פסק-דין בתיק א 3398/04

א. רקע

1.  תביעה שטרית ותביעה על פי עסקת היסוד לשטר, המבוססת על שתי הלוואות בסך של 5,000 $ (20,000 ש"ח) כל אחת, שניתנו על ידי התובעת במהלך חודש יוני 2001 ובהם מעורב הנתבע, כך טוענת התובעת, אחת שניתנה לנתבע עצמו והאחרת  - לצד ג' (אולג שלמוב), לו ערב הנתבע. בגין האמור מסר הנתבע בידי התובעת מספר בטוחות ובינהן שיק חלק, בחתימתו, עליו נרשם "שיק בטחון". משלא נפרעו ההלוואות, מילאה התובעת את סכום החוב הכולל בשיק והגישה אותו לפרעון. חילולו של שיק זה - הוא יסוד התביעה דנן.

 2. ביסודה של התביעה נתבע סכומו הכולל של השיק - 68,270 ש"ח, ואולם במהלך הדיון הוברר, כי לגבי אחת ההלוואות, זו הנוגעת לצד ג',  הגיעה התובעת להסדר עם משפחתו של הלווה,  ועל כן צמצמה התובעת בסופו של דבר את תביעתה, והעמידה אותה בסך השווה לפחות ממחצית הסכום האמור (ר' ס' 7 לסיכומי ב"כ התובעת).  לטענת התובעת עומדות לה איפוא הן העילה השטרית והן העילה בגין עיסקת היסוד.

ב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.      המדובר בשיק מחשבונו של הנתבע, עליו נרשם "צ'ק בטחון", אשר נחתם על ידו ונמסר לתובעת על החלק, היינו כשלא מולא בו סכום ותאריך, כאחד הבטחונות להלוואה שנתקבלה מהתובעת. הבטחונות הנוספים היו שטר חוב ושוברי חיוב בחברת אשראי.

2.      הנתבע ערב לצד ג' בגין הלוואה בסך של 20,000 ש"ח, שאין מחלוקת כי נתקבלה מהתובעת.

3.      הסכום הנקוב בשיק אותו מילאה התובעת בשלב מאוחר יותר, עולה על כפל סכומה של כל הלוואה שניתנה על ידי התובעת לטענתה.

4.      ככל שקיבל הנתבע הלוואה עצמאית מהתובעת (דבר המוכחש על ידו) - לא השיב כל סכום בגינה. הנתבע כן שילם לתובעת סכומים כלשהם ע"י פרעון שוברי האשראי (ככל הנראה 10,400 ש"ח - ר' ת/1 ).

5.      הסכמי ההלוואה נעשו בע"פ.

ג. תמצית טיעוני התובעת:

1.      התובעת נתנה שתי הלוואות - אחת לנתבע ואחת לצד ג' שהנתבע ערב לה.

2.      ההלוואות לא הוחזרו לתובעת.

3.      לאחר הגשת כתב התביעה הגיעה התובעת להסדר עם משפחתו של צד ג', ועל כן נמחקה עילה זו, לפיה ערב הנתבע לצד ג',  ונותרה התביעה בגין הלוואתו הוא בלבד.

ד. תמצית טיעוני הנתבע.

1. המדובר בהלוואה אחת שנפרעה, זו שאכן ערב בה לצד ג'.  לא קיבל מעולם כל הלוואה מהתובעת.

2. השיק נשוא הנדון ניתן על ידו כבטוחה לערבות צד ג' ולא לכל מטרה אחרת, לרבות לא כבטוחה לכל הלוואה אישית נטענת.

3. באשר לעילה השטרית טוען הוא, כי מסירת השיק היתה על תנאי בלבד, ונועדה להוות ערבות ובטוחה נוספת לצד בטוחות אחרות, בגין ההלוואה שניתנה ללווה צד ג'. הוא לא התכוון להעביר לתובעת כל קניין בשיק ואין בינו לבין התובעת כל עסקת יסוד. לדבריו, לא מקימה האחיזה בשיק כל עילה שטרית ויש לבחנו בהתאם לתכלית עשייתו.

4.  באשר להלוואת צד ג' - נחשב הוא "ערב מוגן" וככזה לא ניתן לפעול כנגדו, אלא לאחר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי - צד ג'.

5. התובעת הפרה את תנאי חוק הסדרת חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993, באשר התובעת העוסקת באופן קבוע ובתור עיסוקה הסדיר במתן הלוואות לטענתו, לא מילאה חובת גילוי פרטי ההלוואה, לא ערכה הסכם הלוואה בכתב, והפריזה בריבית.