פסק-דין בתיק א 33780/04

בפני תביעה כספית בסך 300,000 ש"ח בגין אובדן רווח צפוי ממניות ועגמת הנפש שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב פעולותיו ומחדליו של הנתבע.

1. התובעים  ניהלו בסניף חולון של הנתבע חשבון שמספרו 103832 (להלן: "החשבון"). החשבון שימש לפעילות בניירות ערך וגובה האשראי המאושר היה  5,000 ש"ח, ללא כל בטוחות ספציפיות.

כל אחד מהתובעים לחוד היה מורשה לפעול בחשבון, אך בפועל, התובע 1 בלבד (להלן: "התובע") הוא זה אשר פעל בחשבון.

ביום 29.5.03 התובע הורה לנתבע, באמצעות פנייה טלפונית, על רכישת  ניירות ערך של חברה בשם ורינט ( סימול VRNT ),  בסכום השקעה של 100,000 ש"ח.

באותו מועד, מי ששימשה כיועצת ההשקעות של הנתבע בסניף, הגב' מטרני (להלן: "יועצת ההשקעות"), נעדרה ואת מקומה מילא יועץ ההשקעות מר בנו (להלן: "בנו").

ביום 6.6.03 נודע לתובע, לאחר שבדק את ערך תיק ניירות הערך, כי מניות ורינט לא נרכשו.

לעומת זאת, התברר כי הנתבע רכש, ביום29.5.03, 18,800 מניות של חברה בשם דומה - וריאנט (סימול VRYA ), במחיר 0.7679$ למניה, תמורת סך של 14,568 $ (כולל עמלות) וביום 30.5.03 רכש 8,400 מניות נוספות של אותה חברה במחיר 0.8001$ למניה בסך 7,476$ (כולל עמלות) - סה"כ רכש הנתבע 27,200 מניות וריאנט תמורת 22,044 $ (כולל עמלות)  - שערכם במועד הרלוונטי היה 100,000 ש"ח, וזאת מבלי הוראה כלשהי מצד התובעים.

כבר עתה יצוין כי אינני מקבל את טענת הנתבע כי התובע רצה מלכתחילה לרכוש את מניות ויריאנט. מדובר בשתי מניות בעלות שם דומה ובמקרה של הוראה טלפונית היה על פקיד הבנק לוודא את מספר הנייר, סימולו וערכו (עדות בנו ע' 30 ש' 28-29; עדות גב' מיטרני ע' 24 ש' 2-5) דבר שלא נעשה.

2.         ביום 13.6.03 (ולגרסת התובע - ביום 15.6.03) התובע פנה לנתבע וביקש לתקן את הטעות רטרואקטיבית ולרכוש את המניות אותן רצה מלכתחילה - מניות ורינט-בכמות אותה ניתן היה לרכוש ביום בו נתן את הוראת הרכישה, וכן למכור את מניות וריאנט, אותן רכש הנתבע, לטענתו, בטעות. 

בהתאם לכך, הוצאה פקודת מכירת מניות וריאנט (תאריך הפקודה  המופיע על המסמך - 13.6.03) בהגבלת שער של 1.060 $ למניה עד לתאריך 30.6.03 עליה חתם התובע בסניף הנתבע(נספח ו' לתצהיר התובעים), וכן הוצאה פקודת רכישת מניות ורינט בהגבלת השער ל-  24.18 $ למניה והמועד עד ל- 30.6.03.

לטענת התובעים, מנהלת הסניף אישרה חריגה באשראי בחשבון, וזאת כיוון שעקב הגבלת השערים יכול היה להיווצר מצב בו תתבצע רכישה מלאה ללא מכירה מלאה שכתוצאה מכך  החשבון יוותר ביתרת חובה חריגה.

3.         בפועל, עד למועד הגבלת פקודת המכירה (30.6.03) נרכשו עבור התובע ע"י הנתבע כל מניות ורינט שבפקודה.

לעומת זאת, מיום 22.6.03 ועד יום 30/6/03  בשל הגבלת השער לא נמכרה כל כמות מניות של וריאנט ונותרו בחשבון 9,415 מניות וריאנט (נספח ח' לתצהיר התובע).

התובע הצהיר כי לאחר תום מועד פקודת המכירה הוא החליט, עקב התפתחות שער המניה, שלא לחדש את פקודת מכירת המניות ולהותיר את יתרת מניות וריאנט בחשבון (סעיף 19 לתצהיר התובע).

חרף זאת, ביום 14.7.03 נודע לו כי הנתבע מכר, ביום 8.7.03, את יתרת מניות וריאנט שנותרו בחשבון (9,415 מניות בשער 1.06 למניה - סה"כ תמורת 9,979.9$). התובע פנה בעניין לנתבע, ונענה כי יתרת החובה החריגה בחשבון, שהגיע עפ"י עדויות הנתבע (עדות יועצת ההשקעות  - עמ' 20 ש' 1-2) לכדי  80,000 ש"ח (גם התובע לא חלק על סכום זה - ראה: עמ' 12 ש' 7-9), חייבה את המכירה.

יתרת מניות וריאנט בחשבון נמכרו עפ"י פקודת מכירה בה ניתנה הוראה למכור את המניות עד למועד 31.7.03 בהגבלת שער של 1.060 $ למניה (נספח ח' לתצהיר התובע). התובעים טענו כי מעולם לא חתמו על הפקודה ואכן הנתבע לא הכחיש כי פקודת המכירה הוכנה ונחתמה ע"י יועצת ההשקעות.

לאחר מכירת יתרת מניות וריאנט בחשבון, חלה עליה ניכרת של מניית וריאנט ומגמת העלייה נמשכה עד שהגיעה לשיא של 7$ למנייה.

ביום 18.12.03 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, במכתב  אל הנתבע ודרש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחוסר מקצועיותו ורשלנותו של הנתבע בגין מכירת יתרת מניות וריאנט.

4.         מאידך, הנתבע טוען כי הגבלת פקודת המכירה של מניות וריאנט שניתנה ביום 13.6.03 , בה הוגבלה המכירה עד  ליום 30.6.03 , הייתה הוראה טכנית בלבד אשר נקבעה ע"י יועצת ההשקעות וכי הפקודה שניתנה ע"י התובע הייתה פקודה בע"פ למכירת כל מניות וריאנט.