פסק-דין בתיק א 33821/04

בפני תביעת שיבוב, שעניינה נזקים שנגרמו עקב גניבת משאית, שעליה מנוף, ממוסך אליו הוכנסה לתיקון. התובעת היא חברת ביטוח, אשר ביטחה בזמנים הרלוונטים לתביעה את המשאית והמנוף. בעל המשאית, מבוטחה של התובעת, הכניס את המשאית למוסך, לשם תיקון המנוף, ובפריצה שאירעה במוסך נגנבו המשאית והמנוף. התובעת שילמה תגמולי ביטוח למבוטחה והגישה את תביעת השיבוב שבפני כנגד המוסך ומבטחתו. המוסך ומבטחתו הגישו הודעה לצד ג' כנגד החברה שנתנה שירותי מוקד למוסך, אשר קיבל התראה על הפעלת האזעקה בעת הפריצה וכן כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, שהינה, לטענת הנתבעות, מבטחת המוקד. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית האחריות. זו התביעה שבפני.

הצדדים והעובדות הנדרשות לעניין .

התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ, הוציאה למבוטחתה, כל - בו ציון קעה, פוליסה לביטוח משאית (להלן: " התובעת" ו-" המבוטח" בהתאמה) מסוג "וולוו" משנת ייצור 1995,  עליה היה מותקן מנוף מסוג "PALFINGER" משנת 1995, אשר נרכש מ"פלרן" מפתח תקוה (להלן: " המשאית"). הנתבעת 1 היא חברה המנהלת מוסך המתמחה בתיקוני הידראוליקה, בייחוד בטיפול ותיקון מנופים המותקנים על גבי משאיות (להלן: " הנתבעת 1" ו- " המוסך" בהתאמה). הנתבעת 2 היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מבטחתה של הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת 2"). הצדדים השלישיים 1 ו-2 הן, לטענת הנתבעות, חברת מוקד שהתקשרה ביום ה- 18/10/04 עם הנתבעת 1. לטענת הצדדים השלישיים הצד השלישי מס' 1 איננו ישות משפטית. הצד השלישי מס' 3, הינה, לטענת הנתבעות, חברת הביטוח של הצדדים השלישיים 1 ו-2.

ביום 27/5/2002 נמסרה המשאית ע"י המבוטח למוסך לשם תיקון המנוף. לטענת התובעת, בעת מסירת המשאית לתיקון נמסר לרשות הנתבע גם צרור מפתחות המשאית, וביניהם שלט קוד של חברת "איתוראן" מפתחות התנעה, קודן ומפתח רב בריח השייך למנעול הביטחונית. לטענת התובעת, המשאית היתה ממוגנת בכל ההגנות שנדרשו בפוליסה.

לטענת הנתבעות, המוסך היה ממוגן כנדרש, מגודר בחומת בטון, בכניסה, יש דלת ברזל גדולה, דרכה נכנסים הרכבים, דלת זו ננעלת מבפנים ויש לה מנעול. ליד דלת כלי הרכב יש דלת כניסה להולכי רגל, אשר אף היא ננעלת במנעול פלדה. חצר המוסך מוגנת ב- 5 זוגות גלאים אקטיביים ובמוסך מותקנים למעלה מ- 15 גלאים ומערכת אזעקה המחוברת און ליין לחברת "מוקד 99" ו/או ל"חברת השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ", אשר סיפקו למוסך הנתבעת שירותי שמירה הכוללים שירותי סיור. כבשגרה, בסיום כל יום עבודה, ננעלות המשאיות, מופעלים אמצעי המיגון של המשאית ומפתחותיהם מאוחסנים בכספת העסק המקובעת לרצפה. כן מופעלים אמצעי המיגון של העסק ודלת הברזל בכניסה ננעלת מבפנים, ואז יוצאים דרך דלת הולכי הרגל הננעלת במנעול פלדה. כך ננעל העסק כאמור ביום ה- 2/6/2002.

