פסק-דין בתיק א 33974/04

א.        עובדות

התובעת,  ילידת 1927, נפגעה בשתי רגליה כהולכת רגל בתאונת דרכים ביום

20.2.02 (להלן: " התאונה").

כתוצאה מהתאונה פונתה התובעת לביה"ח "איכילוב",  ואושפזה במחלקה האורטופדית. בבדיקות שנעשו בבית החולים נמצאה התובעת בהכרה  מלאה עם דפורמציה בשוק שמאל וסיבוב חיצוני ברגל ימין. בצילום שוק ימין אובחן שבר פתוח של עצמות השוקה והשוקית ובצילום ירך שמאל אובחן שבר פרטרוכנטרי בצוואר עצם הירך.

זמן  קצר לאחר האשפוז נותחה התובעת ונעשה שחזור של השבר בצוואר עצם הירך וקיבוע פנימי בעזרת מסמר מתנפח תוך-לשדי וקיבוע פנימי של השברים בעצם הטיביה השמאלית בעזרת מסמר מתנפח תוך-לשדי עם נעילה קריבנית (להלן: " הניתוח הראשון"). בצילומי הביקורת שלאחר הניתוח הראשון נמצאה עמדה טובה של השברים בעצמות השוק השמאלית ובצילום הירך הימנית אובחן שבר טרי בקצה המסמר התוך-לשדי. התובעת  נותחה בשנית ביום 26.2.02 ונעשה קיבוע פנימי של השבר בעצם הירך הימנית בעזרת לוחית, ברגים וטבעות מנירוסטה (להלן: " הניתוח השני").

ביום 4.3.02 שוחררה התובעת מבית-החולים לביתה בו שהתה עד ליום 9.4.02, אז הועברה להמשך טיפול שיקומי במרכז הרפואי "רעות", שם שהתה עד ליום 16.6.02.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד (פרוט' מיום 20.5.07).

מטעם בית-המשפט מונה ד"ר שטרן, מומחה בתחום האורטופדי, (להלן: " המומחה"), אשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בגין הפגיעה בירך, בצוואר עצם הירך  הימנית וההגבלה בתנועות הירך הימנית בשיעור 20%. בגין הרגישות המקומית בקדמת הברך השמאלית על רקע של הבליטה של הקצה המקורב של המסמר התוך-לשדי - בשיעור 2.5%. סך הכל נכותה הכוללת של התובעת היא בשיעור  22%. 

הצדדים ויתרו על חקירת המומחה.

ב.         עדות התובעת

בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) העידה התובעת, כי כתוצאה מהתאונה נפגעה איכות חייה ומאישה בריאה ועצמאית, הפכה לשבר כלי. לטענתה כתוצאה מהתאונה ותוצאותיה היא איננה מסוגלת להתרחץ, לבצע את מטלות הבית ולרדת מדירתה ללא עזרה.

מהמרכז השיקומי "רעות" שוחררה התובעת לביתה ביום 16.6.02, כשהיא מרותקת לכסא גלגלים ובשל מצבה הקשה הסכימו הנתבעים לממן עזרה של עובדת זרה באמצעות חברת "תלם" עד ליום 7.3.03. לאחר הפסקת המימון על ידי הנתבעים נאלצה התובעת להסתפק בעזרה בהיקף של 11 שעות שבועיות להן היא זכאית במסגרת קצבת הסיעוד של המוסד לביטוח לאומי.

בחקירתה הנגדית חזרה התובעת והעידה על מצבה הקשה:

"... לפני כן בבית שלי עשיתי את כל העבודות שלי. לא היה לי צורך באף אחד. עכשיו ארבע שנים אני יושבת בבית, לא יכולה לראות את השמש, לא יכולה לצאת מהבית... אני לא יכולה ללכת לשום מקום. אני בקושי יכולה לעמוד על הרגליים. אני משתמשת בהליכון. יש לי ברזלים בשתי הרגליים ולכן אני לא יכולה אפילו לקום בתוך הבית לבד...אני נופלת הרבה פעמים...  בעלי גר איתי בבית אבל הוא חולה מאוד... כשאני מבקשת ממנו לעזור לי הוא כועס עלי...לפני התאונה מעולם לא הייתה לי עזרה, מעולם לא נכנס לבית שלי מישהו כדי לעזור לי... תמיד הסתדרתי לבד בכוחות עצמי". 

אני מקבלת גרסת התובעת אודות מצבה עובר לתאונה ואחריה. גרסתה לא נסתרה או הופרכה באופן כלשהו בחקירתה הנגדית. הנתבעים לא הציגו כל ראיה מטעמם אשר יש בה כדי להפריך גרסת התובעת או להצביע על הפרזה כלשהי ביחס למצבה.

ג.        הנכות הרפואית

           הצדדים ויתרו על חקירת המומחה ועל כן אני מאמצת את קביעתו בחוות-דעתו כי נכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור 22%.