פסק-דין בתיק א 33960/05

רקע

1.      מונחת בפני תביעה כספית בסך 36,855 ש"ח.

2.      עוה"ד יהלום זוהר (להלן: "התובע") נתן שירותים משפטיים לגב' א.ח. (להלן: "הנתבעת") במהלך סוף שנת 2004 והחודשים הראשונים לשנת 2005.

3.      הצדדים הכירו בסוף חודש אוגוסט 2004 לאחר שמכר משותף הכיר בינם לאחר שהנתבעת ביקשה ממנו להיפגש עם התובע על מנת שתיבחן האפשרות כי יספק לה שירותים משפטיים עבור מגזין בריאות בדפוס ובאינטרנט אותו ביקשה להקים. במהלך הפגישה בין הצדדים הועלה על ידי התובע הצעת מחיר אשר הנתבעת אישרה בעל פה, ולאחר מספר ימים ניתן אישור בכתב. משכך, הצעת המחיר שהעלה התובע השתכללה להסכם שכר טרחה בגין שירותיו (להלן: "ההסכם").

4.      ההסכם חולק לשניים. החלק הראשון כלל תשלום כנגד ביצוע הפעולות המשפטיות הנלוות להקמת האתר והמגזין כגון הכנת מסמכי תנאי שימוש באתר, מדיניות פרטיות ועוד. כנגד עבודה זו  סוכם כי שכרו של התובע יעמוד על 3,000$ ארה"ב + מע"מ. החלק השני של ההסכם נגע למתן ייעוץ משפטי שוטף למגזין כגון סקירת הכתבות ואישור פרסומם מבחינה משפטית והשתתפות בפגישות עם נותני חסויות למיניהם ועוד. התמורה עבור שירות זה הועמד בהסכם על סך של 800$ ארה"ב + מע"מ עבור כל חודש שבו ניתן השירות ועד להפסקת ההתקשרות.

5.      הנתבעת דחתה את השקת המגזין מסיבות שונות, למרות הצהרתה כי ככל הנראה יראה המגזין אור בחודש אוקטובר 2004. משכך, ולפנים משורת הדין דחה התובע את דרישתו לתשלום הסך הראשון, למרות שלשיטתו עמד בתנאים שסוכמו בהסכם והיה זכאי כבר לשכרו. בגין הייעוץ השוטף, הנתבעת שילמה רק את התשלומים השוטפים של החודשים אוקטובר ונובמבר רק בחודש ינואר 2005 וזאת לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידו של התובע.

6.      בחודש פברואר 2005, כאשר הבין התובע כי השקת המגזין איננה צפויה להתרחש בזמן הקרוב, שלח לנתבעת תזכורת לעניין תשלום. הנתבעת לא נענתה לפנייה. משכך, ובלית ברירה הודיע התובע לנתבעת על ביטול ההסכם ודרש כי ישולם לו הסכום אשר סוכם עליו וכן על החודשים שהנתבעת לא שילמה בגינם את שכרו עבור ייעוץ שוטף, קרי עד למתן ההודעה על ביטול ההסכם בחודש אפריל לשנת 2005. גם דרישה זו לא נענתה על ידי הנתבעת ומשכך הגיש התובע תביעה זו.

7.      הנתבעת, הכחישה את טענות התובע לעניין ביצוע עבודתו מכל וכל. לשיטתה לא קמה לתובע כל זכות לדרוש את שכר טרחתו וזאת משני טעמים. ראשית, הנתבע לא עמד בחלקו של הפרק הראשון בהסכם, קרי, מתן ייעוץ ראשוני לשם הקמת האתר ומגזין. שנית, התובע לא סיפק למגזין כל ייעוץ שכן המגזין עצמו לא הוצא לאור אלא לאחר שהתובע כבר הודיע על סיום ההסכם. ההסכם בוטל בחודש אפריל 2005 והמגזין ראה אור רק בחודש יוני לאותה שנה.

8.      טענותיה של הנתבעת מסתמכות על כך שהתובע לא ביצע עבודתו ואף בסוף פרטי הגנתה טענה לקיזוז כל סכום עקב נזקים שנגרמו לה כאשר התובע "נטש" את עבודתו עימה ברגעים הכי קריטיים של פרסום המגזין. כמו כן, הייעוץ החלקי אשר התובע העניק עקב ההתקשרות האמורה אף לקה בחסר לגופו והיה, פשיטא, שגוי. לדוגמא,  לעניין קיומם של איסורים בדין על פרסום בכתב של תרופות מרשם.

9.       מהות עבודתו של התובע הייתה למצוא את הדרך לבצע פרסום כאמור אשר יתאימו לאיסורים על פי הדין אך בד בבד יגשימו את מטרתן. למרות שהנתבעת פעלה על פי ייעוצו המשפטי של התובע לעניינים אלו, אשר בין היתר נבעו מהיכרותו ומומחיותו לענייני תרופות, גילתה, כאשר פנתה לעיתונים היומיים לשם ביצוע הפרסום כי ייעוצו המשפטי של התובע היה שגוי ובהעדר כתב שיפוי כנגד תביעות משרד הבריאות, לא יפרסמו את המבוקש על ידי הנתבעת.

10.  תביעה זו הוגשה בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

11.  לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות ושאר המסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה והכל כפי שיפורט להלן.

