע, שכבר היה בדירה. במועד חתימת החוזה נמסר למשכיר שיק מזומן על סך 1,520 ש"ח וכן נמסרו לו 11 שיקים דחויים על סך 1,520 ש"ח כל אחד. בנוסף, נמסר למשכיר שטר ביטחון על סך של  5,000 ש"ח.

ביום 13.5.06, כארבעה ימים לאחר כניסתה לדירה, חזרה התובעת לדירה, לאחר משמרת בעבודה וגילתה, כי הנתבע, שככל הנראה לא היה מרוצה ממיקום הארון במרפסת, החליט לעשות דין לעצמו ושבר את הארון לחתיכות. כמו כן, שבר את העציצים שהביאה עימה התובעת לדירה.

הנתבע איים עליה שלא תגיע לדירה יותר, הן באמצעות הודעות טקסט לטלפון הסלולארי שלה והן באמצעות מכתב שהשאיר בדירה (להלן - המכתב)- "את חוצפנית תודה רבה על ההרגשה המסריחה שנתת לי בבקשה תמצאי דירה אחרת".

כתוצאה מהאיומים ומהתנהגותו האלימה של הנתבע, נאלצה התובעת להוציא את חפציה מהדירה וכן הגישה תלונה במשטרה. במעשיו גרם הנתבע להפרת הסכם השכירות בין התובעת למשכיר וגרם נזק לרכושה של התובעת.

התובעת פנתה למשכיר והודיעה לו, כי היא חוששת שהנתבע יפגע בה או ברכושה וכי אין היא יכולה לגשת לדירה. ביום 28.05.06, הודיעה התובעת באמצעות ב"כ למשכיר, כי לאור ההפרות היסודיות היא נאלצת לבטל את ההסכם.

תחילה הגישה התובעת תביעה כספית על סך 49,240 ש"ח. לטענת התובעת, על הנתבע לפצותה בגין דמי השכירות ששולמו עבור חודש מאי בסך 1,520 ש"ח, שכר הדירה שהופקד בידי המשכיר בסך 16,720 ש"ח וכן שטר הביטחון, חלקה של התובעת בשיפוץ הדירה בסך 1,000 ש"ח, פיצוי בגין הארון והעציצים ששבר הנתבע בסך 10,000 ש"ח, פיצוי בגין העברות השונות של 5,000 ש"ח, פיצוי בגין זמן בטלה, עוגמת נפש, כאב וסבל בסך 10,000 ש"ח. אולם, משהוחזרו לנתבעת השיקים על ידי המשכיר, העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 22,520 ש"ח.

תמצית טענות הנתבע

לטענת הנתבע, הצדדים היו השוכרים והמחזיקים במשותף של הדירה מכוח הסכם השכירות, כאשר לכל אחד מהצדדים היתה חזקה בלעדית בחדר שינה אחד ובשאר חלקי הדירה היו חזקה ושימוש משותפים.

יום לאחר כניסת התובעת לדירה, כשישן הנתבע בחדרו, הזיזה התובעת את חפציו, שהיו במרפסת, וריכזה אותם בפינה אחת של הדירה. לאחר מכן, הציבה קיר מפריד שחילק את אחת ממרפסות הדירה לשני חלקים. הקיר היה מורכב מארון עץ פשוט בצורת "כוורת" ולוחות דיקט לא צבועים.

התובעת לא שוחחה עם הנתבע על השינוי ואף לא ניתן לה אישור על כך מהמשכיר. התובעת ביצעה את השינוי על דעת עצמה, באופן חד צדדי וכוחני, תוך קביעת עובדות בשטח ושלילת זכותו של הנתבע להשתמש במרפסת כולה. כאשר התעורר הנתבע משנתו וגילה לתדהמתו את הקיר החוצץ, התובעת לא היתה בדירה וכאשר ניסה להשיגה בטלפון הסלולרי על מנת לשאול אותה לפשר העניין, היא לא ענתה. כמו כן, הנתבעת לא ענתה להודעות הטקסט ששלח לה. לפיכך, פתח הנתבע בזהירות את ברגי הארון והסיט את הארון הצידה כדי שלא יהווה עוד קיר. לצערו של הנתבע, במועד זה נשמט אחד העציצים שהיה עליו ונשבר.

מאוכזב ומופתע מהתנהגותה של התובעת אשר בנתה את הקיר בדירה ולאחר מכן כלל לא טרחה לענות לשיחות הטלפון שלו ולהודעות הטקסט, הותיר הנתבע את המכתב בבית. הנתבע לא איים על התובעת כטענתה. לאחר מכן, הנתבע ניסה להסביר לאחיה של התובעת את הנסיבות שהובילו להסטת הארון, אך זה הגיב בצעקות וסירב להקשיב.

למחרת היום, אסף הנתבע את שברי העציץ ושתל את הצמח בעציץ אחר. כמו כן, השאיר לתובעת מכתב מפורט בו הסביר לה מדוע נהג בצורה כזו, אך הנתבעת סירבה להקשיב והוציאה בהעדרו את כל חפציה מהדירה.

מטעם התובעת העידו מר יניב גביש והתובעת עצמה. כמו כן, הנתבע העיד בעצמו.

דיון

אין חולק, כי משהבחין התובע בארון הממוקם במרפסת והתובעת לא ענתה לשיחותיו ולהודעותיו הוא פירק את הארון בטענה, שהארון מנע ממנו להגיע לשטח שלו. "הוא מנע ממני להגיע לשטח שלי, זה שטח משותף ולא יכולתי להגיע לשם ... אני חושב שהפלישה והאלימות זה לחסום לי את המעבר ..." (עמ' 19 לפרוטוקול). כמו כן אין חולק, כי התובע השאיר לתובעת מכתב בדירה בו כתב, "את חוצפנית תודה רבה על ההרגשה המסריחה שנתת לי בבקשה תמצאי דירה אחרת." (עמ' 16 לפרוטוקול) וכי הנתבעת שהתה בדירה יומיים בלבד ואז עזבה את הדירה.

המחלוקת היא אם כן, האם הנתבע שבר את חפציה של התובעת באלימות או כטענתה, "שבר את הארון היקר שלי לחתיכות וניפץ את העציצים על הרצפה" (סעיף 16 לתצהירה), באופן שבו נגרם נזק ממשי לריהוט ולחפצים, אשר הביאה עימה ועליו לפצותה בגין נזקיה ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לה וכן, האם יש להטיל על הנתבע פיצויים עונשיים בגין התנהגותו האלימה כטענת ב"כ התובעת בסיכומיו (סעיף 14), שכן התובעת חשה מאויימת לאור המקרה.

מנגד, האם יש לקבל את טענת הנתבע, שלא נגרם כל נזק לריהוט ולחפצים שהובאו מטעם התובעת. הארון פורק בזהירות ומבלי שנגרם לו כל נזק והמכתב נכתב בלהט הרגע ללא כל כוונה לאיים על התובעת. " זה משפט שבא מבן אדם פגוע ונעלב ...הרגשתי פגוע כי ראיתי קיר מול הפרצוף שלי." (עמ' 19 לפרוטוקול).

התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של הגנתו (י' קדמי, על הראיות , חלק שלישי, תשס"ד - 2003, בעמ' 1508).

לאחר שבחנתי את הראיות בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את התביעה בחלקה.