ביום 2/6/2002 בלילה נפרץ המוסך והמשאית ומנוף שעליה נגנבו. לטענת הנתבעות, בעל המוסך קיבל בשעה 23:00 לערך מצדדים שלישיים 1 ו-2 כי בעסק נתקבלה התראה, והגיע מיידית למקום. כשהגיע ראה כי השער מוגף, אך לא נעול ומשנכנס ראה כי המשאית נגנבה. מיד יידע את הצדדים השלישיים 1 ו-2 ולמקום הגיע סייר שלהם, אשר לטענת הנתבעות הודה בפני בעל המוסך כי עם קבלת ההתראה הגיע למקום אחר ולא לעסק הנכון. כן טוענות הנתבעות, כי משיחה שקיים בעל המוסך עם סיגל מטעם חברת המוקד, התברר שאמצעי המיגון אכן פעלו בעסק, אך הסייר שנשלח נשלח בטעות לעסק השכן, ולא למקום הנכון, ולא ברור אם בכלל חברת המוקד ציידה את הסייר במפתחות העסק כפי שהיה עליה לעשות. מכל מקום, הפריצה התגלתה ע"י בעל המוסך ולא ע"י חברת המוקד. לטענת הנתבעות, מבדיקה שנערכה ע"י שמאי מטעם הנתבעות הסתבר כי הפורצים טיפסו על הקיר בחזית העסק, עברו מעל לגלאים, פרצו את מנעול השער, פרצו למשאית וגנבו אותה ל"שטחים".

באותו הלילה, בסביבות השעה 24:00 הודיע בעל המוסך למבוטח כי המשאית נגנבה מהמוסך. לטענת התובעת, המבוטח התקשר מיד לחברת "איתוראן" ונמסר לו כי המשאית כבר ב"שטחים". למחרת היום אותרה המשאית באזור הישוב "אבני חפץ" עם נזקים כבדים, ללא המנוף והאביזרים הנלווים פורקו ונגנבו. כן נגנבו מהמשאית כלי עבודה רבים. כתוצאה מאירוע הגניבה נגרמו למבוטח נזקים אשר הוערכו ע"י שמאי מטעם התובעת. התובעת נשאה בעלות הנזקים שנגרמו ומכוח חבותה עפ"י הפוליסה (חלק שילמה לטענתה ישירות לבעלת שיעבוד במשאית, בנק הפועלים), וכן נשאה בשכ"ט שמאי ובשכ"ט חוקר מטעמה, בסך כולל נכון למועד הגשת התביעה של 90,058 ש"ח. השמאי מטעם התובעת, מר משה שיפ, בדק את המשאית בתאריכים 5/6/2002, 10/6/02, 18/6/02, 23/6/02 ו- 1/7/02. בחוות דעתו העריך השמאי מטעם התובעת את נזקי המשאית, המנוף וכלי העבודה שנגנבו בסך כולל של 108,951 ש"ח, לא כולל מע"מ, נכון ליום הכנתה ה- 27/3/06.

לטענת התובעת על המוסך חלה אחריות מכוח חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות ולחלופין מכוח רשלנותה בשמירת המשאית ועליה הנטל להוכיח שלא התרשלה לאור הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

הנתבעות 1 ו-2 הכחישו את טענות התובעת. לטענתן, המוסך היה ממוגן כנדרש. הנתבעת 1 לא סיפקה שירותי שמירה לרכב ובכלל זאת לרכבו של מבוטח התובעת, אינה בגדר שומר שכר, ואין לנתבעת 1 כל אחריות לנזק הנטען. האחריות לנזקים, לטענתן, היא על כתפי מבוטח התובעת או על הצדדים השלישיים. לחלופין טוענת כי גם אם יוכח כי היא בגדר שומר בשכר יש להחיל עליה את ס' 2 (ב) סיפא לחוק השומרים. בכל מקרה, לטענתן, לא התרשלה הנתבעת 1 ונקטה בכל האמצעים הנדרשים למניעת הפריצה וממילא לא יכלה לצפות מראש את נסיבות הפריצה או למנוע אותה ופעלה בהתאם להוראות חברת הביטוח בקשר עם המיגון הנדרש ממנה ועפ"י ניסיונה, והראיה כי מאז אותו אירוע גניבה, לא ארעה במוסך כל פריצה.

