פסק-דין בתיק א 34048/05

בפניי תביעה שיטרית לתשלום שני שיקים שסכומם הכולל בסך של 11,900 ש"ח ותאריך פרעונם 5.6.02.

לטענת הנתבעת באמצעות בעלה מר לוינטל השיקים הוצאו ממנה במרמה.

לטענת התובעת היא אוחזת כשורה בשיקים.

דיון

לטענת בעלה של הנתבעת, מר לוינטל, השיקים נשוא התביעה נמסרו על ידו למר ליכטנשטיין במרמה לאחר שהאחרון טען בפניו שהוא זקוק לשיקים לצורך השתתפות במכרז שלפי טענתו נערך ע"י לשכת ההוצל"פ. לטענת מר לוינטל, מר בלקר היה מעורב בתרמית.

מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר מטעם מר מזרחי שטען שגם כלפיו בוצעה מרמה באופן דומה.

בנוסף, הוגשו כראיות העתק תלונה למשטרה וכן מסמכים מהנהלת בתי המשפט ותעודת עובדת ציבור של סגנית המבקרת הפנימית בהנהלת בתי המשפט, גב' ורדי  (מיום 31.5.05)  ממנה עולה כי המכרז שהמסמכים לגביו הוצגו בפניה, לא התקיים כלל.

אף שבסיכומים מטעמה טענה התובעת, כי הנתבעת לא הוכיחה את התרמית שביצעו כלפיה בלקר וליכטנשטיין, הטענה נטענה בשפה רפה (עמ' 11 לפרוטוקול)  והלכה למעשה, התובעת לא חלקה על טענות הנתבעת בכל הנוגע למכרז (עמ' 13 לפרוטוקול) ולא התייחסה לנושא היחסים בין ליכטנשטיין ובלקר לבין הנתבעת ובעלה (עמ' 10 לפרוטוקול).

מעדות התובעת עלה, כי היא ומר בלקר ביחסים חבריים ולראיה התובעת העידה, כי מר בלקר הביא וליווה אותה באוטובוס לבית המשפט ביום ההוכחות (יצויין כי מר בלקר לא נכנס לאולם בית המשפט). ככל שהתובעת הייתה מעוניינת לסתור את טענות ההגנה בדבר המרמה שביצע מר בלקר כלפי מר לוינטל, הייתה יכולה לזמן את מר בלקר למתן עדות. משבחרה לא לעשות כן, הלכה פסוקה היא כי אי הבאת עד למתן עדות נזקפת לחובתה.

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הנתבעת, אני סבור שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה  להוכיח את המרמה שנעשתה כלפי בעלה של הנתבעת במעמד מתן השיקים נשוא תיק זה למר ליכטנשטיין ובהמשך בכל הנוגע למכרז.

נוכח האמור לעיל ומשהוכיחה הנתבעת, כי השיקים נלקחו ממנה במרמה, על התובעת להוכיח כי היא אוחזת בשיקים כשורה, כלומר, שלאחר הרמאות היא נתנה בתום לב ערך בעד השיקים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים איני סבור שהתובעת הוכיחה שהיא אוחזת כשורה בשיקים נשוא התביעה.

לפי גירסת התובעת, השיקים נמסרו לידיה מספר ימים לפני 5.6.02. לפי גרסת מר לוינטל, השיקים נמסרו למר ליכטנשטיין ביום 5/6/02 ולפיכך נמסרו לתובעת בתאריך זה. לאחר ששמעתי את עדויות מר לוינטל והתובעת אני מעדיף את עדות מר לוינטל לגבי תאריך מסירת השיקים, כלומר שהם נמסרו בתאריך הפרעון שלהם. כך או כך, לא ברור מדוע התובעת הסכימה לקבל את השיקים כאשר על פי תאריך הפרעון שלהם (5.6.02), מר ליכטנשטיין יכל להפקיד את השיקים בבנק בעצמו ולמעשה לא היה לו צורך בשרותי התובעת. לא שוכנעתי מטענת התובעת, כי מר ליכטנשטיין רצה באופן דחוף את הכסף. לא הובהר מתי הוצאה פקודת המעצר נגד ליכטנשטיין ולא שוכנעתי מהעובדות שהוצגו בפני, כי אכן הייתה דחיפות כלשהי שחייבה למסור את השיקים לתובעת תמורת עמלה של 5% במקום שמר ליכטנשטיין יפקידם ישירות לבנק בתאריך פרעונם ויקבל הכסף ישירות וללא תשלום עמלה.  אני סבור, כי כאשר אדם מוכן לשלם עמלה עבור ניכיון שיקים לתקופה של ימים ספורים או מוסר אותם לצד אחר ביום פרעונם, וזאת תמורת עמלה בסך של 5% מערך השיקים, יש בכך לעורר סימני שאלה וזאת בלשון המעטה.

