פסק-דין בתיק א 33957/07

זכרון הדברים שלפיו אמור היה הנתבע לשמש כשוכר חלופי במקום עיסקה של התובעת בקניון איילון, בוטל על ידיו. התובעת שהיתה אמורה לשכור חנות ברחוב ביאליק ברמת-גן במתכונת עבודה ועלויות מצומצמות רואה עצמה כנפגעת מן הביטול. לטענתה, נגרמו לה, בעטיה של הודעת הביטול, נזקים אותם היה על המפר, היינו הנתבע, לצפות. אלה כוללים לדבריה עלות נסיעה נוספת לחו"ל לייבוא סחורה, הפסד פדיון מכירות והוצאות שכירות. עוד טוענת התובעת כי נותר לזכותה חוב מע"מ בסך של 3,255 ש"ח לתשלום על ידי הנתבע ופיצוי מוסכם. על כל אלה מוסיפה זו כי נפגעה ציפייתם של מנהליה להפחתה בעומס עבודתם בעקבות העברת הזכויות לידיו של הנתבע. 

האחרון, לעומת זאת, טוען בסיכומיו כי נזקיה הנטענים של התובעת אינם ריאליים ובהתחשב בפער הזמנים המצומצם שבין מועד חתימת זיכרון הדברים לבין ההודעה על ביטולו אין כדי להצדיק קביעת קיומו של נזק כלשהו לתובעת. מעבר לכך, טוען הנתבע כי התנהלות התובעת כלפיו מחייבת פסיקת פיצוי לטובתו דווקא בנוסף להשבת המיקדמה ששולמה על ידו במועד חתימת זיכרון הדברים.

אתייחס מכאן לטענות הצדדים:

כזכור, נחתם זיכרון הדברים ביום 20.2.07 והודעת הביטול ביחס אליו ניתנה על ידי הנתבע ביום 19.3.07, לאחר תשלום מיקדמה בסך של 21,000 ש"ח.

בעניין זה הנוגע לעלות הנסיעה הנוספת לחו"ל והפסד פדיון המכירות טוענת התובעת להוצאה כספית מיותרת בסך של כ-18,000 ש"ח (עלות הנסיעה) ו-32,000 ש"ח נוספים (הפסד פדיון המכירות לתחילת העונה). לדבריה, בין מועד חתימת זיכרון הדברים לבין ביטולו על ידי הנתבעת יובאה על ידה כשליש בלבד, מכמות הסחורה אותה נהגה לרכוש בחו"ל. לפיכך, נאלצה זו לחזור בשנית על הנסיעה לרכישת סחורה נוספת אשר גררה את הפסד פדיון המכירות כמפורט באישור רואה החשבון, יוסיפון גדעון. דא עקא, שמתוך האישור שצורף (בהתעלם מהתקינות שבהגשתו) נלמד כי יעד הנסיעה של התובעת השתנה לחלוטין, היינו בעוד שמחוז החפץ הראשוני היה תורכיה נוכחנו כי תכלית הנסיעה הנוספת כוונה לארצות-הברית. מכאן עולה תמיהה לזיקה שבין תוכניות הרכש של התובעת לבין זיכרון הדברים. לא הייתי משליכה את יהבי, בנסיבות אלה, על האישור שהוצג ואשר אין בו, לטעמי, אלא כדי לגלות טפח ולכסות טפחיים. הוא הדין ביחס להפסדי הפדיון הנטענים שהוכחתם מסתמכת על מחסור כביכול בסחורה, וזאת בהתעלם מנתוני תכולת החנות שהיתה בה ממילא, שלא לדבר על פרמטרים אחרים ונוספים הרלוונטיים להערכת הפסדי התפעול של התובעת.

הטענה בדבר הקטנתן הצפויה של הוצאות האחזקה במימוש זיכרון הדברים (ברח' ביאליק בר"ג) שנמנעו לכאורה מן התובעת, איננה משקפת נתונים הנוגעים לקשר הסיבתי ולחובת הקטנת הנזק. לפי זיכרון הדברים נועדה המסירה להתבצע רק ב-31.5.07 ולמצער נותר לתובעת פרק זמן של למעלה מחודש ימים לאיתור שוכר חלופי ולמימוש תוכניתה המקורית. לא נמצאה במידע שהוצג על ידה כל אינדיקציה למאמציה לעניין הקטנת הנזק (למעט טענה לאקונית). ממילא, לאחר שזו לא נדרשה לחישוב ראש הנזק, כביכול, אלא הותירה העניין לשיקול דעתו של בית המשפט לא מצאתי כי קיימת הצדקה כלשהי לפיצוי אלא סימלי בלבד בסכום של 3,000 ש"ח. על אלה נוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 2,000 ש"ח.

סכום המע"מ שלא שולם כביכול על ידי הנתבע הינו חלק מתשלום המקדמה ששולם על ידו ולאחר ביטול ההסכם זכאי זה ממילא להשבתו, במלואו, בניכוי כל סכום שייפסק כפיצוי. לפיכך אין מקום להורות על חיובו של הנתבע בסכום זה.

את טענת התובעת בנושא הפיצוי המוסכם מצאתי כחסרת בסיס אם לנקוט לשון המעטה באופן המצדיק את דחייתה.

יש לקבוע אם כן כי על התובעת להשיב לנתבע את סכום המקדמה ששולמה על ידו בניכוי הסך של 5,000 ש"ח כמפורט לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה המקורית ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין ולאור ההסכמות הדיוניות אשר ייעלו את הדיון החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, 26.3.08, במעמד ב"כ הצדדים.

בכפוף לשינויי ניסוח ועריכה סופיים

סיכומי התובעת: 2.3.08

סיכומי הנתבע: 5.3.08