הנתבעות אף הכחישו את הנזק הנתבע וצרפו חוות דעת מטעם השמאי מר יגאל טלמן בנוגע לאופן שבו התבצעה הפריצה. כפי שעולה מחוות דעת זו, ככל הנראה טיפסו הגנבים על הקיר בחזית העסק ועברו מעל לגלאי האקטיבי. בשהותם בעסק פרצו את מנעול השער מצידו הפנימי. בכל הזמן ששהו בחצר העסק לא הופעלה מערכת האזעקה, שכן הקרניים חולשות על היקף החצר. רק בשלב שהגנבים הוציאו את המשאית מהחצר, חצתה זו את קרני הגלאים ואז הופעלה מערכת האזעקה, בשלב זה התקבלה קריאה במוקד ובעקבותיה הגיע סייר למקום. כפי שעולה מחוות דעת זו, אמצעי המיגון במוסך תואמים את הנדרש ע"י חברת הביטוח של המוסך. נזקי המשאית נבחנו גם ע"י שמאי מטעם הנתבעות, מר צבי ברודט, אשר העריך את הנזקים שנגרמו בסך של 96,749 ש"ח נכון ליום מתן חוות הדעת ה- 4/11/2002, לא כולל מע"מ.

הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי כנגד חברת "מוקד  99"  ו"חברת  השמירה  טכנולוגיות  מיגון  (1971) בע"מ", אשר לטענתן סיפקו לנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה שירותי שמירה באמצעות חיבור און ליין לגלאים אקטיביים ו/או מערכת אזעקה לעסק, לרבות ביקורי סיירים במקום. כן הגישו הנתבעות הודעה לצד שלישי כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, שהיתה, לטענתם, מבטחתם של צדדי ג' 1 ו-2 במועדים הרלוונטיים לתביעה. לטענת הנתבעות, על הצדדים השלישיים לפצותן בגין כל סכום שהנתבעות תחוייבנה לשלם לתובעת, אם תחוייבנה. בהתאם להתקשרות בינן לצדדי ג 1 ו- 2, היה מצוי בידי צדדי ג' 1 -2 מפתח המוסך ומשרדי העסק, והיה עליהם, במקרה שהאזעקה מופעלת, להגיע למקום עם מפתח, להיכנס לעסק, ולוודא שהכל כשורה. לטענתן, הצדדים השלישיים לא פעלו כנדרש, בין כך לא ביצעו בדיקה במקום עסקה עם קבלת התראה, ולא ניסו להיכנס לחצרי העסק הנכון באמצעות המפתחות שניתנו להם על ידה. כן טוענות כי ציוד האזעקה והגלאים של הצדדים השלישיים לא פעלו כנדרש, והצדדים השלישיים לא התייחסו להתראות שקיבלו באמצעות מערכת האזעקה והגלאים ביום האירוע, ולא התנהלו באופן סביר כנדרש. כמו כן הסתבר כי הסייר מטעם הצדדים השלישיים לא הגיע לעסק הנכון עם קבלת ההתראה. משכך, וכן מכוח אחריותם על-פי הסכם בין הצדדים ומכוח חוק השומרים, חוק חוזה קבלנות, נוהג, עשיית עושר ולא במשפט ופקודת הנזיקין, עליהם לפצות את הנתבעות בכל סכום בו תחויבנה, אם תחויבנה. כן טוענות הנתבעות כי על הצד השלישי מס' 3 לפצותן מכוח היותו מבטח הצדדים השלישיים מס' 1 - 2. לטענתן הסכם ההתקשרות בין הצדדים הוא חוזה אחיד, אשר סעיף הגבלת האחריות שבו, אשר בקושי ניתן לראותו ואינו בולט, הוא בגדר תנאי מקפח שיש לבטלו, לטענת הנתבעת 1 מעולם לא הסכימה שצדדי ג' יתרשלו בתפקידן ולא ישאו בנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותן.