עדותה של התובעת בפני בית המשפט לא הייתה משכנעת. התובעת היא עובדת שכירה שחיה ממשכורת ואיני מקבל את גרסתה לגבי דרך מתן ההלוואות על ידה והנסיבות בהן היא נותנת הלוואות אלה. התובעת לא ידעה לענות לשאלות לגבי מקום מתן ההלוואות והסבריה בדבר המזומנים בביתה לא היו משכנעים.

התרשמתי כי התובעת פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם מר בלקר ולראייה התביעה שהוגשה ע"י התובעת נגד בנק דיסקונט סניף רמלה (נספח ה' לתצהיר מר לוינטל) ממנה עולה כי מר בלקר פעל ע"פ הוראותיה של התובעת בחשבונה. בנוסף, בסעיף 9 לתצהירה טענה התובעת, כי מר בלקר הוא מיופה כוח שלה לכל העניינים האישיים שלה ובעדותה העידה, כי נתנה סכומי כסף לבלקר וכי בלקר הפנה אליה אנשים לצורך קבלת הלוואות.

התובעת שלפי גרסתה, נעזרת במר בלקר בעניינים שונים, ושכפי העולה מתצהירה (סעיפים 2 ו-3) מר בלקר נכח במועד מסירת הכספים על ידה למר ליכטנשטיין, לא מצאה לנכון לזמן את מר בלקר למתן עדות לגבי התשלום ששילמה במזומן למר ליכטנשטיין. הלכה פסוקה היא, כי יש לזקוף זאת לחובתה מאחר והתובעת בחרה לא להביא עד שהיה יכול לחזק את גירסתה בדבר התשלום למר ליכטנשטיין, כלומר מתן הערך בגין השיקים. בפרט, כאשר מדובר באדם זמין וקרוב לתובעת ולראיה שהוא זה שהביא אותה ביום ההוכחות לבית המשפט ובמיוחד, כאשר עסקינן בתשלום במזומן שאינו מתועד.

התובעת לא הציגה כל תיעוד בדבר תשלום הכספים למר ליכטנשטיין וטענה שהתשלום נעשה במזומן.

מעדות התובעת עלתה סתירה נוספת. כך למשל העידה, כי קיבלה את השיקים נשוא התביעה כשהכתוב בגב השיקים בדבר הערבות של מר ליכטנשטיין נכתב לפני שקיבלה את השיקים לידיה וכן שאין חתימה בגב השיקים של מר ליכטנשטיין (עמ' 8 לפרוטוקול). עדות זו עומדת בסתירה  לאמור בסעיף 3 לתצהירה, לפיה במעמד הפגישה מר ליכטנשטיין התחייב כערב, וכי הוא חתם כערב בגב השיקים.

בנוסף, עדותה של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם התצהירים שהוגשו במסגרת התביעה שהיא הגישה נגד בנק דיסקונט סניף רמלה (נספח ה' לתצהיר לוינטל). לפי עדות התובעת בענייננו, השיקים נמסרו לה ובתמורה מסרה מזומן למר ליכטנשטיין. לעומת זאת, מר ליכטנשטיין שלא העיד בפניי, מסר תצהיר במסגרת התביעה נגד בנק דיסקונט, תביעה שמומנה ע"י התובעת, ממנו עולה כי את השיקים הוא מסר בתאריך 6.6.02 למר בלקר כדי שהאחרון יפרוט לו אותם והוא לא מזכיר ולו במילה את התובעת.  גם מר בלקר בתצהיר שצורף לאותו כתב תביעה, טוען בסעיף 3 כי קיבל את השיקים ממר לוינטל וכי השיקים נרשמו לפקודת התובעת ואינו מציין דבר לגבי מתן השיקים לתובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, איני סבור כי התובעת עוסקת באופן עצמאי במתן הלוואות וככל שהיא נתנה הלוואות ספורות, פעילותה בתחום זה נעשית בשיתוף פעולה עם מר בלקר. התרשמתי מעדותה של התובעת, כי היא אינה בקיאה בענייני כספים וחישובים.