פסק-דין בתיק א 33939/04

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         עניינה של תובענה זו הוא בנזקים כלכליים שנגרמו בשל תקלות במעלית.

התובעות העוסקות בייצור והעתקה של יצירות אומנות בהדפסי משי, התקשרו עם הנתבעים שהינם בעלי בניין מסחרי בראשון לציון (להלן: "הבניין") בהסכם שכירות מיום 10/11/97 (להלן:"ההסכם"), לפיו שכרו התובעות מן הנתבעים אולם תעשיה בבניין (להלן:"המושכר") לתקופה בת שנה עם אופציה מתחדשת להארכת התקופה מדי שנה בשנה.

2.         התובעות טוענות כי עוד בתחילת תקופת השכירות הסתבר להן כי המעלית היחידה בבניין "הנחזית" לטענתן להיות מעלית משא לקויה וכי פעולתה שובשה בתקלות רבות.

התובעות טוענות כי הנתבעים אומנם דאגו להשמיש את המעלית כל אימת שארעה תקלה והתובעות אף "סיגלו לעצמן" במהלך תקופת השכירות ושיטות עבודה שיקטינו את השפעת התקלות ובכלל זה שימוש במנוף חיצוני (להלן:"המנוף") שהותקן ע"י הנתבעים לצורך שימוש בלעדי ע"י התובעות, אלא שלגירסת התובעות השימוש במנוף החיצוני גרם להתמשכות זמני העבודה "פי 20-10" ממשכי הזמן שלקחו אותן פעילויות באמצעות המעלית.

3.         התובעות טוענות כי החל מחודש אוקטובר 2003 שכרו נכס חלופי וכי המועד המוסכם לפינוי המושכר חל ביום 31/12/03.

לגירסת התובעות ביום 10/12/03, בעיצומן של פעולות העתקת מפעלן לנכס החלופי, חלה במעלית תקלה שגרמה להשבתתה וזאת מחמת שימוש שעשו בה שוכרים אחרים (להלן:"לדורי").

התובעות מוסיפות וטוענות כי בעקבות תקלה זו ובמהלך שיחה בין נציגי חברת התחזוקה של המעלית (להלן:" על רד"), הודיע הנתבע 1 כי אין בדעתו לתקן את המעלית הן בשל גרימת נזק בנדון והן לאור יציאתם הקרובה של התובעות ולדורי מן הבניין.

4.         התובעות טוענות כי מחמת אי תיקון המעלית הם נאלצו לשנע מלאי עיסקי וכן ציוד ומכונות באמצעות המנוף וכן בעבודת ידיים באמצעות המדרגות;

לגירסתם בשל צורת עבודה זו, הליך ההעברה שהיה אמור להימשך 4-5 ימי עבודה, התארך לכדי כשלושה שבועות, אשר במהלכן הוקטנה עד למאוד יכולתם לבצע עבודות יצור במפעלם, נסיבה שגרמה לקיטון בהכנסתן.

5.         התובעות אמדו את ממוצע ההכנסות השנתי שלהם בסכום של 1,000,000 דולר, וכאמור, יחסו לנתבעים אחריות להשבתת פעילותם העסקית משך שני שבועות ומכאן תביעתם נגד הנתבעים לשיפוי נזקיהם בגין אובדן הכנסות בסך של 180,000 ש"ח. התובעות אף הכבירו וטענו כי על בית המשפט לאמוד את הנזקים שנגרמו למכונות ולתדפיסי האמנות, הגם שאלו - לגירסת התובעות בעצמן - טרם ניתנים לכימות.

6.         מנגד, הכחישו הנתבעים את טענות התובעות וכפרו באחריותם הנטענת לנזקיהם (המוכחשים).

7.         הנתבעים טענו כי תביעת התובעות הוגשה בחוסר תום לב מובהק וכמשקל נגד לתביעת הפינוי שהגישו נגדה הנתבעים בפני בית משפט אחר, עובדה אשר התובעות כלל לא טרחו לציין.

לעיצומו של עניין, טענו הנתבעים כי פעילותה של המעלית שובשה מחמת נזקים שנגרמו לה בשל העמסה בלתי מבוקרת ו"פראית" מצד התובעות.

8.         הנתבעים מכחישים כי במעלית נתגלעו ליקויים חוזרים ונשנים שפגעו בתפקודה וטוענים כי גירסה זו מופרכת מעצם העובדה שהתובעות חידשו את האופציה להארכת תקופת השכירות מדי שנה בשנה.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין שחר לגירסת התובעות באשר לאיטיות היחסית של שינוע ציוד באמצעות המנוף וטענו כי התקינו את המנוף לנוחיות התובעות ובכדי למנוע פגיעה במעלית.

9.         הנתבעים כפרו בטענה כי נתבע 1 הודיע על סרוב לתקן את המעלית וכי מכל מקום הנזק שנגרם למעלית ביום 14/12/03, תוקן והמעלית הושמשה וחזרה לתפקוד כבר ביום 21/12/03, דהיינו לאחר 5 ימי עבודה.

10.       הנתבעים שיגרו הודעת צד שלישי לעל רד בדרישה לשיפוי והשתתפות של זו בסכום התביעה וטענו כי על רד התחייבה לתקן תקלות תוך 24 שעות ואף הורתה כי אין לעשות שימוש במעלית פגומה קודם לתיקונה על ידה, מכאן רובצת עליה האחריות למנוע הישנות לתיקון התקלות.

11.       על רד הגישה כתב הגנה בגידרו טענה כי הן התובעות והן הנתבעים גרמו לנזקי התובעות בשל שימוש בלתי מבוקר במעלית על ידי התובעות והימנעות הנתבעים מלהפסיק שימוש כזה.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.