הצדדים השלישיים הכחישו את טענות הנתבעות וטענו כי הצד השלישי מס' 1 אינו ישות משפטית והישות הנכונה היא הצד השלישי מס' 2. לטענתם, ביום 18/10/94 חתמה הנתבעת 1 על כתב הזמנה והסכם למנוי מוקד עם הצד השלישי (להלן: " ההסכם"). לטענתם הצד השלישי מס' 2 אינה חברת שמירה ואינה עוסקת במתן שירותי שמירה, כי אם במתן שירותי מוקד בלבד. כמוסכם, כל תפקידם הוא לשגר סייר למקום, עם קליטת אות אזעקה שתשגר המערכת, וזאת על מנת לבדוק בדיקה חיצונית את סיבת הפעלת המערכת. הם אינם אמונים על שמירה במקום, אינם נותנים שירותי סיור, אלא שירותי מוקד בלבד. לטענתם, פעלו כדין וכמוסכם בינם לבין המודיעה וכל בעלי התפקיד מטעמם פעלו כראוי. ביום 2/6/02 בשעה 22:45 התקבלה קריאה במוקד, סייר נשלח למקום והגיע לשם ביום 23:14. הסייר בדק את בית העסק שמעליו צוינה כתובת הנתבעת ומאחר ולא נראו סימני פריצה גלויים דיווח למוקד כי הכל תקין. למרות זאת דווח העניין מיד לנציג הנתבעת 1, אשר הגיע למקום בשעה 23:30 וגילה כי ארעה פריצה בעסק. הצדדים השלישיים מכחישים את הנזק הנתבע וטוענים כי לא נעשה די להקטנתו ומדובר בנזק מופרך. כן טוענים כי לנתבעת 1 היה ידוע היטב כי המוקד לא פעל כמבטח וכי דמי המנוי ששילמה המודיעה מהווים תשלום תמורת השירותים שהמוקד נתן כאמור לעיל בלבד, ולא תמורת ביטוח של המודיעה בגין נזק כלשהו לרכושה. אין ולא היה כל קשר בין שווי הרכוש שלשם הגנתו הצטרפה המודיעה לרשת מנויי המוקד והתמורה ששולמה על ידה למוקד, ולכן סוכם והותנה במפורש כי המוקד לא ישא באחריות כלשהי בגין נזק או פגיעה שתגרם למודיעה או לרכושה, וכי בכל מקרה אחריות המוקד מוגבלת כמפורט בהסכם. לטענתם אין קשר סיבתי בין המעשים הנטענים לנזק הנטען ולחילופין הקשר נותק. לטענתה, טענות הנתבעות בדבר היותו של החוזה שבין הצדדים חוזה אחיד, הינן בגדר הרחבת חזית ויש למוחקן.

דיון .

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא לעניין סוגיית האחריות, על מי מהצדדים, אם בכלל מוטלת האחריות לנזקים הנטענים. במידה ויימצא כי הנתבעות אחראיות כלפי המבוטח לגניבת המשאית תיבחן שאלת אחריותם של הצדדים השלישיים.

אחריות הנתבעות .

לטענת התובעת, אחראית הנתבעת 1 לנזקים שנגרמו עקב הפריצה עפ"י חוק השומרים, התשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק השומרים") ועפ"י חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974 (להלן: " חוק חוזה קבלנות"). לטענתה, על הנתבעת 1 לשאת במלוא הנזק שארע, הן מאחר והיה עליו כמוסך לחזות את אירוע הגניבה בנסיבות שארע והן מחמת היותו שומר שכר ששמירת הרכב אינה טפלה למטרה העיקרית של אחזקת המשאית. לחלופין, טוענת התובעת כי הנתבעת 1 חבה מכוח רשלנותה בשמירת המשאית וחל עליה הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", ס' 41 לפקודת הנזיקין, ועליה הנטל להוכיח כי לא התרשלה. על הנתבעת 2 לשאת בנזק מכוח היותה מבטחתה של הנתבעת 1.

לטענת הנתבעת 1 היא אינה חבה באחריות בגין ארוע הגניבה. ראשית, המשאית לא נזקקה לטיפול אלא המנוף בלבד, ולשיטתה בעל המשאית יכל לקחת את המשאית ולא להשאירה במוסך, והוא זה שבחר להשאירה במוסך מאחר ולטענתה סבר שהמקום היה מוגן לשביעות רצונו וכי בכל מקרה השמירה על המשאית במוסך היתה טובה יותר מהשמירה ביום יום על המשאית. 

ההוראות החלות על בעל מוסך בנוגע לרכב המוכנס לטיפולו הן הוראות חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות. המוסך נחשב כקבלן לפי סעיף 1 חוק חוזה קבלנות:

"חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין...".