12.  בתאריך ה - 24/06/07 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. בתצהירו, פירט כיצד לאחר שהנתבעת חתמה על ההסכם החל לפעול לשם הכנת התשתית המשפטית לצורך הכנת המגזין וכן את המסמכים הנדרשים לצורך הקמת אתר האינטרנט. התובע ציין, כי מסמכים מסויימים, כגון חוזה התקשרות עם מפעילי פורומים באתר, לא נשלחו באותו המועד שכן הכנתם דרשה המצאת פרטים משלימים על ידי הנתבעת. במקביל להכנות המסמכים האמורים החל התובע לספק לנתבעת גם שירותי ייעוץ שוטפים בכל הנוגע להתקשרויות עם נותני חסות שונים לאתר.

13.  במהלך כל התקופה האמורה, הנתבעת לא הביעה כל חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע ואף ביקשה וקיבלה סיוע לעניינים נוספים שלא נרשמו בהסכם. בחודש פברואר פנה אל התובע מר עופר, מי שקישר בין הצדדים ושאל האם יכולה להיות "הקפאה" של מתן הייעוץ השוטף, עקב העיכובים שבפרסום המגזין. התובע השיב כי לנתבעת שמורה הזכות לסיים את ההסכם בין הצדדים עם מתן התראה, כפי שסוכם אולם לאחר שיחה זו לא קיבל התובע מהנתבעת כל הודעה שכזו. בהתאם לכך וכפי שצויין בכתב התביעה, התובע הוא זה אשר הפסיק את ההסכם וזאת עקב מוסר התשלומים הלקוי של הנתבעת.

14.  בתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת תואר בהרחבה רשלנותו המקצועית של התובע. הנתבעת ציינה כיצד הפסיקה עבודתה במקום מסודר על סמך הבהרותיו של התובע ופעלה נמרצות לשם קידומו של המגזין. כל ההכנסות אשר היו צפויות מהשקת המגזין והאתר התבססו למעשה על פרסומם של תרופות מרשם על דפי העיתון המודפס.  המגזין יתמקד ברכישת מקום פרסום בעיתון קיים עבור תמצות של כתבות מלאות באתר האינטרנט שיופעל בו זמנית. הבעיה העיקרית שהתגלתה היא שמקור ההכנסה  העיקרי התבסס על פרסום תרופות מרשם אולם חוקי מדינת ישראל, הסמיכו פרסום של תרופות רק בהסכמת משרד הבריאות. התובע העלה את הרעיון כי במגזין יופיעו ציטוטים של דברי רופאים בכתבות "דמוי חדשותיות" ומשכך לא תהיה הפניה "ישירה" לתרופה ולא יהיה כל צורך בקבלת אישור משרד הבריאות לפרסום.

15.  על סמך הבהרות אלו פעלה הנתבעת נמרצות והצליחה להחתים מספר חברות שהתעניינו בפרסום. אולם, משהגיעה השעה להוציא את המגזין לאור סירבו מערכות העיתונים, על פי ייעוץ משפטי שקיבלו לבצע את הפרסום מחשש שיהיו חשופים לסנקציות ותביעות ממשרד הבריאות. עקב כך, ורק לאחר "צנזור" שם התרופות בכתבות, פורסם המגזין. עקב כך, המגזין לא פורסם בשנית, וכל החוזים אשר נחתמו עם גופים רבים הפכו להפסדי הכנסה צורבים לנתבעת.

16.  לשיטתי, אין בטענות אלה בכדי לאיין את תביעת התובע בגין חוב שכר טרחה אשר לא שולם. טענה כגון פגמים במתן השירות נחשבות כטענות הודאה והדחה. במקרה זה נטל ההוכחה מתהפך והיה על התובעת להגיש ראיות מהימנות ועצמאיות התומכות בטענותיה.

17.  הגנתה של הנתבעת לוקה בחסר. לשיטתה נראה כי כל הרעיון של המגזין היה של התובע. שואל אני, האם התובע הוא שהחליט על הקמת המגזין? על אתר האינטרנט? לפי הנתבעת נראה כי למעשה הוגה הרעיון בכללותו הינו התובע.  אינני יכול לקבל זאת. לדידי,  נראה כי הנתבעת החלה עסק שעיקרו הינו אתר האינטרנט, אולם בנקודת זמן כלשהי גילתה שהמימון עבור האתר יתקבל רק אם היא תצליח, בדרך לא דרך, לפרסם שמות של תרופות מרשם בעיתונות הכתובה.

18.  הנתבעת לא השכילה להוכיח את טענתה כי התובע בפעולותיו גרם לה לנזקים. בתצהירה צירפה את החוזים שנחתמו עם מזמיני פרסום שונים, כהוכחה על האפשרות התיאורתית שהעסק יקבל הכנסות נאות. אולם, למעט מסמכים אלו, לא הוצגה בפני כל ראייה ולו בדל ראייה כי התובע גרם לאובדן הכנסה זה. חברות רבות ועסקים רבים אינם מחזיקים מעמד לפרקי זמן ארוכים. ישנם מקרים כי עסקים וחברות מוקמים נופלים באותה השנה, מנין יכול בית המשפט לקבוע כי התובע גרם לקריסת העסק? ראוי לציין כי הנתבעת הציגה את אתר האינטרנט והמגזין אולם עם הזמן נוכח בית המשפט כי המטרה האמיתית של העסק הוא לפרסם תרופות הדורשות מרשם מרופא במגזין עצמו, והתפקיד שהוטל על התובע היא למצוא "פירצה חוקית" לביצוע זאת.